סמכות עניינית: פירוק חברת חוץ - סמכות בית המשפט המחוזי

בית משפט השלום בבאר שבע חדל"פ 12361-10-20 אהרון נ' ממונה על חידלות פרעון – מחוז באר שבע והדרום ואח' תיק חצוני: 322991_5 בפני כבוד השופטת איילת גרבי מבקשים/נושים 1. ליאורה אהרון 2. מנשה אהרון היחידה מרים אהרון, ת"ז 045864220 משיבים 1. ממונה על חידלות פרעון – מחוז באר שבע והדרום 2. רפי בוקר (נאמן) 3. חברת פרופיליין תעשיות (1995)בע"מ (נושה) החלטה

עו"ד יקיר ניידיק, משמש כמפרקה של חברת פרופיליין (בפרוק) – הנושה של היחידה בסכום של 1.2 מיליון שקל (להלן: "הכונס" ו- "החברה"), לטענתה.

הכונס כאמור היתנגד להעברת בירור התובענה לבית המשפט של חידלות פרעון, שכן לטענתו בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לידון בתובענה, וסמכות זו מוקנית לבית המשפט המחוזי בלבד.

נכסיה של היחידה בישראל ומחוץ לישראל כוללים אך ורק 50% מזכויות החכירה בחלקה 55 במשק החקלאי במושב רווחה, ואילו יתרת 50% מהזכויות בנכס מוחזקות באופן שווה בידי המבקשים- ליאורה ואהרון מנשה.

...

אני סבורה כי בעניינו קיים ערך מוסף של ממש לבירור התובענה בבית המשפט לחדלות פרעון מהנימוקים הבאים.

עוד ראוי לציין כי גם בתגובתו של הכונס במסגרת התנגדותו להעברת הדיון בתובענה לבית המשפט של חדלות פירעון, לא ציין את הנימוקים העניינים לטעמו להתנגדות לבקשה כאמור, והתמקד במסגרת טיעוניו בשאלת הסמכות העניינית של בית המשפט לחדלות פירעון לדון בתובענה – נימוק אשר כאמור דינו להידחות, כפי שהובהר לעיל.

בנסיבות אלה אני סבורה כי דין בקשת המבקשים להתקבל.

המבקשת היא חברת מימון חוץ בנקאי אשר פתחה בשנים 1996-1994 שלושה תיקי הוצאה לפועל נגד המשיבים 2-1 (להלן – "החייבים").

את טענתה מבססת המבקשת על פסק דינו של כב' השופט עמית בעיניין ה"פ (מחוזי חיפה) 119/08 שוייצר נ' רפאל (6.7.08)), שם נפסק כי: "... הסמכות העניינית לידון בתוקפו של מישכון רשום על זכויות חוזיות לגבי דירה לא רשומה, נתונה לבית המשפט המחוזי. כך גם כל תביעה שעניינה מקרקעין, בין רשומים ובין אם לאו, שהסעד הנתבע בה אינו חזקה/שימוש/חלוקה". בעל המישכון לעומת זאת, טוען כי הסמכות לידון בתובענה נתונה לבית משפט השלום, כיוון שהנכס איננו רשום בלישכת רישום המקרקעין.

באותה רוח נפסק בעיניין קובלר, בנוגע למקרקעין המצויים ביהודה ושומרון, כי: "במצב הדברים הנוכחי, הדיון בסעד ההצהרתי המבוקש אין פרושו הכרעה בזכויות קנייניות. כל עוד לא חולק שטח המריבה למגרשים בספרי רשם המקרקעין, אין התובעים יכולים להחשב כבעלים של מגרשים מסוימים באותו שטח. ממילא, בשלב זה, יכול בית המשפט לידון ולהכריע אך ורק בשאלת זכויותיהם החוזיות של התובעים כנגד החברה. כאשר הסעד המבוקש בתביעה שייך כל כולו למישור הזכויות החוזיות שבין התובעים לחברה, ולא לאישור "זכויות במקרקעין" כמובנן בדין הישראלי, אין התביעה נכנסת בגדרן של "תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין" כמובנם בסעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ואין מניעה עקרונית כי בית משפט שלום ידון בה. מאחר ומוסכם על הצדדים כי שווי הזכויות שבמחלוקת במועד הגשת התביעה היה בתחום סמכותו של בית המשפט השלום, צודקת החברה בטענתה כי יש להורות על העברת הדיון" (רע"א 7868/95 יו"ש השקעות ופיתוח בע"מ (בפרוק) נ' עיזבון המנוח משה קובלר ז"ל, (11.3.97)).

...

לאחר בחינת טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי הסמכות העניינית לדון בתובענה מסורה לבית המשפט השלום , זאת מהנימוקים שיובאו להלן.

אשר על כן, על פי סמכותי לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, אני מורה על העברת הדיון בתובענה, לרבות הדיון בבקשה לסעד זמני, לבית המשפט השלום בירושלים.

טענות המשיבה לטענת המשיבה, בשנת 1983 נחתמו רטרואקטיבית לשנת 1973, הסכמי חכירה עם מנהל מקרקעי ישראל ובראשית שנות האלפיים פעלו במתחמה שלושה מוסדות חינוך, ישיבה תיכונית "קול מבשר" לימים המבקשת, סמינר להכשרת מורים מר"ץ וישיבה לתלמידי חוץ.

לטענת המשיבה, כל הסעדים בסעיף 18 לכתב התביעה שכנגד, בסמכות בית המשפט המחוזי ובית המשפט קנה סמכות עניינית רק מכוח היות התביעה תביעה שכנגד.

ניסיון המבקשת להביא לפירוק המשיבה בשימוש בדו"ח נדחה (פר"ק (מחוזי-י-ם) 44526-02-18 יוסי שריד ואח' נגד קריית חינוך מבשרת ציון בהרי ירושלים).

הסיבה למחיקה וההסכמה הייתה הליך הפרוק של חברה במשיבה שחוסלה.

...

כך גם ביחס לצו הארעי שניתן בבקשה הקודמת לצו מניעה זמני, טענות המבקשת שהועלו ביחס לפטור מהיתר בניית הגדר, נסתרו על ידי רשות מקרקעי ישראל והועדה המרחבית לתכנון ובניה ועל כן החלטתי להותיר את הצו הארעי המצומצם רק ביחס לגדר שלא נהרסה ולהופכו לצו זמני.

עם זאת, החלטתי להורות למשיבה ליידע את המבקשת בכל פניה לגוף וגורם בכדי שתוכל לפנות אל הגורם ולנקוט בהליך המתאים.

בנסיבות העניין, מכיון שרוב הנעתר נדחה, החלטתי כי המבקשת תשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח בתוך 21 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פר"ק 10337-01-17 נאמן ואח' נ' הראל אחזקות - מועדון הכדורגל הפועל תל-אביב בע"מ ואח' לפני כבוד השופטת חנה פלינר בעיניין: ובעניין: ובעניין: ובעניין: המפרקים/המבקשים בבקשות 71+72: פקודת החברות (נ"ח), תשמ"ג-1983 חוק החברות, התשנ"ט-1999 הראל אחזקות - מועדון הכדורגל הפועל ת"א בע"מ (בפרוק) הראל אחזקות קבוצת הנוער הפועל ת"א בע"מ (בפרוק) 1. עו"ד שאול קוטלר (מפרק) .2 חן ברדיצ'ב, רו"ח (מפרק) המשיבים בבקשה 71: המשיב בבקשה 72 והמבקש בבקשה 75: 1. מאיר אורנשטיין ע"י ב"כ עו"ד אלי מור 2. יואל אשבל ע"י ב"כ עו"ד לירום סנדה בכור צבאן ע"י ב"כ עו"ד רונן כהן כונס הנכסים הרישמי ע"י עו"ד אייל כהן מספר בקשות : 71-72,75 החלטה

האם ההחלטה בבקשה מס' 44 סותמת את הגולל על ניהול ההליכים כנגד צבאן, אורנשטיין ואשבל בדרך של בקשה למתן הוראות? למקרא בקשה מס' 44 עצמה; דברי המפרקים בדיון שהתקיים בפניי ביום 23.5.19; דברי המשיבים שם; הערות בית המשפט וההחלטה עצמה, סבורה אני כי אכן בית המשפט נעתר לבקשה החלופית של המפרקים "להגיש תביעה כספית ולשלם אגרה... כנגד המשיבים 1-18 או מי מהם...", והכוונה היא אחת – הגשת תביעות כספיות מחוץ לתיק הפרוק ולא בדרך של מתן הוראות, אנמק קביעתי זו. עיננו הרואות, המפרקים עצמם בקשו כסעד חלופי להגיש תביעות כספיות ולשלם את האגרה הנדרשת – כידוע בבקשה למתן הוראות לא נידרשת אגרה.

. ובסעיף 11 להחלטה : "ככל שהמפרקים סבורים שראוי שבירור התובענות יעשה על ידי אותו מותב, יגישו הם בקשה מתאימה לאיחוד תובענות לכב' הנשיא". כלומר, בעת הדיון ומתן ההחלטה עמדה האפשרות שחלק מהתביעות הכספיות נימצאות בסמכות בית משפט השלום (כמו בקשות 71+72), ולגבי התביעות הנמצאות בסמכות בימ"ש מחוזי ניתנה האפשרות לפנות לנשיא בימ"ש, לצורך איחוד או קביעת מותב.

מכל הטעמים הללו, סברתי אז (23.5.19) כי ראוי ונכון להפנות את המפרקים למסלול האזרחי, קרי הגשת תביעות כספיות פרטניות בפורום המתאים מבחינת סמכות עניינית, אגב תשלום האגרה המתחייבת והבטחת הזכויות הדיוניות של המתדיינים.

...

זה המקום לציין כי בקשות מס' 71+72 (להלן: "הבקשות") הוגשו לאחר שניתנה החלטתי מיום 23.5.2019, לאחר דיון שהתקיים בפניי בבקשות מס' 44+45.

עם זאת סבורה אני כי גם ללא היזקקות למבחן זה (אותו איני יכולה לבחון בהעדר תצהיר), אזי מאחר והמבחנים האחרים הנזכרים, כמו גם החלטתי בבקשה מס' 44 מטים את הכף לבירור המחלוקת בדרך של תביעה כספית נפרדת, אין הכרח בהגשת תצהיר תומך.

סוף דבר, בקשה מס' 75 מתקבלת, כמו גם הטענות המקדמיות הכלולות בבקשה מס' 71.

המזכירות תקשור את החלטתי תחת בקשות מס' 71-72, 75 בתיק האלקטרוני ותשגר את ההחלטה לידיעת הצדדים ובאי כוחם ותסגור את הבקשות במערכת הממוחשבת.

התובעת, חברת חוץ, אשר נטען כי היא בעלת 18.125% בנכסים מכוח רכישת זכויותיו של אחד מיורשי המנוח (מחמד עדאל חייט), במסגרת שני הסכמי מכר שונים.

למסקנה זו הגיע השופט עמית, הן מתוך לשון החוק, והן בהתאם למדיניות המשפטית הראויה ולפיה הסמכות העניינית נקבעת רק בהתאם לסעד הנתבע, ולא לפי טיבם של המקרקעין, ובלשונו: "2...המחוקק הבחין איפוא בין תביעות שהסעד הנתבע בהם הוא חזקה/שימוש/חלוקה במקרקעין, שהסמכות לגביהן נתונה לבית משפט השלום, לעומת תביעות בדבר חכירה לדורות או "תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין" שבגדר סמכותו של בית המשפט המחוזי.

אני קובעת כי לבית משפט זה סמכות עניינית לידון בתביעות לפירוק שתוף במקרקעין, ומשכך, מוסמך בית משפט זה לברר את התביעה דנן – ודין טענת הנתבעים לעניין העידר סמכות עניינית - להדחות.

בהיעדר רישום מלא של כל הזכאים, מנוע בית המשפט מלהורות על פירוק השתוף (בש"א (חי') 904/99 עזבון בינשטוק נ' א.א.א.ח. חברה לפיתוח ביניין בע"מ (פורסם בנבו).

...

סיכומו של דבר: טענות הנתבעים מתקבלות בחלקן, ואין מנוס מסילוקה של התובענה על הסף בדרך של מחיקה, בהיעדרה של סמכות עניינית לבית משפט זה (זאת, במנותק מהאמור לעיל בהקשר האחר של הסמכות העניינית שנטענה על ידי הנתבעים בפתח ההחלטה).

סוף דבר: נוכח התוצאה אליה הגעתי, מתייתר הצורך לדון ביתר טענות הנתבעים, וכן בבקשת התובעת למינוי שמאי מודד, ובבקשת הנתבעים להפקדת ערובה.

אני מורה על מחיקת התביעה כאמור בסעיף 25 לעיל.