סעיף 14 לחוק ההתיישנות בתביעה רשלנות רפואית

בפרשת ליפל נפסק כי לצורך כך יש לבחון את המועד בו היה או היה צריך להיות לתובע "קצה חוט" הקושר בין המעשה המזיק לבין הנזק המאוחר: "די איפוא בקצה חוט ואין צורך בידיעה מלאה על קיומו של קשר סיבתי. כל שנידרש הוא גילוי קיומה של אפשרות לקשר סיבתי בין מעשי הנתבע או מחדליו לבין ניזקו של התובע (ראו: פרשת צורף, פסקה 11), די כי יתגלה קצה חוט או בסיס לסברה הקושרת בין הנזק למעשה או למחדל של הנתבע". עוד נפסק כי ידיעה בכוח ל"קצה חוט", ובכללה חשד, שקולה לידיעה בפועל של קצה חוט להתרשלות המזיק ולקשר בין מעשי המזיק לבין הנזק: חשד המתעורר אצל תובע בפועל ואף חשד בכוח ייחשבו כ"קצה חוט" המתחיל את מירוץ ההתיישנות ומבטל את השעיית המירוץ לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות.

אציין כי אין בידי לקבל טענות התובעים כי בזמן אמת ובשל המהלך הסוער לא חשבו על האפשרות כי רופא המשפחה בקופת החולים התרשל וכי רק לאחר פטירת המנוחה החלו התובעים לחשוד בדבר קיומה של רשלנות רפואית מצד רופא המשפחה ואז החלו בבירור תביעתם.

...

אישר כי הגיעו למסקנה שהטיפול שניתן לה בקופ"ח עד אז לא היה מתאים ולכן לקחו אותה לרופא פרטי.

אציין כי אין בידי לקבל טענות התובעים כי בזמן אמת ובשל המהלך הסוער לא חשבו על האפשרות כי רופא המשפחה בקופת החולים התרשל וכי רק לאחר פטירת המנוחה החלו התובעים לחשוד בדבר קיומה של רשלנות רפואית מצד רופא המשפחה ואז החלו בבירור תביעתם.

משכך, אין מנוס מדחיית התביעה מחמת התיישנות.

המערערים הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המשיבה בטענה לרשלנות בניהול מעקב ההיריון של המערערת 2, שהוביל ללידתה של המערערת 1 (להלן: המערערת).

לטענת המערערים, בהנתן שתביעת ההורים במקרה דנן היתיישנה לאחר יום 28.8.2015, עניינם אינו נופל בגדר קבוצות ההורים שנידונו בפסקי הדין בעיניין הסהר האדום (רע"א 4512/13 בית החולים אגודת הסהר האדום (אל הלאל) נ' פלוני (28.8.2014) (להלן: עניין הסהר האדום)), שרותי בריאות כללית (רע"א 7490/14 שירותי בריאות כללית נ' פלונית (28.12.2014) (להלן: עניין שירותי בריאות כללית)) ו-מכבי (רע"א 4288/15 מכבי שירותי בריאות נ' פלוני (28.8.2016) (להלן: עניין מכבי)).

לעניין היתיישנות התביעה נטען, בין היתר, כי הטענה הועלתה בהזדמנות הראשונה בה נטענו טענות לגופה של התביעה; כי סעיף 14 לחוק ההתיישנות שעניינו בחישוב תקופת ההתיישנות[] נוכח שהות מחוץ לישראל לא חל במקרה דנן; וכי לידת המערערת ואבחונה כלוקה בתסמונת דאון היוה "קצה חוט" שהתחיל את מירוץ ההתיישנות.

...

מסקנה זו מתחייבת לטענת המערערים נוכח פסקי הדין שהאריכו את תקופת ההתיישנות עבור קבוצות ההורים הנזכרות, ובהתחשב במהותו של חוק ההתיישנות ובכללי הצדק הטבעי.

דין הערעור להידחות.

ככל שהטענות מכוח חוק ההתיישנות נטענות ביחס לתביעת ההורים בעילת "הולדה בעוולה", דינן להידחות מהטעמים שהובאו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

אכן מדובר בתוצאה שאינה קלה מבחינת המערערים, אך נוכח כל האמור, אין מנוס מלהורות על דחיית הערעור.

לפני תביעת רשלנות רפואית.

נטען גם להתיישנות, בהמשך טענה זו נמחקה.

...

אני מקבלת את טענות הנתבעות כי בהעדר חו"ד למצבו וצרכיו של הקטין, אין באפשרותי לפסוק לו פיצוי.

לבסוף, לו היתה התביעה מתקבלת היה מקום לפסוק כמחצית מההפסד שנגרם לתובעים בגין הפסד השתכרות או בגין עזרת זולת.

לפיכך, ומעת שהתובעים לא הוכיחו נזקיהם כאמור, אני קובעת כי דין ראש נזק זה להידחות.

יש לדחות את טענת התובע להארכת תקופת ההתיישנות לאור הכלל של היתיישנות שלא מדעת (סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") הואיל והתובע לא הצביע על עובדות המהוות את עילת התביעה, אשר התגלו לו רק בשנת 2020 ולא התגלו קודם לכן מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, כקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות.

עוולת הרשלנות הרפואית באה בגדריו של סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, כאשר מירוץ ההתיישנות יפתח במועד ארוע הנזק אולם אם הנזק לא נתגלה במועד הארוע, יושעה מירוץ ההתיישנות עד לגילויו ובילבד שהתביעה תיתיישן בחלוף מחסום סופי של 10 שנים מהמעשה או המחדל שגרם לו. מדובר בכלל גילוי מיוחד שתכליתו להושיט עזרה לתובע כאשר נגרם לו נזק סמוי המתגלה בחלוף הזמן.

...

להבהרה נוספת של היחס בין כלל הגילוי הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות וההסדר המיוחד המעוגן בסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, ראו את שנפסק ב-ע"א 10591/06 רפאל יפרח נ' מפעלי תובלה בע"מ, בפסקה 27-26 (‏12.07.10)): "שאלת היחס בין סעיף 8 לסעיף 89(2) מורכבת יותר, מאחר ששתי הוראות אלה מעלות, לכאורה, כללי גילוי שונים המתחרים זה בזה: סעיף 8 קובע כלל גילוי כללי, לפיו מקום בו נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לו עובדות אלה. סעיף 89(2), לעומת זאת, קובע כלל גילוי מיוחד לענין תובענות נזיקיות בגין עוולות שנזק הוא רכיב מרכיביהן, ולפיו מקום בו לא נתגלה לתובע הנזק ביום שאירע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום הגילוי, תוך שנקבעו גבולות זמן להגשת התובענה: 7 שנים מיום הגילוי, או 10 שנים מיום אירוע הנזק, לפי המוקדם מביניהם." ובהמשך: "יוצא, אפוא, כי כלל הגילוי המאוחר הקבוע בסעיף 89(2) לפקודה מתייחס רק למקרה שבו רכיב הנזק נתגלה באיחור, ואילו כשמדובר בגילוי מאוחר של עובדות אחרות החיוניות להקמת עילת התביעה, יחול סעיף 8 לחוק." ור' גם: רע"א 6614/19 מדינת ישראל נ' שלמה ג'הסי, בפסקה 17 (‏30.6.2021); ע"א 8172/12 פלוני נ' אגד-אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, בפסקה 18 (‏18.1.2018)).

סוף דבר התביעה כנגד הנתבע 3 נמחקת בזאת מחוסר עילה, בהתאם לסמכותי על פי תקנה 41(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018.

עילות התביעה ביחס לניתוחים קדומים יותר נדחות בשל התיישנות.

היות ותגובת הנתבעות לבקשת ההעברה, ניתנה לאחר עיון בכתב התביעה המתוקן ובחווה"ד, הרי אותו שלב של תגובת הנתבעות האמורה, שניתנה ב 24.5.2023, היוה גם ההזדמנות הראשונה מבחינתן לטעון טענת היתיישנות ביחס לעילות התביעה החדשות שבכתב התביעה המתוקן, כמצוות סעיף 3 לחוק ההתיישנות: הסעיף קובע שאין נזקקים לטענת היתיישנות, אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה.

ב"כ המשיבים סבור כי ההזדמנות הראשונה לטעון להתיישנות הייתה קנויה לנתבעות עוד קודם, עת ניתנה הודעתו ב 31.1.2023, שהוגשה כבקשה מוסכמת, על כוונתו להגיש תביעה מתוקנת לה תצורפנה 3 חוו"ד חדשות: חוו"ד לעניין הרשלנות מטעם יועצת גנטית ; חוו"ד לעניין קשר סיבתי ונזק מטעם מומחה ברפואת ילדים; וחוו"ד נוספת בתחום הנפשי.

א. בסעיף 8 של כתב התביעה המקורי מצוינת העובדה כי לקטינה אח בכור שגם הוא סובל מהיפוך אברים, בנגוד לנטען בסעיף 14 לבקשה, שעובדה זו נזכרה כביכול רק בכתב התביעה המתוקן.

...

יטען הטוען שהיה כאן רמז לכך שהתובעים חפצים להרחיב טענות ההתרשלות והקשר לנזק גם למה שקשור ביעוץ הגנטי: שכן אחרת, על שום מה יבקשו הם להציב חוו"ד של מומחה בתחום זה? אולם אני סבור שזו טענה ממן הטענות של "חכמה בדיעבד". הדין מציב בפני נתבע שעת כושר יחידה להציב לראשונה טענת התיישנות.

אני סבור אפוא שעת בוחנים האם החמיץ הנתבע אותה שעת כושר, אין להחמיר ביתר, על דרך הרחבה מלאכותית של הביטוי "ההזדמנות הראשונה" ככזה ש"סופח" לקרבו גם רמזים ואפשרויות ספקולטיביות, מהם אמור הנתבע ללמוד כביכול שמבוקש להוסיף נגדו עילות שהתיישנו.

כתב התביעה המתוקן על חוות הדעת שצורפו לו כולל כיום באופן "מעורב" הן טענות שהתיישנו והן כאלה שלא התיישנו, באופן המקשה על הפרדה ומחיקה חלקיים בשיטת "העפרון הכחול". אני נעתר לבקשה ומורה על מחיקת התביעה המתוקנת על שלוש חוות הדעת שצורפו לה. עם זאת – כמובן שעומדת בעינה עילת התביעה המקורית בדבר רשלנות הנוגעת לאבחון הרדיולוגי ופענוח הבדיקות, והטענות לנזק: על פי נוסח כתב התביעה המקורי ושתי חוות הדעת שצורפו לו. מחיקת כתב התביעה מתוקן אינו מונע הגשת בקשה מחודשת לתיקונה, בנוסח שלא יכניס עילות שהתיישנו, אלא יכלול אך טענות לנזק שלא התיישן , ולא טענות התרשלות על יעוץ גנטי שלפני הלידה או כל טענה שהתיישנה.