כמו כן, אין לומר כי תביעה למתן סעד הצהרתי בדבר קיום זיקת הנאה הנה תביעה בדבר חזקה או שימוש במקרקעין, שהרי, על פי סעיף 5 לחוק המקרקעין זיקת הנאה הנה "שיעבוד מקרקעין להנאה שאין עימה זכות להחזיק בהם" (ראו: ה"פ 613/99 סלמאן נ' עבד אלרחמאן (14.1.2001); ה"פ (רח') 34374-02-10 ליביה פפר נ' חוה פישמן (1.5.2011).
...
לאחר עיון בסיכומי הצדדים, להלן החלטתי בטענה בדבר סמכותו העניינית של בית משפט זה.
בתובענה זו מבקש המבקש מבית המשפט להורות למשיב לתקן ו/או להוסיף על הסכם השיתוף (הרשום במרשם) שבין הצדדים המתייחס למקרקעין בחלקה 46 גוש 6665 פרק העוסק בזיקת הנאה.
כך, בסעיף 82 לפסק הדין נקבע: "... בנסיבות אלו, אני סבור כי לאור הוראות סעיף 14 לחוק המקרקעין, ולאור הפסיקה בנושא, על התובעים יעניקו לנתבעים זיקת הנאה כדלקמן..."
ובסעיף 129.2 נקבע: "התובעים, בשיתוף פעולה עם הנתבעים, ירשמו עד ליום 1.11.18 זיקת הנאה לצורך מעבר של כלי רכב והולכי רגל בהתאם לתשריט בסעיף 82 לעיל".
ממה נפשך ? אילו היה עניין זיקת ההנאה בסמכותו העניינית של בית המשפט, פשיטא שבית המשפט היה מצהיר על זיקת ההנאה ומורה בפסק הדין על רישום הזכות במקום להורות לצדדים לשתף פעולה לרישומה.
הכל טוב ויפה, אך אני סבור כי אין מדובר במקרה שבו פסק הדין דורש הבהרה, שכן הוא ברור ומפורט מאד; ולא פחות חשוב הוא, שנראה לי כי התנאי הבסיסי והמקדמי לכך שבית המשפט ייתן סעד על דרך ההצהרה כדי להבהיר את פסק דינו, הוא שההכרעה בפסק הדין הראשוני ניתנה בגדרי סמכותו העניינית של בית המשפט.
נוכח מכלול האמור לעיל, אני מקבל את בקשת המשיב וקובע כי לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בתובענה.
אשר על כן, אני מורה על מחיקת התובענה בשל חוסר סמכות עניינית, ומחייב את המבקש לשלם למשיב הוצאות בסך 3,000 ש"ח.
המזכירות תסגור את התיק.
