לאחר שמיעת טענות הצדדים, עיון בכתבי הטענות והסיכומים מטעמם, בית-המשפט סבור שדינה של התביעה להמחק בשלב זה מחמת חוסר סמכות עניינית.
בהקשר זה אציין, כי במקרה אחר שעסק במכר דירה, נפסק כי סמכותו של בית-משפט השלום מצומצמת לשאלת החזקה או השמוש, ולא לעניין הזכויות, שההכרעה בהן מסורה באופן ייחודי לבית-המשפט המחוזי "... תוך שלילה מפורשת של סמכותו של בית-משפט השלום לידון בעינייני אלה...". כך נפסק: "בית המשפט המחוזי הוא זה המוסמך לפסוק בשאלת ביטולו, תקפותו ואכיפתו של חוזה המכר. כל שהוסמך בית-משפט השלום (מסיבות ארכאיות) בהקשר לחוזה מכר זה הוא לידון בתביעה בדבר החזקה או השמוש בדירה הנדונה. בדונו במגזר החזקה או השמוש בדירה על-פי החוזה, נזקק אמנם בית-משפט השלום להתייחס לטענות המערערים בדבר ביטול חוזה המכר, הפרתו וקיום התנאי המתלה; אולם זאת לא כשאלות שבסמכותו להכריע בהן, שהרי אין הוא, כאמור, מוסמך לידון בתביעות "הנוגעות למקרקעין", אלא רק לצורך הכרעה בעיניין שבסמכותו, הנוגע להתחייבות שבחוזה למסירת החזקה".
...
עוד נפסק כי "סעדים שעניינם חזקה/שימוש/חלוקה מנותבים לבית משפט השלום, בין אם המקרקעין רשומים ובין אם לאו, בין אם שווי המקרקעין עולה על הסמכות הכספית של השלום ובין אם הוא בגדר הסמכות הכספית של השלום. כל יתר הסעדים שעניינם מקרקעין, כמו תביעה לאכיפת הסכם מקרקעין, הצהרה על זכות או היעדר זכות במקרקעין וכיו"ב – כל אלה מנותבים לבית המשפט המחוזי. ובקיצור, המבחן הוא מבחן הסעד ללא קשר אם התביעה היא לגבי מקרקעין רשומים או לגבי זכויות אובליגטוריות במקרקעין. לכן, ובניגוד למסקנה אליה הגיע בית המשפט בעניין לנצוט לעיל, אני סבור כי הסמכות באותו מקרה הייתה נתונה לבית משפט השלום, מאחר שהסעד שנתבקש שם היה תובענה לפירוק שיתוף" (ה"פ (מחוזי חיפה) 119/08 שרה שוויצר נ' אילן רפאל, פסקה 9 (2008) (כבוד השופט עמית)).
בתי משפט השלום הצביעו במספר הזדמנויות על הקושי המעשי בפירוק השיתוף בין מי שאינם רשומים כבעלי הזכויות (ראה למשל: ת"א (נתניה) 5867/06 חסון עמוס נ' מתתיה יעקב (21/05/2007) (כבוד השופט יחזקאל קינר); ה"פ (י-ם) 802/05 מרק בלזברג נ' האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי (נמחק) (31/07/2008) (כבוד השופט יצחק שמעוני)).ייתכן ואין מניעה עקרונית לדון בתובענה לפירוק שיתוף על בסיס זכויות גברא (in personam), לפי סעיף 13 (א) לחוק המיטלטלין, תשל"א – 1971, להבדיל מזכויות קנייניות במקרקעין, אך במקרה שלפניי מתעורר קושי יישומי לעשות כן, נוכח המחלוקת הממשית בין הצדדים באשר למערך הזכויות בנכס ואשר אין בידי להכריע בה.
נוכח כל האמור לעיל, זה סבור בית-המשפט, כי בטרם יוכל לדון כדבעי בתובענה לפירוק השיתוף, מוטב כי הצדדים ימצו את נושא מערך הזכויות ביניהם ורישומן כדבעי, והם יפנו בהקשר זה לערכאה המוסמכת, ככל שיידרש.
לפיכך – בשלב זה – אני מורה על מחיקת התביעה.