סעיף 3 לחוק אכיפת פסקי דין זרים ארה"ב

המשיבים טענו בבקשתם לאכיפת פסק הדין כי פסק הדין הזר ממלא אחר כל התנאים לאכיפה הקבועים בסעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ ובכלל זה סמכותו של בית הדין הזר לתיתו, היותו ניתן לאכיפה בישראל על פי דיני מדינת ישראל, אינו נוגד את תקנת הציבור והיותו בר ביצוע בארצות הברית במדינה בה הוא ניתן.

...

לאור כל האמור אני מוצא כי פסק הדין מנומק, בין על דרך ההפניה ובין גופו, וכך נמצא כי מתקיים הנדרש בסעיף 1 וכן מתקיימים רכיבי סעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ ונמצא כי פסק הדין אכיף במדינת ישראל בכפוף לבחינת ההגנות הקיימות בסעיף 6 כדלקמן.

בענייננו אני סבור, כי הן בבחינה אובייקטיבית והן בבחינה סובייקטיבית המערער לא עמד בנטל להוכיח כי לא ניתנה לו אפשרות סבירה לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו.

לאור כלל האמור אני סבור שבדין קבע בית משפט קמא כי פסק הדין עומד בתנאים הקבועים בחוק אכיפת פסקי חוץ לשם אכיפתו בישראל וכי לא עומדות לזכות המערער ההגנות הקבועות בחוק זה למניעת אכיפת פסק הדין בישראל.

בקשה לפי סעיף 3 לחוק אכיפת פסקי-חוץ, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק אכיפת פסקי-חוץ" או "החוק"") שלפיה מתבקש בית המשפט להכריז כי פסק הדין מיום 4.5.2018, אשר ניתן על ידי בית המשפט של מחוז מרכז לונדון (County Court at Central London) (להלן: "פסק-החוץ"), במסגרתו חויבו המשיב ונתבעת נוספת בהליך הנ"ל, חברת Metropolitan KFT (חברה הונגרית) (להלן: "חברת מטרו"), לשלם למבקשים סך של 652,115.34$ ארה"ב בתוספת הוצאות, אכיף במדינת ישראל.

לעניין זה צרפו המבקשים אישור לאכיפת פסק דין במדינה זרה בהתאם להוראות סעיף 10 לחוק פסקי חוץ (אכיפה הדדית) 1933- The Foreign Judgements (Reciprocal Enforcement) Act וטענו כי קיימת אכיפה הדדית של פסקי חוץ בין ישראל לאנגליה בהתאם לאמנה בין ממשלת ישראל לבין הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה בדבר הדדיות בהכרתם ואכיפתם של פסקי דין בעניינים אזרחיים (להלן: "האמנה").

...

סיכום וסעדים נוכח כל האמור לעיל, מצאתי כי התקיימו בפסק-החוץ, מושא הבקשה שלפניי, כל דרישותיו של חוק אכיפת פסקי-חוץ.

לאור המקובץ, פסק-החוץ הנדון, כמפורט במבוא לפסק הדין, מוכרז בזה כאכיף בישראל.

המשיב ישלם למבקשים את סכום החיוב הפסוק, לרבות הריבית הנקובה בפסק בגין התקופה שאחרי תאריך הפסק עד ליום 3.7.2020 שאם לא כן יישא הסכום הנכון להיום הפרשי הצמדה וריבית פיגורים לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961.

אשר לראיות לכאורה לעילת התביעה; לטענת התובעים, קיימת להם עילה מוצדקה, נוכח פסה"ד שניתן בארה"ב וקיום התנאים הנדרשים לאכיפתו לפי סעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח – 1958 (להלן – חוק לאכיפת פסקי חוץ).

ההליך העקרי בעניינינו הוא בקשה לאכיפת פסק חוץ לפי חוק אכיפת פסקי חוץ, ובחינתה הלכאורית של העילה תעשה בהתייחס אליה והיסודות הדרושים לה. השאלה מיתמקדת בעניינינו, מטבעם של דברים, בהתקיימות התנאים הנדרשים לפי חוק אכיפת פסקי חוץ לצורך אכיפה של פסק דין זר בישראל.

...

תמצית טענות הצדדים: טענות התובעים/המבקשים: התובעים טוענים כי מתקיימים בענייננו התנאים הנדרשים בדין להטלת עיקולים זמניים ומשכך יש לקבל את הבקשה.

מבחינת מאזן הנוחות, סבורני כי בכל הנוגע לעיקול נכסי מקרקעין ורכב של הנתבע, הרי שהוא נוטה במובהק לתובעים.

בכל הנוגע לטענה בדבר חוסר תום לב בשל אי-גילוי העובדה כי הנתבע שהה בישראל בעת מתן פסה"ד, התובעים הבהירו כי עובדה זו לא היתה בידיעתם, ולא שוכנעתי כי נפל פגם של חוסר תום לב בהקשר זה. אשר לשיהוי, הבקשה לאכיפה אכן הוגשה זמן לא מבוטל לאחר שניתן פסה"ד (אם כי הרבה לפני תום התקופה שהחוק מתיר לכך), אולם בהתחשב במאפיינים המורכבים "הבינלאומיים" של הפרשה והמעורבים, כאשר התובעים הינם אזרחי ותושבי ערב-הסעודית, פסה"ד ניתן בניו-יורק, הנתבע ריצה מאסר בניו-יורק והינו תושב ישראל, אינני סבורה כי די בחלוף הזמן כדי להצדיק דחיית הבקשה.

סוף דבר: הבקשה לעיקולים זמניים מתקבלת, למעט צו העיקול על חשבון הבנק של הנתבע בבנק מזרחי טפחות.

לפני בקשה לאכיפת פסק דין חוץ (להלן: "הבקשה") מכוח סעיף 3 לחוק אכיפת פסקי-חוץ, תשי"ח-1958 (להלן: "החוק") ומכוח פרק כ"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

התובעת טוענת כי טענה דומה הועלתה במסגרת ההליך הזר, אך נדחתה שם. כך או כך, משעה שהוכח שפסק הדין הזר ניתן לאכיפה בארצות הברית – והמשיב כלל לא הציג חוות דעת נגדית לעניין זה – אזי השאלה אם התובעת היא אישיות משפטית תקינה אם לאו – אינה רלוואנטית: די לנו לעניין זה, שבית המשפט בניו יורק היה נכון ליתן לטובתה פסק דין, וכי פסק הדין שניתן – אכיף בארצות הברית.

משנדחו שתי טענותיו היסודיות של הנתבע, הן לעניין אישיותה המשפטית של התובעת – טענה שהיה עליו להעלות בהליך במדינת ניו יורק, ושבית משפט זה אינו נידרש לידון בה בשלב הכרזת פסק הדין הזר כבר-אכיפה; והן לעניין תושבותו של הנתבע – אף זו טענה שאינה ממין העניין, בהיעדר תנאי כזה בחוק אכיפת פסקי חוץ; ומשהוברר כי פסק הדין הזר עומד בכל התנאים שנקבעו בחוק לשם הכרזתו כבר-אכיפה, אני קובע כי פסק הדין נושא הליך זה הוא בר-אכיפה בישראל.

...

המשיב הגיש ערעור והערעור נדחה ולא הוגש כל ערעור נוסף על פסק הדין של ערכאת הערעור .

משנדחו שתי טענותיו היסודיות של הנתבע, הן לעניין אישיותה המשפטית של התובעת – טענה שהיה עליו להעלות בהליך במדינת ניו יורק, ושבית משפט זה אינו נדרש לדון בה בשלב הכרזת פסק הדין הזר כבר-אכיפה; והן לעניין תושבותו של הנתבע – אף זו טענה שאינה ממין העניין, בהעדר תנאי כזה בחוק אכיפת פסקי חוץ; ומשהוברר כי פסק הדין הזר עומד בכל התנאים שנקבעו בחוק לשם הכרזתו כבר-אכיפה, אני קובע כי פסק הדין נושא הליך זה הוא בר-אכיפה בישראל.

מכאן שבין שיבוטל פסק הדין שניתן ע"י כב' סגן הנשיא חבקין ובין שלא, יש לקבל את התביעה להכרזת פסק הדין ממדינת ניו-יורק כבר-אכיפה.

המשיבים לא העלו טענות בעיניין זה. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון אשר דנה בהוראות סעיף 3(3) לחוק אכיפת פסקי חוץ, אנו למדים כי הדרישה בסעיף זה נועדה לאפשר לנושה להפעיל חיוב מפסק דין זר עם כלי האכיפה המקובלים במדינה שבה מצוי החייב, בשים לב לכך שישנם חיובים, כגון חוזה למתן שירות אישי, שאינם ברי אכיפה בכלי הדין בישראל.

סעיף 4 לחוק - הדדיות באכיפה: בהתאם לחוות הדעת של עו"ד ברנס מטעם המבקשת (ראו סעיף 11 לתצהיר התומך בבקשה) בתי המשפט בארה"ב אוכפים בשגרה פסקי דין ישראלים והחוק מאפשר אכיפה של פסקי דין מוניטאריים שניתנו במדינות זרות באמצעות בתי המשפט של אוקלהומה.

...

לא מצאתי כל ממש בכל יתר הטענות של המשיבים ואין בהן כדי לשנות את מסקנותיי וקביעתי כי דין הבקשה לאכיפת פסק החוץ להתקבל.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל – דין הבקשה לאכיפת פסק החוץ - להתקבל.

אני קובעת אפוא כי פסק החוץ, מושא הבקשה לאכיפת פסק החוץ, שניתן על ידי בית המשפט באוקלהומה, ארצות הברית, הינו אכיף במדינת ישראל.