סעיף 52 יד לחוק ניירות ערך

בהתאם, עילות התביעה על פי הדין הישראלי הן תרמית, מצג שוא רשלני, הפרת חובות חקוקות, הפרת חובת זהירות והפרת חובת אמון לפי חוק החברות, תשנ"ט – 1999, הפרת הוראות חוק ניירות ערך, התשכ"ח – 1968, לרבות סעיפים 44א1, 52יא, 52 יד, 54, 38ג', 31 עד 34.

...

בהתחשב בכל האמור לעיל, נראה כי קיים סיכוי סביר שהמבקש יזכה בתביעתו בעילות התביעה המפורטות להלן: אחריות לנזק בשל מידע צופה עתיד (סעיפים 32א, 31, 32 ו - 34 לחוק ניירות ערך).

סוף דבר הבקשה לאישור תביעה ייצוגית מתקבלת.

בהתחשב בתקופת ההתדיינות הארוכה, היקפה, כמות כתבי הטענות וחוות דעת המומחה שהוגשו ודיוני ההוכחות (2) הארוכים, אני מחייב את המשיבים, ביחד ולחוד, לשלם למבקש את הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 275,000 ₪.

הראציונאל בזהות הבורסות המנויות טמון בשקול-דעתו של המחוקק ומי שהוסמך לכך על-ידו, והנחת דעתם כי כללי המסחר בבורסות אלה, לצד דיני ניירות הערך המקומיים, יספקו הגנה נאותה למשקיעים (ראו דברי ההסבר, בעמ' 440; מוטי ימין ואמיר וסרמן תאגידים וניירות ערך, 362-367 (2006) (להלן: "ימין וסרמן")).

קביעה לפיה הוראות חוק שאינן חוק ניירות ערך, כדוגמת פקודת הנזיקין וחוק החברות, להן טוען המבקש בבקשה לאישור (להלן: "הוראות הדין הנוספות") יחולו בעיניין שאלת האחריות להפרות חובות הדיווח השוטף של חברות דואליות, ובפועל ייכנסו "מהדלת האחורית" ויקנו עילות תביעה - מרוקנת מתוכן את מסקנתיּ בנוגע לתחולת הדין הזר ומנוגדת לתכליות ומטרות הֶסדר הרישום הכפול, והכול כפי שפירטתי.

...

מבלי להידרש לפרשנות הלכת מוריסון ומשמעותה לגבי תביעות המוגשות בארצות-הברית, אני סבור כי לקביעת בית המשפט האמריקאי אין השפעה בענייננו.

גם אם נניח, בהתאם לטענת המבקש, כי חברי הקבוצה אינם יכולים להגיש תביעה לבתי משפט בארצות-הברית, גם אז לא נוצר "מעגל שוטה". בהתאם למסקנה לפיה הדין האמריקאי הוא הדין החָל, אין כל מניעה להגיש תביעה בבית המשפט בישראל בהתאם לדין האמריקאי (במקרים המתאימים).

סוף דבר הצדדים בהליך יגישו עמדתם בנוגע לסוגיית הדין החָל על אחריות רואי החשבון המבקרים של החברה להפרת חובות הדיווח המוטלות על החברה, תוך 14 ימים, על-פני לא יותר מ-10 עמודים.

לעמדתם של המשיבים, הפרשנות המוצעת על-ידיהם מגשימה את התכלית של עדוד הרישום הכפול, בעוד שפרשנות המבקש חותרת תחת תכלית זו. תכלית החקיקה מוגשמת על-ידי מתן הקלות ברשום ודיווח בבורסה בישראל.

ברע"א 3973/10 דוד שטרן נ' Verifone Holdings, Inc (2.4.2015) (להלן: "ענין שטרן"), עסק בית-המשפט בשאלה האם ומתי ניתן לאשר בישראל הסכם פשרה בתביעה ייצוגית כנגד חברה דואלית אליו הגיעו הצדדים במסגרת הליך ייצוגי שהתקיים בבית-המשפט בארה"ב. בית-המשפט (הנשיא א' גרוניס) היתייחס למשמעותו של סעיף 35כו לחוק ניירות-ערך וקבע (פס' 30): "בהוראה זו [הוראת סעיף 35כו, ר.ר.] משתקפת נטיית המחוקק לכבד ושלא לסכל הליכים המתנהלים בבית-משפט זר בקשר לחברות שניירות-הערך שלהן נסחרות [כך במקור, ר.ר.] [ב'רישום כפול' (ראו, עמיר ליכט 'רישום כפול של ניירות ערך', משפטים לב(3) 561, 617 (2002)). עם זאת, אם הסתיים ההליך במדינה הזרה בפסק-דין, הרי שעל ההכרה בו ועל אכיפתו להעשות על-פי הוראות חוק אכיפת פסקי-חוץ". המחוקק הכיר אם כן באפשרות לעיכוב הליכים כאשר ההליך מיתנהל בחו"ל, הגם שהדין שיחול במקרה כזה יהיה בדרך כלל הדין הזר, והגם שיתכנו מקרים בהם מידת ההגנה בדין הזר תהיה פחותה מזו המוענקת על-ידי המשפט הישראלי.

...

אני סבורה כי אין לקבל את עמדת המשיבים בהקשר זה. קריאה של בקשת האישור מעלה כי המבקש טען עוד מלכתחילה כי לגישתו הדין החל על בקשת האישור מבחינת כללי האחריות הוא הדין הישראלי.

לאור האמור, אני דוחה את טענת המשיבים בדבר קיומו של השתק שיפוטי.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי הדין החל על בקשת האישור בענייננו הוא הדין האמריקאי, הן לעניין כללי הדיווח והן לעניין כללי האחריות.

לאור זאת, כשם שכאמור, במסגרת סעיף 6 לחוק החברות, עולה השאלה האם אכן יהיה זה "צודק ונכון" להשעות את זכותה של חברת הבת לפרעון חובה, לנוכח העובדה שנושיה של החברה הם אלה שזכותם תיגרע, הרי ששאלה דומה ניתן להעלות ביחס לסעיף 52 יד 1 לחוק ניירות ערך - האם אכן הייתה מוגשמת תכליתו של הסעיף, אילו הוחל בנסיבות העניין".

...

בכל הנוגע לתחולת הסעיף, אזי נקבע במפורש בעניין ליטו גרופ כי אין לסעיף תחולה רטרואקטיבית, ראו: " בהינתן העובדה שבמקרה דנן נרכשו אגרות-החוב על ידי המשיבה 1 בשנת 2008 ואילו סעיף 52יד1 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 נתווסף לחוק ונכנס לתוקף ביום 12.1.2011 ואין בו כל הוראה בדבר תחולה רטרוספקטיבית, אנו סבורים כי אין להחילו אלא באשר לתעודות התחייבות שנרכשו לאחר כניסתו של הסעיף האמור לתוקף וכי אין לו תחולה, כסעיף הפוגע בזכות הקניין, לגבי תעודות התחייבות שנרכשו קודם לכן". במקרה שלפנינו אין חולק לעובדה כי האג"ח נרכשו בשנת 2008-2009, לפיכך המבקשת אינה יכולה להישען על הסעיף כבסיס החוקי לבקשתה.

מכל הטעמים הללו, הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם למפרק החברה את הוצאות הבקשה בסך של 7,500 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה.

השעיית חוב האג"ח: לשיטת הנאמן למחזיקי האג"ח, יש להשעות את חוב חברת האם לחברת הבת מכוח הוראת סעיף 52יד1 בחוק ניירות ערך, הקובעת כי תאגיד בקשיים (במקרה זה חברת הבת) לא יהיה זכאי לפרעון חובו עד אשר יפרע חובותיו למחזיקי אג"ח. יש להחיל את החוק בעניינינו, ואין מדובר בתחולה רטרואקטיבית אלא תחולה אקטיבית.

...

אין בידי לקבל את טענות הנאמן למחזיקי האג"ח. מצווים אנו לפעול לפי פסיקתו המפורשת של בית המשפט העליון בעניין ליטו גרופ, שקבע בזו הלשון: "בהינתן העובדה שבמקרה דנן נרכשו אגרות-החוב על ידי המשיבה 1 בשנת 2008 ואילו סעיף 52יד1 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 נתווסף לחוק ונכנס לתוקף ביום 12.1.2011 ואין בו כל הוראה בדבר תחולה רטרוספקטיבית, אנו סבורים כי אין להחילו אלא באשר לתעודות התחייבות שנרכשו לאחר כניסתו של הסעיף האמור לתוקף וכי אין לו תחולה, כסעיף הפוגע בזכות הקניין, לגבי תעודות התחייבות שנרכשו קודם לכן". (עניין ליטו גרופ, ההדגשות הוספו) לפיכך יש לדחות גם טענות הנאמן לאג"ח ולהכיר בחוב חברת האם לחברת הבת כחוב שאינו מושעה.

התוצאה היא שהבקשה מתקבלת.

אני מורה למפרקים להכיר במלוא החובות ההדדיים שבין שתי החברות כחובות שאינם מושעים ולערוך קיזוז ביניהם.