ברע"פ 2413/99 גיספן נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד נ"ה(4) 673, בית המשפט העליון נידרש לשאלת תוקפו של מאסר על תנאי שהוטל בבית דין צבאי, בו נקבעה תקופת תנאי ארוכה מזו הקבועה בחוק.
בסופו של דבר, בית המשפט הסתמך על תורת הבטלות היחסית ונתן תוקף למאסר על תנאי שהוטל כאמור, תוך צימצום תקופת חלותו, ואמר בהקשר זה בין היתר את הדברים הבאים-
"ברור כי לא כל טעות, ואפילו לא כל הפרה מהותית של הדין, גוררות בטלות. יש להבדיל בין עצם הפגם לבין תוצאות הפגם. שיקולים שונים, ובכלל זה שיקולים של צדק אישי ואנטרס צבורי, עשויים להשפיע על התוצאה ואף למנוע ביטול החלטה פגומה... המשמעות העיקרית של תורת הבטלות היחסית היא שבכל מקרה שבו נפל פגם משפטי, אם בפסק-דין של בית-משפט ואם בהחלטה של רשות מינהלית, בגדר הסמכות או מחוץ לסמכות, יש לבדוק את נסיבות המקרה, בראש ובראשונה את מהות הפגם, ולהתאים את הסעד שיינתן על-ידי בית-המשפט לכל הנסיבות. ...אכן, המציאות מורכבת, והתפיסה המסורתית שלפיה כל חריגה מסמכות מובילה לבטלות מוחלטת אינה הולמת את המציאות; היא מיתעלמת מן המיוחדות של כל מקרה. מבחינה זאת אפשר לדמות אותה לכלל שיקבע כי כל מי שהורשע בגניבה דינו יהיה מאסר שלוש שנים בלי להיתחשב בנסיבות המיוחדות של הנאשם או של המקרה. אמנם כלל כזה יהיה בו מן הוודאות, אך לא יהיה בו מן הצדק, והוא אף לא ישרת את טובת הציבור. לעומת זאת תורת הבטלות היחסית מתייחסת למיוחדות של כל מקרה. לצורך זה היא מפרידה בכל מקרה בין הפגם לבין הסעד, ומתאימה את הסעד לא רק לפגם, אלא גם לנסיבות אחרות של המקרה. תורה זאת עושה אינדיווידואליזציה של הסעד. בכך היא גם משקפת את הדין המצוי וגם מבטאת את הדין הרצוי... זוהי המשמעות העיקרית של תורת הבטלות היחסית, שהנפקות של פגם או הסעד שיינתן בגין הפגם תלויים במהות ובחומרה של הפגם ובנסיבות נוספות של המקרה הנידון... תורת הבטלות היחסית חלה, על-פי ההיגיון, התכלית והפסיקה, גם על פגם של חריגה מסמכות. אמנם מקובל לומר כי חריגה מסמכות היא פגם חמור במיוחד. אכן, כך הדבר במקרים מסוימים, אך לא בכל המקרים. יש סוגים וגוונים של חריגה מסמכות. בהתאם, יש מקרים שבהם החריגה מן הסמכות אינה אלא פגם קל, אפשר אפילו פגם טכני, שלא גרם עוול. אין זה סביר או רצוי שהנפקות של חריגה מסמכות תהיה זהה במקרה קל כמו במקרה חמור. הנפקות של פגם צריכה להיות הולמת את חומרת הפגם... גם במסגרת הסמכות הפונקציונאלית קיימים סוגים וגוונים של חריגה מסמכות בדרגות חומרה שונות, ולכן גם במסגרת הסמכות הפונקציונאלית ייתכן כי התוצאה של חריגה מסמכות תהיה שונה ממקרה למקרה. הינה כך אמרה השופטת ביניש בבג"ץ 7053/96 אמקור בע"מ נ' שר הפנים [12], בעמ' 203: "פגמים הנופלים במעשי הרשות אינם עשויים מעור אחד; יש בהם פגמים קלים או אפילו זניחים, ויש פגמים חמורים וחמורים ביותר. התוצאה המתבקשת מפגמים שנפלו במעשה המינהל שונה היא בהתאם לטיבו של הפגם, ולא הרי פגם היורד לשורש הסמכות כפגם אחר בהליך. כך הדבר במשפטנו המנהלי משכבר הימים, ובמיוחד כך הדבר מאז התפתחה בפסיקתנו הגישה שלפיה בכל הליך של ביקורת שיפוטית מבחינים אנו בין הפגם לבין התוצאה המשפטית המתבקשת ממנו. התוצאה – הסעד הניתן עקב קיומו של הפגם – לא בהכרח תביא לביטול המעשה המנהלי או לביטול מכול וכול של תוצאותיו, גם מקום שהפגם הוא מהותי ויורד לשורשם של דברים. לעניין התוצאה ייבחנו בנוסף לפגם עצמו גם הנסיבות הקשורות בבטול המעשה המנהלי..."..
12.8.13) בית המשפט קבע כי היתר שניתן לבניית פרוייקט מסוים אינו עומד בדרישות הדין ובכל זאת לא הכריז על פסלות ההיתר, בהסתמך על דוקטרינת התוצאה היחסית, עליה אמר בין היתר את הדברים הבאים -
"עיקרון התוצאה היחסית (או הבטלות היחסית) שאומץ בהלכה הפסוקה מבחין – כידוע – בין הפגם שנפל במעשה המנהלי לבין תוצאות הפגם, ומקנה לבית המשפט גמישות גדולה בבחירת הסעד המתאים בהיתחשב באופיו של הפגם ובנסיבות העניין (ראו: עע"ם 8531/10 זכאי נ' משרד הבטחון, [פורסם בנבו] פסקה 13 וההפניות שם (28.11.2011)). בנסיבות המתאימות, יכול בית המשפט להצהיר כי הסדר מסוים יישאר על כנו על אף הפגם שנפל במעשה המנהלי. כך למשל פעל בית המשפט מקום שבו מצא, בין היתר, כי "אי-החוקיות [...] אינה טבועה במהות המצב הקיים; היא בגדר מעוות שיוכל לתקון" (בג"ץ 551/99 שקם בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ, פ"ד נד(1) 112, 120 (2000)), ומקום שבו נמצא כי אין מדובר ב"הפרה בוטה ומכוונת של הדין" (בג"ץ 10/00 עריית רעננה נ' המפקחת על התעבורה מחוזות ת"א והמרכז, פ"ד נו(1) 739, 757-756 (2001)).
...
בסופו של דבר, בית המשפט הסתמך על תורת הבטלות היחסית ונתן תוקף למאסר על תנאי שהוטל כאמור, תוך צמצום תקופת חלותו, ואמר בהקשר זה בין היתר את הדברים הבאים-
"ברור כי לא כל טעות, ואפילו לא כל הפרה מהותית של הדין, גוררות בטלות. יש להבדיל בין עצם הפגם לבין תוצאות הפגם. שיקולים שונים, ובכלל זה שיקולים של צדק אישי ואינטרס ציבורי, עשויים להשפיע על התוצאה ואף למנוע ביטול החלטה פגומה... המשמעות העיקרית של תורת הבטלות היחסית היא שבכל מקרה שבו נפל פגם משפטי, אם בפסק-דין של בית-משפט ואם בהחלטה של רשות מינהלית, בגדר הסמכות או מחוץ לסמכות, יש לבדוק את נסיבות המקרה, בראש ובראשונה את מהות הפגם, ולהתאים את הסעד שיינתן על-ידי בית-המשפט לכל הנסיבות. ...אכן, המציאות מורכבת, והתפיסה המסורתית שלפיה כל חריגה מסמכות מובילה לבטלות מוחלטת אינה הולמת את המציאות; היא מתעלמת מן המיוחדות של כל מקרה. מבחינה זאת אפשר לדמות אותה לכלל שיקבע כי כל מי שהורשע בגניבה דינו יהיה מאסר שלוש שנים בלי להתחשב בנסיבות המיוחדות של הנאשם או של המקרה. אמנם כלל כזה יהיה בו מן הוודאות, אך לא יהיה בו מן הצדק, והוא אף לא ישרת את טובת הציבור. לעומת זאת תורת הבטלות היחסית מתייחסת למיוחדות של כל מקרה. לצורך זה היא מפרידה בכל מקרה בין הפגם לבין הסעד, ומתאימה את הסעד לא רק לפגם, אלא גם לנסיבות אחרות של המקרה. תורה זאת עושה אינדיווידואליזציה של הסעד. בכך היא גם משקפת את הדין המצוי וגם מבטאת את הדין הרצוי... זוהי המשמעות העיקרית של תורת הבטלות היחסית, שהנפקות של פגם או הסעד שיינתן בגין הפגם תלויים במהות ובחומרה של הפגם ובנסיבות נוספות של המקרה הנדון... תורת הבטלות היחסית חלה, על-פי ההיגיון, התכלית והפסיקה, גם על פגם של חריגה מסמכות. אמנם מקובל לומר כי חריגה מסמכות היא פגם חמור במיוחד. אכן, כך הדבר במקרים מסוימים, אך לא בכל המקרים. יש סוגים וגוונים של חריגה מסמכות. בהתאם, יש מקרים שבהם החריגה מן הסמכות אינה אלא פגם קל, אפשר אפילו פגם טכני, שלא גרם עוול. אין זה סביר או רצוי שהנפקות של חריגה מסמכות תהיה זהה במקרה קל כמו במקרה חמור. הנפקות של פגם צריכה להיות הולמת את חומרת הפגם... גם במסגרת הסמכות הפונקציונלית קיימים סוגים וגוונים של חריגה מסמכות בדרגות חומרה שונות, ולכן גם במסגרת הסמכות הפונקציונלית ייתכן כי התוצאה של חריגה מסמכות תהיה שונה ממקרה למקרה. הנה כך אמרה השופטת ביניש בבג"ץ 7053/96 אמקור בע"מ נ' שר הפנים [12], בעמ' 203: "פגמים הנופלים במעשי הרשות אינם עשויים מעור אחד; יש בהם פגמים קלים או אפילו זניחים, ויש פגמים חמורים וחמורים ביותר. התוצאה המתבקשת מפגמים שנפלו במעשה המינהל שונה היא בהתאם לטיבו של הפגם, ולא הרי פגם היורד לשורש הסמכות כפגם אחר בהליך. כך הדבר במשפטנו המינהלי משכבר הימים, ובמיוחד כך הדבר מאז התפתחה בפסיקתנו הגישה שלפיה בכל הליך של ביקורת שיפוטית מבחינים אנו בין הפגם לבין התוצאה המשפטית המתבקשת ממנו. התוצאה – הסעד הניתן עקב קיומו של הפגם – לא בהכרח תביא לביטול המעשה המינהלי או לביטול מכול וכול של תוצאותיו, גם מקום שהפגם הוא מהותי ויורד לשורשם של דברים. לעניין התוצאה ייבחנו בנוסף לפגם עצמו גם הנסיבות הקשורות בביטול המעשה המינהלי..."..
ואולם, בסופו של דבר, הפקדת התכנית על ידי הוועדה המקומית מילאה את ייעודיה ולא פגמה כהוא זה באפשרות הציבור לדעת על דבר התכנית ולהתנגד לה וגם לא פגעה בזכות מהותית כלשהי של העותרת.
אינני מקבל את הטענה.
בהתחשב בטיב החריגה מהסמכות, במהות "אי החוקיות" שהיתה כרוכה בכך, בהשפעת המעשה שנעשה תוך חריגה מסמכות על זכויות העותרת ועל זכויות הציבור בכלל, במהות הפרויקט וחשיבותו הציבורית, ובצורך לעשות צדק יחסי עם כל הגורמים הרלוונטים, אינני נעתר לעתירה.
