לטענת המשיבה, במאמר לעיל, מדגיש מחבר המאמר את האפקטיביות של הסנקציה הפלילית כלפי מי שמפר הסדרי ראיה והמנעות בתי המשפט לעינייני מישפחה מלהטיל סנקציות על פי פקודת בזיון בית המשפט.
כך נאמר במאמר: "מעשרות ראיונות שערכתי, ואשר גובו במסמכים, הגיעו אלי מקרים רבים אשר בהם אבות הגישו תלונה למישטרה נגד אם אשר מסרבת לקיים את הסדרי בראיה, ואשר מהם עולה הרושם כי המישטרה סירבה להתייחס לתלונה. בחלק מהמקרים סירבו השוטרים לקבל את התלונה. במקרים אחרים, רשמו השוטרים את התלונה, אך כפי הנראה לא נעשה עם התלונה דבר (מפנה להערת שוליים בה צוינו תשעה מקרים מתועדים). ובחלק מהמקרים, כך עלה מהראיונות והמסמכים, נימסר לאבות שהגישו את התלונה כי הפרת הסדרי הראייה על ידי האם אינה מעניינה של המישטרה, ולפיכך הוחלט על סגירת התיקים (מפנה להערת שוליים בה צוינו שישה מקרים מתועדים)."
בהמשך המאמר, קובע המחבר, כי על אף שבתי המשפט קבעו במספר פסקי דין, שניתן לעשות שימוש בהוראת סעיף 287 לחוק העונשין, למי שמפר הסדרי ראיה, מסרבת הפרקליטות באופן עיקבי להגיש כתבי אישום נגד הורים משמורנים בגין הפרת הסדרי ראיה, חרף העובדה שהדבר מהוה עבירה פלילית, בנגוד למקרים בהם אם משמורנית מתלוננת על הפרת הסדרי ראיה מצד האב, במקרים אלו מגישה הפרקליטות כתבי אישום.
...
לסיום חלק זה, אני קובעת שלא נמצא בסיס כלשהו לחשד בדבר אכיפה בררנית ואני דוחה את הבקשה לעיון בתיקים שעניינם הפרת הוראה חוקית – הפרת הסדרי ראיה של הורה משמורן, כמפורט לעיל.
לאחר שעיינתי בתיקים, אני סבורה שמדובר בחומר רלוונטי שיש בו כדי לשמש להגנת המבקשת.
אשר על כן אני מורה למשיבה להעביר לעיון ב"כ המבקשת את חומר החקירה בתיקים לעיל, זאת בתוך 14 ימים מיום קבלת ההחלטה.
