בנוסף, צרפו המבקשים לבקשה את הצהרתו של המבקש 2 בעת שכירת המונית (להלן: "ההצהרה"), שם מצוין, בין היתר, בסעיף 3 כי המבקש 2 אחראי לכל הדו"חות שיירשמו למונית בזמן שהיא בחזקתו, וכי הזהירו אותו לשמור על כללי הזהירות בתנועה, לא להסיע שוהים בלתי חוקיים ואזהרות נוספות שאינן לגבי עבירות תנועה ספציפיות.
בהנתן שכירות המחייבת את המבקש 2 בקשר כימעט יומיומי עם המבקש 1 באשר לשכירות, מצופה היה מהמבקש 1 להזהיר ולחזור את המבקש 2 באופן יומיומי מבצוע עבירה זו, בבחינת אזהרה מחודשת כל אימת המבקש 2 לוקח את הרכב "מחדש" לכאורה.
אם המבקש 2 הוא שניפגע כלכלית מאיסור השמוש הרי שיש בכך טעם רב וזו היתה מטרת המחוקק הראשונית, מאידך גיסא אם אכן המבקש 1 הוא שניפגע כלכלית הרי שמעבר לאפשרות שלו לפנות בדרישת שיפוי למבקש 1 על הנזק שניגרם לו (ואיני מכריע כלל בנושא זה), הרי שמדיניות משפטית ראויה שבסיסה במטרת המחוקק למנוע נהיגה בשיכרות, מחייבת אותנו ללכת בדרך אשר תוביל את מי המשכירים רכבים, מוניות ושאר רכבי הסעות להזהיר את השוכרים/ הנהגים בצורה ברורה וחדה יותר ואם צריך לבטח את עצמם (בתוך החוזה), מפני אירועים דומים, להטיל את הנזק לפתחו של העבריין ולתרום למלחמה בתופעת נלוזה זו. יפים לעניין זה, בשינויים המחויבים, דבריו של כב' הש' בנג'ו בבפ"מ 1987-02-15 ארגון המובילים אטיאס משה בע"מ נ' מ"י:
"הנני ער למחיר הכלכלי אותו משלמת המבקשת עקב השבתת הרכב, אך סבורני כי נוכח מחדלי המבקשת, ובכדי ליישם את כוונת המחוקק ולהטמיע בקרב המבקשת וציבור המסיעים בכלל, את חובת נקיטת הזהירות, שתימנע הישנות הסיכון הבא, יש לאשר את הסנקציה המנהלית בה נקט הקצין הפוסל, על מנת שתדע המבקשת, וידע כל בעל חברה המחזיק בצי רכבים, ובמיוחד בעלי חב' של רכבי הסעים, שחיי אדם בידם מדי יום, כי לא די בהבל פיו של אותו בעל חברה, כדי לפרוק עצמו מעול האחריות הכבדה שעל כתפיו. עליו לעשות מעשה של ממש כדי לצמצם ככל האפשר את התכנותו של סיכון לנוסעיו, וככל שיחדל מכך, ישלם מחיר כלכלי כבד. העדפת האנטרס הכלכלי של המבקשת על פני מחדליה, הנה החטאה גמורה של כוונת המחוקק והפיכת הסנקציה המנהלית לתלוית מחיר כלכלי, תוך היתעלמות ממחיר הדמים שכפסע היה בינו לבין הארוע דנן".
טרם סיום, אבהיר כי בחנתי היטב את פסקי הדין שהוגשו לי מטעם המבקשים אולם לא מצאתי כי יש בהם לסייע לטענתם.
...
במקרה דנן, לאחר שערכתי איזון עם חומרת העבירה וכלל הנסיבות, נוכח עברו הדל של המבקש 2 התרשמותי הבלתי אמצעית מכנותו שלו והפגיעה הכלכלית הקשה שיכול ותבוא לפתחו, על רקע מצבו המשפחתי והסוציואקונומי, החלטתי לקצר במידת מה מתקופת איסור כך שתסתיים בתאריך 10.2.18.
לאור כל האמור לעיל, הבקשה לביטול איסור השימוש מתקבלת באופן חלקי ואני מקצר את תקופת איסור השימוש במונית קאיה מ"ר 99-315-26 , כך שתסתיים ביום 10.2.18.
מאידך, הבקשה לביטול הפסילה המנהלית נדחית.