עתירתם של התובעים מיתמקדת במתן סעד הצהרתי לתיקון צו רישום הבית המשותף, כך שיבוטל רישומה של יחידה 2, והבית יכלול את היחידות 1 ו-3 ואת הרכוש המשותף בלבד, וכן עותרים לצוו עשה לתיקון התקנון הרשום של הבית המשותף, כך שיבטא את ביטול יחידה 2, באופן שכל אחוזי בניה הקשורים לבית יהיו שייכים ליחידות 1 ו-3 בלבד.
...
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת הפסיקה עליה הסתמכו, הגעתי למסקנה כי לבית משפט זה יש סמכות לדון בתביעה ואין מקום לסלקה על הסף, כפי שיבואר להלן;
עיון בכתבי הטענות שהוגשו מעלה כי קיימת מחלוקת מהותית בנושא הזכויות במקרקעין, האם כטענת התובעים הזכויות במקרקעין שייכות רק להם, והרישום כפי שבוצע אינו משקף את הזכויות האמיתיות ויש לתקנו, או שמא כטענת הנתבעים הם בעלי זכויות קנייניות ביחידה 2, כפי שנרשם בפנקס הבתים המשותפים.
לאור כל האמור, הרי שלבית המשפט אליו הוגשה התביעה סמכות עניינית לדון בה ולקבוע את הזכויות הקנייניות של הצדדים במקרקעין.
עם זאת, לאחר שבחנתי שוב את נוסח הדברים ואת עמדות הצדדים, נמצא כי התובעים יצטרכו להוכיח את זכאותם ואת תביעתם על סמך הראיות שיציגו, ובית המשפט יוכל להתרשם האם הורם הנטל להוכחת הנטען או שהתובעים כשלו בכך, ומשאין בין התובעים מחלוקת כלשהי באשר לתוכן הצוואה, הם מצביעים על אותו נכס ומבססים טענותיהם על ראיות שיובאו, הרי שלא ניתן לראות בטענת "העדר הספציפיות" כטענת סף שאינה מאפשרת בירור התביעה לגופה.
