סמכות ראש ההוצל"פ באזור יהודה ושומרון

בגין אותה פסיקה אף ניפתח כנגדו תיק הוצל"פ. מאחר ומר סלאמה אינו רוצה לשלם את חובו לנ"ל, הוא החליט לפעול נגד הנתבעת 3 בעניינים אחרים ולנסות להכשיל כל רישום שלה בועדה לרישום ראשון.

עקרי טענות הצדדים בבקשה שבפניי; הנתבע 4, המבקש, טוען - כי עת עסקינן במקרקעין לא מוסדרים ולא רשומים בשטחי יהודה ושומרון, הרי שהסמכות העניינית לידון ברשום הזכויות בהם, נתונה לועדה לרישום ראשון.

ר' בבג"ץ 189/99 עאמר נ. אדם פ"ד נד(1) 498 (2000), היתייחסות לאותן דרישות בעמ' 507 וכן בג"ץ 1299/11 צורים 2000 בע"מ נ. ראש המנהל האזרחי לאיזור יהודה ושומרון, ניתן ביום 5.4.12.

...

בהקשר זה לא מיותר יהא לשוב ולהפנות לכך שבתי המשפט אינם נוטים להיעתר לתביעה לפסק דין הצהרתי, מקום בו ניתן לתבוע סעד אופרטיבי, אשר יידרש ממילא לאחר אותה הצהרה.

עת הוקם גוף מעין-שיפוטי, שהוסמך לכך, עת מערכת הדינים אינה זו הישראלית, לאותו הגוף הידע הייחודי הנדרש ואף החל הליך בפניו, עובר להגשת התביעה דנן - המסקנה המתבקשת היא כי אפילו היינו סוברים שאין בעיית סמכות, מכל מקום, אין להמשיך בדיון כאן, בין מאחר ולא מדובר בפורום הטבעי למחלוקת ובין מחמת הליך אחר תלוי ועומד.

התובעת תשלם לכל קבוצת נתבעים (נתבע 1, נתבעים 3-2 ונתבע 4) בגין שכ"ט באי כוחם - סך של 7,000 ₪.

בנוסף תוהה ב"כ נתבעת 2 כיצד תעודת הביטוח שולמה ביום שאירעה התאונה למרות שהונפקה מספר ימים לפני התאונה וכי ישנו מידע שעל רישיון הנהיגה של נתבע 1 הוטלה מיגבלה לפי חוק ההוצל"פ. טוען ב"כ נתבעת 2 כי אין בידם תיק מישטרה או דוח פינוי אמבולנס או מיסמך כלשהוא מיום התאונה למרות שהפינוי בוצע ע"י 3 אמבולנסים והתובע אף לא דאג להביא לעדות את אמו ובנו אשר היו מעורבים גם הם בתאונה הנטענת.

דיון והכרעה במסגרת "הסכמי אוסלו" קיבלה הרשות הפלסטינאית לידיה את הסמכות בעניינים אזרחיים, לרבות בעינייני ביטוח, בשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה למעט היישובים הישראליים והאתרים הצבאיים.

תעודת עובד ציבור אשר הוגשה ביום 24.06.18 שנחתמה בידי ראש תחום תשתית במנהל האזרחי, קובעת כי התאונה ארעה בתוך שטחי C. ב"כ התובע הסכים עם קביעה זו ואף ביקש למחוק את קרנית מהתביעה ביום 28.06.18.

חריג לכלל הטריטוריאליות מצוי בסעיף 2(א1) לחוק הקובע: "הנוהג ברכב ישראלי חייב לפצות נפגע שהוא ישראלי או תייר חוץ על נזק גוף שניגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב אף אם התאונה ארעה באיזור או בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינאית או באזורים או בשדה התעופה ויראו את התאונה כאילו ארעה בישראל". הגדרת "האיזור" ו"שטחי האחריות הפלסטינאית" הנה כהגדרתם בפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

...

לאור כל האמור לעיל, ולאור מיקום התאונה והעובדה שהתובע אינו בעל אזרחות ישראלית או תייר אלא תושב המקום ובעל אזרחות פלסטינית, אין תחולה להוראות חוק הפיצויים על התאונה נשוא תיק זה, וככל שהדין הפלסטיני הוא הדין החל על התאונה על התובע הנטל להוכחתו.

משכך, התביעה נדחית.

הנני מחייב את התובע לשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ש"ח. המזכירות תמציא פס"ד זה בדואר רשום לצדדים.

בסיכומיה לא עמדה הנתבעת על טענה, זו ונראה כי נוכח הקביעות הברורות של בית המשפט העליון בפרשת מרגלית כובשי שצוטטה דלעיל, הבינה הנתבעת כי סמכותו של הכונס לידרוש את מימוש הדירה היא סמכות טבועה ואינהרנטית.

הנתבעת טוענת כי היות והדירה מצויה באיזור יהודה ושומרון הרי שיש להחיל את החוק הירדני ולא את החוק הישראלי, ומכאן שהחוק הרלבנטי הנו חוק החלוקה.

כל דין, בין אם הוא הדין הזר ובין אם הוא הדין הישראלי, מחייב פרשנות בהתאם לעקרונות היסוד של שיטת המשפט הישראלית (בגץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה ואח' נ' כנסת ישראל ואח' [פורסם בנבו, 09/06/05]) .בשים לב לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו השומר על זכות הקניין, ולזכותו של הזוכה בתיק ההוצאה לפועל להפרע מן החייב, הרי שהפרשנות הראויה היא לאפשר את מכירת הדירה למציע הגבוה ביותר.

על כן אני מורה על מינוי התובע ככונס נכסים, וקובעת כי היות וכבר ניתן צו כנוס בלישכת ההוצאה לפועל, הרי שגם הליך המכירה יהיה בכפוף לבקורת ראש ההוצאה לפועל.

...

מכאן, נראה כי בין אם אחיל את עקרון שיוויון הדינים (ראה ע"א 755/85 עיזבון המנוח סאלם שאמן ז"ל נ' עיזבון המנוחה סעדה שאמן ז"ל, פ"ד מב(4) 103, 107 וע"א 65/88 אדרת שומרון בע"מ נ' הולינגסוורת, פ"ד מד(3) 600, 606 (1990)) ובין אם אחיל את הדין הירדני לו טוענת הנתבעת, אין בסיס לטענת הנתבעת כי יש לדחות את בקשת התובע כי אורה על מינוי כונס והתמחרות בתיק זה. לא הוכח כי הוראות הדין הירדני שוללות את אפשרות מינוי הכונס, אך כן עולה מהפסיקה באופן חד משמעי כי בתי המשפט הורו על עריכת התמחרות או מכירה פומבית לצורך קבלת התמורה הגבוהה ביותר בגין הנכס.

על כן אני מורה על מינוי התובע ככונס נכסים, וקובעת כי היות וכבר ניתן צו כינוס בלשכת ההוצאה לפועל, הרי שגם הליך המכירה יהיה בכפוף לביקורת ראש ההוצאה לפועל.

נוכח מצוקתה הברורה של הנתבעת הרי שאני קובעת כי הנתבעת תישא בשכר טרחת התובע בהליך זה בסכום נמוך וזאת בסך 2,500 ₪ כולל מע"מ בלבד.

גם בפניי, בעת הדיון, עלה נושא זה, וב"כ המבקשים הסתפק בניתוח דווקני ומילולי, לשיטתו, של החוק הישראלי והצבעה על כך כי, לפי פרשנותו שלו, אין סמכות לראש ההוצאה לפועל בישראל לממש מישכון של ישראלי הנמצא ביהודה ושומרון, וזאת מבלי שהשיב על השאלה כיצד ניתן, בפועל, לממש מישכון של תושב ישראלי הגר באיזור יהודה ושומרון.

...

ראש ההוצאה לפועל הגיע למסקנה כי נתונה הסמכות ללישכת ההוצאה לפועל, ובכך דחה את טענת החייבים (המבקשים שבפניי), תוך חיובם בהוצאות בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

אני סבור כי כוונת הצדדים בעת חתימת שטר המשכון הייתה לממשו כמו שטר משכון בישראל (וכזכור, אישר עו"ד ננר, ב"כ המבקשים, כי בעת מתן ההלוואה והחתימה על מסמכי המשכון, לא היו המבקשים מודעים כלל ועיקר לטענת חוסר הסמכות; ראה פיסקה 34 לעיל).

התוצאה היא כי הערעור נדחה.

המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ בצרוף מע"מ, ובתוספת הפרישי הצמדה וריבית מיום מתן פסק דין זה ועד ליום התשלום בפועל.

במסגרת דיונים בהוצל"פ, העלו המבקשים במאי 2003 טענה חדשה, לפיה, מאחר והוילה היא באיזור יהודה ושומרון, אין ראש ההוצאה לפועל הישראלי מוסמך לדון במימושה.

אין ולא הוצגה כל פסיקה סותרת לאמור בפסק הדין שניתן על ידי, והאבחונים שמנסה ב"כ המבקשים, עו"ד ננר, להציג בין פרשתינו לבין פסיקה קודמת של בית משפט זה (פסק דינו של כב' השופט א' רובינשטיין בבר"ע 2268/96 לוי נ' בנק לאומי לישראל, דינים מחוזי, כרך כו(6), 211; ראה פיסקה 38לפסק הדין בבר"ע 739/03), אין בכוחם לשנות את התוצאה המשפטית, ואת הנתון המשפטי שהוא כי בפרשה הנ"ל הוכרה סמכות ראש ההוצאה לפועל לממש מישכון ביהודה ושומרון כאשר הלווה היה תושב ישראל.

...

עו"ד ננר, ב"כ המבקשים, טען כי המשיב לא הוכיח שינוי לרעה במצבו, אך אינני מקבל טענה זו, שכן די בתאור של המשיב בעדותו-שלא נסתרה והיא מהימנה עלי-כדי להוכיח את טענת המשיב על הצורך הדחוף שלו בכספים המגיעים לו. מכאן, שמנקודת מבטו של המשיב-הזוכה בתיק ההוצל"פ-אין מקום לעיכוב ביצוע.

בפסיקה מצאנו כי לא אחת הותנתה ההחלטה לעיכוב ביצוע בביטחונות שכללו גם תשלום על חשבון החוב (ראה, למשל, ב"ש 839/86 נאות מרינה בת ים בע"מ נ' הבנק הבנלאומי הראשון פ"ד מ(4) 126, בעמ' 135; וכן ראה: זוסמן, שם, פיסקה 668, בעמוד 683).

ברם, במקרה שלפנינו יש נתון מיוחד, חריג ויוצא דופן, אשר הביאני למסקנה כי מן הראוי ליתן עיכוב ביצוע.

בנסיבות אלה, ובמיוחד כדי להגן על הקונה הפוטנציאלי, נראה לי כי יש ליתן צו עיכוב ביצוע.

ער אני לכך כי משמעות החלטתי זו היא המשך המצב בו נושה (המשיב) אינו מקבל את כספו, אך מאחר ועוסקים אנו בתקופה קצרה, והנזק לצד ג' יכול שהיה חמור, אין מנוס מהחלטתי זו. לפיכך, התוצאה הינה זו: א.ניתן בזה עיכוב ביצוע של פסק הדין מיום ח' חשון תשס"ד (3.11.03) עד ליום 1.3.04.