סמכות שיפוט מוסכמת לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט

המפקחת הנכבדה מצאה כי על המערער לשקול היטב את הסעדים המבוקשים על ידו, ולכן נימנעה מלהעביר את העניין לבית המשפט לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט תשמ"ד-1984.

כלשונו של המערער בכתב העירעור: "כב' המפקחת נידרשת להורות לתיקון צו הבית המשותף בהתאם ובהתבסס על האמור בסעיף 4 לתקנון המוסכם!" (כך במקור).

סמכויותיו השיפוטיות של מפקח על רישום מקרקעין קבועות בסעיף 72 לחוק המקרקעין, המורה כדלהלן: "(א) סיכסוך בין בעלי דירות בבית משותף בדבר זכויותיהם או חובותיהם לפי התקנון או לפי סעיפים 58, 59 או 59א עד 59ג ו-59ה עד 59ח, לפי סעיף 1א לחוק המקרקעין (החלפת ספק גז המספק גז באמצעות מערכת גז מרכזית), התשנ"א-1991, לפי חוק המקרקעין (חזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה), התשס"ח-2008 או לפי סעיפים 6נט עד 6סא, 21ב ו-27ג לחוק הבזק, תשמ"ב-1982 יכריע בו המפקח.

סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט אינו מחייב את בית המשפט חסר הסמכות להעביר את הדיון לבית המשפט המוסמך, אלא מעניק לו סמכות לעשות כן, לפי שיקול דעתו.

...

לאור העולה מכתב התביעה, כי תיקון הצו מתבקש לצורך הכרעה במערכת היחסים הקניינית שבין הצדדים, מקובלת עליי החלטתה של המפקחת הנכבדה לסלק את התביעה על הסף, ולהימנע מלהעבירה לבית המשפט המוסמך או ל"האיר את עיניו" של המערער בדבר הערכאה המוסמכת לדון בתביעה.

התוצאה: לאור כל האמור אני מחליט לדחות את הערעור.

המערער ישלם למשיבה שכ"ט עו"ד בגין הליך זה, בסך של 12,500 ₪.

עילת התביעה בין הצדדים, אי תשלום ע"י המבקשת מס' 1 הנה בודאי נובעת מהחוזים, שצורפו לכתב התביעה ובהם נקבע: "מוסכם על הצדדים כי סמכות השיפוט בכל הקשור להסכם זה יההי בבית המשפט או בבית הדין המוסמך מבחינת העניין באיזור [במקור נכתב בטעות "באשור", ג.ס.ב] שיפוט תל אביב" (סעיף 5.3 לחוזה מיום 28/1/15, ונוסח דומה בסעיף 4.28 להסכם לאספקת עובדים מאותו יום).

העידר סמכות מקומית אינו מהוה נימוק הגנה, ואינו מצדיק דחיית התביעה על הסף, אלא העברת הדיון לבית המשפט המוסמך (סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984).

...

לאחר קריאת כתבי בי הדין, אני מחליטה לבטל את פסק דין, רק בתנאי שהמבקשים, או מי מהם, יפקידו בקופת בית המשפט ערובה משמעותית.

טענות ההגנה של הנתבעת מס' 1 ביחס לסכום הצ'קים שלא כיבדה וטענת הנתבעת מס' 2 לפיה למרות שמסרה צ'קים, קרי התחייבה לפרוע את חובות הנתבעת מס' 1, אין נגדה עילה, נדחות כבר בשלב זה. ראשית מסירת הצ'קים וחילולם בהעדר כיסוי ולאחר מכן בגין חשבון מוגבל, מהווה ראיה לכך שהנתבעות הודו לפחות בסכומים, הנקובים בצ'קים.

מנגד טוען הנתבע כי התובעת לא עמדה בהבטחותיה על פי המוסכם כך למשל הובטח לו כי פרט להופעה בודדת בפני הועדה הרפואית מטעם המל"ל לא יצטרך להופיע שם בכלל בעוד שנאלץ להגיע למשרדי המל"ל מספר פעמים.

(1) ייצוג אדם אחר וכל טיעון ופעולה אחרת בשמו לפני בתי משפט, בתי דין, בוררים וגופים ואנשים בעלי סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית; (3) עריכת מסמכים בעלי אופי משפטי בשביל אדם אחר, לרבות ייצוג אדם אחר במשא ומתן משפטי לקראת עריכת מסמך כזה; (4) ייעוץ וחיווי דעת משפטיים.

בסעיפים שציינתי לעיל המחוקק לא בא להגן על ה"גילדה" של עורכי הדין, אלא דווקא על ציבור הלקוחות שזקוק ליד מכוונת, בעת מימוש זכויותיו, עפ"י חוק, טוב יעשה, לפי המחוקק, אם יגיע לטיפול אצל עורכי הדין, אשר מחד – בקיאים בחוקים סוציאליים, פיסיקליים ואחרים המשפיעים על החלטותיו של הלקוח, ומאידך – נתונים לשיפוט משמעתי ולכללי אתיקה אשר לא יאפשרו פגיעה בלקוח בעת שזה זקוק לשירותיו לשם מימוש זכויותיו.ו סעיף 98 לחוק בא בעצם לאותת לאותם חברות, ארגונים ואנשים פרטיים, להם אין כל מגבלות אתיות ואחרות, שכאשר הם פולשים לתחום לא להם ואף אם מחתימים לקוחות תמימים על "הסכמי שכר טירחה" למיניהם, שירותם לא יזכה בגיבוי בית המשפט בעת גביית "החוב" המגיע להם.נ בישיבה המקדמית מיום 07/12/05, בית משפט הפנה את תשומת ליבו של ב"כ התובעת המלומד לבעייתיות של הסכם שכה"ט שבין התובעת לנתבע לאור סעיפים 20 ו-98 לחוק והציע לסיים המחלוקת לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, כך שבית המשפט יתעלם מתניית ההסכם בדבר האחוז המגיע כשכ"ט מהגימלה אך לא ישיב את פני התובעת ריקם, אלא יבדוק לגופו של עניין איזה פעולות נעשו ויפסוק שכר ראוי בגין כך. אפשרתי לב"כ התובעת להתייעץ עם מרשתו ולהודיע בכתב לבית המשפט מה עמדתו.

...

בגין אלו אין אני יכול להעתר לטענותיה ושומה עליי לקיים מצוותו של ס' 98 לחוק ולמנוע מהתובעת שכר טרחתה עבור שירות אשר ניתן-אם ניתן – לנתבע, בנגוד לחוק.

לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את התביעה במלואה.

התובעת תשלם לנתבע סך של 5,000 ₪ בעבור הוצאות.

הרקע המוסכם בין הצדדים: ביום 30/01/05 הגישה המשיבה תביעה לסילוק יד ולחיוב המבקש בדמי שימוש ראויים עבור הבית בו התגורר הרב ומשפחתו במזכרת בתיה (להלן: "הבית").

ביום 22/01/06 ניתן פסק דין על ידי סגנית הנשיא כבוד השופטת שטמר הקובע בהאי לישנא: "הצדדים מילאו ידי ליתן פסק דין בפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, בתביעה זו.

שני הצדדים מפנים להוראות חוק פיסקת ריבית הקובע כדלקמן: הסמכות לפסוק ריבית רשות שיפוטית שפסקה לבעל דין סכום כסף, או שציוותה על ביצועו של פסק כזה, או שקבעה סכום כסף המגיע על פי חיקוק, רשאית, לפי שיקול דעתה, לפסוק ריבית על אותו סכום, כולו או מקצתו.

תקופת הריבית וריבית פיגורים (א) תקופת הריבית תהיה בפסיקה לפי סעיף 2 מיום הגשת התביעה-או מיום אחר, החל מיום היווצרות עילת התביעה, שהחליטה עליו הרשות השיפוטית-עד מועד הפירעון; בהוצאות משפט-מיום הוצאתן עד מועד הפירעון; בשכר טרחה של עורך דין-מיום מתן הפסק עד מועד הפירעון; והכל אם לא קבעה הרשות השיפוטית תקופה קצרה יותר.

...

לאחר שקראתי את כתבי בי-דין ואת תצהירי הצדדים ולאחר ששמעתי את הסברי הצדדים בבית המשפט אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת עבור רכישת הזכויות בבית נשוא התביעה, סכום כולל של-.

במובן זה דוחה אני את טענות שני הצדדים בנקודה זו: אינני מקבלת את הטענה כי פסק הדין קובע כי מועד התשלום הוא ביום מתן פסק הדין, שכן הדבר אינו מתיישב עם הגיונם של דברים ואף אינו עולה מנוסח בקשת התיקון וההחלטה בה. מנגד אינני מקבלת את טענת המבקש לפיה פסק הדין קובע כי מועד התשלום הנו לאחר רכישת הזכויות בבית.

במובן זה אני דוחה את הנחת העבודה של המשיבה כעולה מסיכומיה בסעיף 3 לפיה הדיון מצומצם לפירוש כוונת פסק הדין ביום נתינתו בלא לתת את הדעת ל"נסיבות שונות" אשר אירעו לאחר מתן פסק הדין.

לאור האמור לעיל אני מורה כמבוקש.

לציין, כי תיק זה הוגש במקור, ולאור סמכות השיפוט בו, לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת.

לאחר לבטים הדדים של שני הצדדים, ולאחר קבלת אישורו של החשב המלווה לנתבעת, הודיענו הצדדים, כדלקמן: "משאלו כל המחלוקות שנותרו בינינו ועל מנת לסיים את המחלוקת באופן כולל מוסכם עלינו להסמיך את בית הדין לפסוק לפשרה כוללת בשתי המחלוקות שנותרו כאמור לעיל, בין הסכום של אפס לבין הסכום כנתבע על ידי התובע בכתב תביעות (צ.ל.-התביעה) בשתי המחלוקות הנ"ל, כאשר הסכום שיפסק ישא הפרישי הצמדה וריבית בלבד, לפי סעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט וזאת על סמך החומר המצוי בתיק וללא נימוקים.

...

לאחר שעיינו בחומר שהגישו הצדדים (כתבי טענות, תצהירים ונספחיהם וסיכומי הצדדים), עדות נציג משרד הפנים מר ינון בפנינו, לאחר שנתנו דעתנו לשאלות המשפטיות והעובדתיות הטעונות הכרעה בתיק זה, וכפעל יוצא מכך לסכוייהם וסיכוניהם ההדדיים של הצדדים ברכיבי התביעה שנותרו במחלוקת (אשר אינם בהכרח זהים בכל אחת מן השאלות שנותרה במחלוקת), להליכים המשפטיים העתידיים שנחסכו לשני הצדדים במסגרת נכונותם לסיים את המחלוקת ביניהם בדרך הפשרה, להליכים שהתקיימו עד כה בתיק, לפסקי הדין החלקיים שניתנו בתיק, ולצפיותיהם של הצדדים במסגרת הסמכת בית הדין לפסוק ביניהם לפשרה בסכום כולל, סבורים אנו כי הסכום הראוי אותו יש לפסוק בנסיבות המקרה שבנידון, הוא הסך של 48,000 ש”ח ברוטו.

מובהר כי סכום זה כולל בחובו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.03 ועד למועד מתן פסק דיננו זה. יתרה מכך, הואיל ומשכורתו הקובעת של התובע, ממילא עולה על השעור המקסימלי הפטור ממס לצורך תשלום פיצויי פיטורים, לא מצאנו לנכון להפריד בין רכיב הפרש פיצויי הפיטורים לבין רכיב דמי ההודעה המוקדמת, וקבענו כאמור לעיל, סכום אחד כולל בערכי ברוטו בגין שני הרכיבים שנותרו במחלוקת בין הצדדים, כפי שהתבקשנו.

מנגד, לקחנו בחשבון את החסכון העתידי בהוצאות, ובסופו של יום לאחר שלקחנו בחשבון את הקף התביעה הכולל שהיתקבל ביחס לסכום שנתבע, אנו מחייבים את הנתבעת בתשלום הוצאות התובע בסך של 17,000 ש”ח בתוספת מע"מ. סוף דבר-אשר על כן, מכח הסמכת הצדדים לפסוק ביניהם לפשרה בהתאם לסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט המוחל על בתי דין לעבודה מכח סעיף 39 לחוק בתי הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסך הכולל של 48,000 ש”ח ברוטו בגין הפרשי פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, בנוסף לסכומים שנפסקו בפסקי הדין החלקיים עד כה. הסכום ישולם לתובע בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי ב"כ הנתבעת, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפעל.