הדו"ח בכתב האישום הראשון נערך ממצלמה ניידת כאשר אין הוראה מפורשת בחוק המסמיכה את הפקח לצלם את הרכב ממצלמה ניידת וכי הצלום מראה את הרכב מזווית שאי אפשר לאתר בתמונה את כל פרטי העבירה.
הסמכות לצלם עבירות חניה במצלמה ניידת הנה סמכות עזר המשתמעת מהחוק ללא צורך בהסכמה מפורשת.
עוד העיד הפקח כי הדו"ח נרשם בגין חניה בנגוד לתמרור בזמן שהרכב חסם נתיב נסיעה כאשר קיימת מדרכה רחבה ברחוב בן יהודה שמאפשרת חניית רכב נכים, וזאת בנוסף לחניון הנמצא במרחק של כ- 4-8 בתים (פרוטוקול דיון 6/11/2019, עמוד 7, שורה 23: עמוד8, שורה 5-6).
לטענתו, לאור עדותו של הפקח, נ/1 לא נערך על ידו ולכן לא יכול לשמש כראיה לבצוע עבירה, בנוסף לכך שהפקח לא ראה שמורידים נוסע מהמכונית וחרף עדותו בה העיד כי אם היה רואה שמורידים נוסע או עגלה לא היה נותן דו"ח, הדבר מעיד על כך שהפקח לא היה זה שערך את הדו"ח וכמו כן, הדו"ח שניתן אינו מוצדק.
...
לאחר שהנאשם טען כי אין להשיב לאשמה, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, ובחנתי את חומר הראיות שבתיק, מצאתי לקבל את טענת הנאשם כי המאשימה לא הוכיחה את נסיבות העבירה, אף לא ברמה של ראיות לכאורה, כך גם על פי הפקח בעדותו בביהמ"ש אשר אישר בדבריו את טענת הנאשם כי לא ערך את הסרטון.
בנסיבות התיק דנן, לא היה די בראיות המאשימה על מנת להרשיע את הנאשם במיוחס לו באישום זה ולפיכך אני קובעת כי הנאשם זכאי בדין.
אשר על כן, אני מרשיעה את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום הראשון, בעבירה לפי סעיף 6(א)(2) לחוק עזר לתל אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ''ד 1983 ומזכה את הנאשם בגין המיוחס לו בכתב האישום השני.
