סעיף 161 לחוק הביטוח הלאומי תקופת אכשרה לדמי אבטלה

לפי הוראת סעיף 161 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: החוק), על המערער היה להוכיח כי צבר תקופת אכשרה בת 300 ימים בתוך 540 הימים שבתכוף לתאריך הקובע, ולענייננו – מחודש אפריל 2004 עד לחודש ספטמבר 2005.

בעוד שלטענת המוסד לביטוח לאומי צבר המערער 248 ימים בלבד, טוען המערער כי צבר את מלוא תקופת האכשרה הנדרשת, ומשכך הוא זכאי לדמי אבטלה.

...

לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ולכלל החומר שהובא לפנינו נחה דעתנו כי דין העירעור להדחות.

יוצא אפוא שהחישוב היטיב עם המערער.

סוף דבר – הערעור נדחה.

התובע התייצב רק בחודש 5/2010 שזהו התאריך הקובע לגביו, במועד זה, התובע לא צבר תקופת אכשרה המזכה בדמי אבטלה כדרישת סעיף 161(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי, היות וצבר 300 ימים מתוך 360 ימים בשנה וחצי שקדמה לתאריך תחילת התייצבותו בשירות התעסוקה.

...

נוכח האמור לעיל, נדחית בזאת טענת התובע, כי בחוק אין תנאי להירשם כדורש עבודה בלשכת התעסוקה, בטרם יהפוך לעובד עצמאי על מנת להיות זכאי לדמי אבטלה כ"מבוטח מיוחד" בדברי ההסבר לתיקון סעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי, (תיקון מס' 114 ס"ח תשס"ט מס' 2203 מיום 23.7.2009 עמ' 246 (ה"ח הממשלה תשס"ט מס' 436 עמ' 348) –במסגרתו הוספה ההגדרה ל"מבוטח מיוחד", ניתן לעמוד על התכלית שבתיקון סעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי אשר הגדיל את מעגל הזכאים לדמי אבטלה.

לאור כל האמור לעיל, במצטבר, אנו קובעים כי ה"תאריך הקובע" לצורך קביעת תקופת האכשרה לשם זכאות התובע לקבלת דמי אבטלה הינו 1.5.2010 ולא קודם לכן, וכי התובע אינו עונה להגדרת "מבוטח מיוחד" כפי שנקבע בסעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי.

בנסיבות אלה אין מנוס מדחית התביעה.

דיון והכרעה סעיף החוק הקובע את תקופת האכשרה הנדרשת לבחינת זכאות לדמי אבטלה הוא סעיף 161 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן – החוק), הקובע כך: (א) לעניין סימן זה, תקופת האכשרה לגבי תקופת אבטלה פלונית היא 12 חודשים קלנדריים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה, בעד אחד או יותר מהימים בחודש, בתוך 18 החודשים בתכוף לתאריך הקובע.

...

בית הדין הארצי עמד על הקושי לכאורה בהגשת תביעה לדמי אבטלה עוד לפני שיחסי העבודה נותקו, ולמרות זאת הגיע למסקנה המתוארת לעיל: "הדואליות הקיימת במצב שבו החל"ת אינו מנתק את יחסי העבודה אלא רק משעה אותם יחד עם האפשרות שהעובד יהפוך לדורש עבודה ולכאורה יהיה זמין לקבל הצעות עבודה, מעוררת את השאלה אם במצב שכזה נכון לדחות את קבלת דמי האבטלה למועד סיום החל"ת שבו תיווצר ודאות שיחסי העבודה הגיעו לידי סיום. שכן על פניו, מתעורר קושי אמיתי להיענות להצעות עבודה עם תאריך סיום ידוע מראש או בנסיבות בהן מדובר בעבודה זמנית שאינה קצובה בזמן. על כך ניתן להשיב כי ישנן עבודות זמניות שהדרישה להן מתחדשת מעת לעת שיכול שיתאימו למובטלים הנמצאים בחל"ת. כך או כך, עלינו לבחון בשלב זה של הדיון, האם קיימת חשיבות בהגשת התביעה לדמי אבטלה באופן מיידי לאחר יציאת העובד ממעגל העבודה ובכלל זה גם במקרה של חל"ת. " לשאלה שהוצגה, השיב בית הדין הארצי כך (ההדגשה הוספה – ד.ו.): "המחוקק ייחד חשיבות להפעלת ביטוח האבטלה באופן מידי כלומר על ידי הגשת התביעה לדמי אבטלה בסמוך לסיום יחסי העבודה והפסקת תשלום השכר. זאת באמצעות הדרישה המפורשת לתקופת אכשרה, אשר אינה קיימת במקרה של עובד שאיננו מקבל שכר. לשם כך נעמוד על התפיסות שהדריכו את המחוקק ביצירת הסדר זה. תפיסות אלה נשענות על הנחות יסוד בנוגע לשוק העבודה ולהשתלבותם של עובדים בו ובמיוחד על השפעתה של תקופת אבטלה ממושכת על יכולתו של המבוטח לשוב ולהשתלב בשוק העבודה.

לאור כל הנימוקים שהובאו לעיל, אין מנוס מדחיית התביעה.

האחת (ב"ל 32121-07-18) עניינה תשלום דמי אבטלה, בגין תקופה אכשרה המתחילה בחודש ספטמבר 2016 ומסתיימת בחודש מרץ 2018, וזאת בשל החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע"), לדחות את תביעתה לדמי אבטלה מכוח סעיף 161 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק") בשל אי צבירת "תקופת אכשרה" הקבועה בחוק.

...

בנסיבות אלה, הגענו למסקנה כי התובעת לא הפסיקה את עבודתה עקב שמירת ההריון ועל כן, דין תביעתה להידחות.

על כן, גם מטעם זה, דין התביעה לגמלת שמירת הריון – להידחות.

מכל מטעמים המפורטים לעיל, מצאנו כי בדין נדחו תביעותיה של התובעת ועל כן, דין התביעות להידחות.

על כן, על פי סעיף 161 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (שייקרא להלן: "החוק"), כפי שהיה בעת הרלוואנטית, היה צורך בכך שישולמו בעד התובע דמי ביטוח אבטלה בעד 180 ימים מתוך 360 הימים שקדמו ל"תאריך הקובע" (שהוא יום 1/4/02, שכן התובע החל להתייצב כמובטל בלישכת התעסוקה בחודש אפריל 2002).

אני מקבל את טענת התובע על קיומם של יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין חברת ג'ורג' (אם כי בשכר חודשי קובע של 16,254.57 ₪ בלבד), אך אין בכך כדי לסייע לתובע לזכות בדמי אבטלה, באשר בעבודתו בחברת ג'ורג', לא צבר התובע תקופת אכשרה מספקת.

...

אולם, אני סבור שאין הדבר כך בעיניינו של התובע, שכן-כזכור-בעקבות תאונת הדרכים שהתובע נפגע בה, הוא לא עבד חודשים מלאים בחודשים פברואר ומרץ 2002, ואז-כאמור באישורה של חברת ג'ורג' (נ/14) בכל אחד מאותם חודשים היו 12 ימים שבעדם החברה לא שילמה לתובע שכר (וכתוצאה מכך-גם לא היתה חייבת בתשלום דמי ביטוח בעבור אותם ימים).

לסיכום 38.

אני דוחה את טענת התובע על קיום יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין חברת נאסר.

אני מקבל את טענת התובע על קיומם של יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין חברת ג'ורג' (אם כי בשכר חודשי קובע של 16,254.57 ₪ בלבד), אך אין בכך כדי לסייע לתובע לזכות בדמי אבטלה, באשר בעבודתו בחברת ג'ורג', לא צבר התובע תקופת אכשרה מספקת.

לפיכך-התביעה נדחית.