התובעת מבססת את תביעתה גם על סעיף 4.2 להסכם, שזו לשונו (הטעויות במקור):
"מוסכם בזאת כי הזכות של עו"ד גייזלר לגבות את שכר הטירחה האמור בסעיפים 2-2.1-2.3 דלעיל הנה זכות אבסולוטית, ושכר הטירחה הנ"ל ישולם על ידי הלקוחה לעו"ד לורי גייזלר גם במקרה בו תחליט הלקוחה להפסיק את הייצוג ו/או להעביר את ניהול התיק לעו"ד אחר מטעמו, בכל שלב, ולא תועלה על ידי הלקוחה כל טענה להפחתה ו/או אי תשלום באם הנ"ל תעביר את הייצוג לצד ג' ו/או הסדר הפשרה או פסק הדין יינתן במהלך ייצוגו של עורך דין אחר".
בפסק הדין שניתן בעיניין אבידן נדונה הוראה דומה (הגם שלא זהה) שנקבעה בהסכם שכר טירחה בין עורך דין ללקוחה.
...
כן קובע ההסכם, כי הנתבעת תשלם תשלום ראשון בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ במעמד חתימת ההסכם, ואת היתרה, בסך 30,000 ₪ בתוספת מע"מ תשלם "בחודש הבא". אין חולק, כי הנתבעת שילמה לתובעת את התשלום הראשון בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ במעמד חתימת ההסכם.
כפי שנקבע בעניין אבידן, המסקנה כי ההוראה הקובעת כי עורך הדין יהיה זכאי למלוא שכר הטרחה גם אם הופסק הייצוג בשלב מוקדם נוגדת את תקנת הציבור ולפיכך בטלה, מבוססת על שני טעמים: הראשון, כי הוראה כאמור יוצרת ניגוד חריף בין האינטרס הלגיטימי של הלקוח לקבלת שירות מיטבי לבין האינטרס הכלכלי של עורך הדין, בהיותה יוצרת תמריץ לעורך הדין להיות מפוטר בשלב מוקדם ועדיין להיות זכאי למלוא שכר הטרחה; השני, כי הוראה כזו מאיינת למעשה את זכותו של הלקוח להחליף את עורך הדין.
יישומם של דברים אלו בענייננו מוביל, להשקפתי, למסקנה כי הוראת סעיף 4.2 להסכם שכר הטרחה המצוטטת לעיל, ולפיה זכותה של התובעת לגבות את מלוא שכר הטרחה בסך 50,000 ₪ בתוספת מע"מ היא "אבסולוטית" ושכר הטרחה ישולם לה גם במקרה בו תחליט הנתבעת "להפסיק את הייצוג ו/או להעביר את ניהול התיק לעו"ד אחר .. בכל שלב" היא הוראה הסותרת את תקנת הציבור ולפיכך דינה בטלות.
לאור התוצאה אליה הגעתי – אף לא מצאתי צורך להיזקק למכלול טענות הנתבעת ביחס להתנהלות התובעת ואופן הטיפול בה.
העולה מן המקובץ כי התובעת אינה זכאית לפסיקת שכר טרחה מעבר לסכומים ששולמו לה ולפיכך אני דוחה את התביעה.
