סעיף 49 לחוק הירושה יורש שמת לפני המוריש

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפנינו - ערוכה, בכל הכבוד, כדבעי - ובראשה הוצבה השאלה המשפטית: "מה דין צוואה המורה לשניים על מנת שיזכה השני אחרי שזכה הראשון (יורש אחר יורש), כאשר הראשון נפטר לפני המצוה מבלי להותיר אחריו צאצאים". נאמר, כי סוגיה זו טרם נדונה בבית המשפט העליון, וכן כי: "בקשה זו מציגה את שלושת הפתרונות המרכזיים שאומצו בספרות, בפסיקת בתי המשפט לעינייני מישפחה בעיקר בתל אביב וטבריה, וכן במשפט המשוה, וטוענת כי במקרה זה ראוי להחיל את פיתרון הביניים לפיו יחול, לפי הנסיבות, ההסדר החקיקתי המפקיע (lapse) או החריג נוגד-הפקיעה (anti-lapse) של סעיף 49 לחוק הירושה (יורש שמת לפני המוריש) כבררת מחדל כל עוד לא הוכח כי המצוה התכוון אחרת, כאשר נטל ההוכחה מוטל על הטוען כי המצוה התכוון אחרת". דיון והכרעה ואולם, בכל ההערכה לאיכות הבקשה, חוששני כי אין בידי להעתר לה, זאת מבלי לפגוע בחשיבות השאלה המשפטית, או במבקשים עצמם אשר פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה עומד על "יחסי הקרבה שלהם למנוח, על שימור זכרו והשקעת משאבים לא מבוטלים לשם כך" (עמוד 18).

...

בפסק דין מקיף, מלומד ומנומק דן בית המשפט לענייני משפחה בעמדות השונות לגבי מצב בו נפטר היורש הראשון בצוואה מסוג "יורש אחר יורש" לפני מות המצוה; ובסופו של דבר קבע, כי המבקשים ירשו את הנכס.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפנינו - ערוכה, בכל הכבוד, כדבעי - ובראשה הוצבה השאלה המשפטית: "מה דין צוואה המורה לשניים על מנת שיזכה השני אחרי שזכה הראשון (יורש אחר יורש), כאשר הראשון נפטר לפני המצוה מבלי להותיר אחריו צאצאים". נאמר, כי סוגיה זו טרם נדונה בבית המשפט העליון, וכן כי: "בקשה זו מציגה את שלושת הפתרונות המרכזיים שאומצו בספרות, בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה בעיקר בתל אביב וטבריה, וכן במשפט המשוה, וטוענת כי במקרה זה ראוי להחיל את פתרון הביניים לפיו יחול, לפי הנסיבות, ההסדר החקיקתי המפקיע (lapse) או החריג נוגד-הפקיעה (anti-lapse) של סעיף 49 לחוק הירושה (יורש שמת לפני המוריש) כברירת מחדל כל עוד לא הוכח כי המצוה התכוון אחרת, כאשר נטל ההוכחה מוטל על הטוען כי המצוה התכוון אחרת". דיון והכרעה ואולם, בכל ההערכה לאיכות הבקשה, חוששני כי אין בידי להיעתר לה, זאת מבלי לפגוע בחשיבות השאלה המשפטית, או במבקשים עצמם אשר פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה עומד על "יחסי הקרבה שלהם למנוח, על שימור זכרו והשקעת משאבים לא מבוטלים לשם כך" (עמוד 18).

]ח. סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה.

בפרשת פלונית, נקבע כי בצוואות שנערכו לפני תיקון מספר 12 לחוק הירושה, "בררת המחדל" היא כי רשאי כל אחד מהמצווים לשנות את אשר צווה, וזאת, בין בחיים של המצווים ובין לאחר פטירתו של מי מהם.

...

סבורני, כי יש בכך רבות כיד ללמוד על אומד דעת המנוח, על כך שסמך על שיקול דעת המנוחה, ועל כך שהעניק מעמד בכורה לצוואתה.

לסיכום – אני קובעת, כי בצוואת המנוחים קיימת "הוראה אחרת". אינטרס ההסתמכות של הצדדים בצוואתם הוא כזה המאפשר שינוי או ביטול הצוואה בכל עת, ללא כל תנאי או מגבלה.

לנוכח האמור אני דוחה את טענת המתנגדת לעניין סוגיית ההשבה.

"כלל גדול בפרשנות חוקים שיש לשאוף לפירוש המוצא לכל הוראה והוראה שבחוק את מקומה ותכליתה הראויים לה, ויש להמנע מפירוש המביא לידי מסקנה שהמחוקק הכניס לתוך החוק דבר שהיה מיותר ושאין לו תכלית משלו...כל עוד קיימת האפשרות של פרשנות סבירה אחרת, לא יניח בית המשפט שהמחוקק הוציא דבר לשווא". בסוגיה דומה שהובאה לפתחי בעיניין סעיף 49 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (שעניינו זוכה על פי צוואה שנפטר לפני המוריש), בהליך ת"ע 17293-03-12 ז נ' ר' מיום 09.07.2014, קבעתי כי בדיון על פי סעיף 49 לחוק הירושה התשכ"ה-1965, נקודת המוצא היא להיתחקות אחר כוונת המצווה ולא אחר כוונת הזוכה או יורשי הזוכה.

...

לסיכום חוות הדעת נכתב כי חרף חיפושים ובדיקות אלו, לא נמצאו ממצאים מובהקים המזהים את אחיו של אב המנוח ס.ל.ק. ולא נמצא מידע נוסף אודותיו.

על כן, בסוגיה זו, מקובלת עלי עמדת משיבים 1-2 המקובלת גם על ב"כ היועמ"ש ואני מורה כי בכל הנוגע ליורש זה משלא אותרו כל ממצאים מובהקים בעניין זה, אני מורה על ביטול חלקו בעִזבון המנוח וחלוקתו בין שאר היורשים.

"כלל גדול בפרשנות חוקים שיש לשאוף לפירוש המוצא לכל הוראה והוראה שבחוק את מקומה ותכליתה הראויים לה, ויש להימנע מפירוש המביא לידי מסקנה שהמחוקק הכניס לתוך החוק דבר שהיה מיותר ושאין לו תכלית משלו...כל עוד קיימת האפשרות של פרשנות סבירה אחרת, לא יניח בית המשפט שהמחוקק הוציא דבר לשוא". בסוגיה דומה שהובאה לפתחי בעניין סעיף 49 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (שעניינו זוכה על פי צוואה שנפטר לפני המוריש), בהליך ת"ע 17293-03-12 ז נ' ר' מיום 09.07.2014, קבעתי כי בדיון על פי סעיף 49 לחוק הירושה התשכ"ה-1965, נקודת המוצא היא להתחקות אחר כוונת המצווה ולא אחר כוונת הזוכה או יורשי הזוכה.

אם הזוכה הראשון של ז.ש הוא אחיו מ.ש – היה על התובעים להשיג על הוראות הצוואה המתייחסות ל- ז.ש. עוד נטען, כי סעיף 49 לחוק הירושה העוסק ביורש שמת לפני המוריש אינה חלה בעניינינו, שכן מדובר בצוואה הדדית.

...

סוף דבר יוצא אפוא, שלפי כלל האפשרויות שנטענו בפני בית המשפט על ידי הצדדים, מ.ש (אח של ז.ש) אינו יורש ולפיכך לילדיו התובעים אין מעמד כלל, תהא הפרשנות אשר תהא.

מהמקובץ עולה, כי הנתבע הינו היורש היחיד של עיזבונה של ר.ש. משהתקבלה הפרשנות לפיה סעיף 5 לצוואה עוסק במצב בו בני הזוג היו הולכים לבית עולמם בעת ובעונה אחת.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, התובעים ישלמו לנתבע הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ (סה"כ) שישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן יישא סכום זה ריבית והצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

לטענת המשיב היה מקום לדחות על הסף את העירעור, אף מכוח הוראת סעיף 42 לחוק הירושה; כי תנאי מקדמי לתחולת סעיף 49 הוא כי מ', אביהם של המערערים, יהיה "זוכה על פי צוואה", אלא שהוא כלל לא הגיע למעמד "זוכה", שכן הוא נפטר טרם מותם של המנוחים.

...

מצאנו טענה זו מעט מוקשה; ראשית, באם לא היתה המנוחה צלולה באותה עת, מדוע בחר מ' להקליטה.

יתרה מכך, אף אילו נתן היה לקבל את עמדת המערערים לפיה, שני אחי המנוחים הינם יורשיהם (וכאמור – לטעמנו לא כך הם פני הדברים), הרי שלפי סעיף 42(ג) לחוק הירושה, במידה והיורש השני נפטר לפני שעת זכייתו, הוראות הצוואה לטובתו מתבטלות ומקום בו מ.ש ז"ל נפטר לפני שני המנוחים, הוראת הצוואה לטובתו, אפילו הייתה קיימת, מתבטלת, ואין כל מעמד לילדיו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, מצאנו לדחות את הערעור במלואו.