יוצא כי לצורך קניית סמכותו העניינית של בית משפט זה, אין די בכך שהמדובר בהחלטה של רשות מינהלית כלשהיא ואין די בכך שמדובר בעיניין מנהלי כלשהוא.
פרט 5 בתוספת מפנה לסעיף 2 לחוק חובת המכרזים, כך שסמכות עניינית תוקנה לבית משפט לעניינים מנהליים כאשר מדובר במיכרז שנערך על ידי: "המדינה, כל תאגיד ממשלתי, תאגיד מקומי, מועצה דתית, קופת חולים ומוסד להשכלה גבוהה". חוק חובת המכרזים אינו נוקב, כחלופה נוספת, במכרזים הנערכים על ידי גופים פרטיים במעורבות של המדינה ולא מצאתי מקום לקרוא להוראותיו את שלא נאמר בו.
אף ב- עע"מ 6101/13 הנ"ל לא הורחבה הסמכות העניינית לבית משפט לעניינים מנהליים לעניין קיום מיכרז בידי הסוכנות היהודית, וזאת חרף העובדה שהיא "קשורה קשר אמיץ לממשלה" (שם, פסקה יד).
...
בסיכומו של דבר טענה העותרת, כי העובדה לפיה רשות מינהלית בוחרת בצד שלישי שיוציא מכרז בעבורה, אינה מעלה ואינה מורידה מהסמכות המוקנית לבית המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירה.
לטענת העותרת, בענייננו "חל חוק הדיור המוגן שכן מדובר במתחם לקשישים המוסדר רגולטיבית". אין בידי לקבל אף טענה זו. הסעיף הנזכר מקנה סמכות לדון בעתירה מינהלית נגד החלטת רשות שלא ליתן רישיון להפעיל בית דיור מוגן, בשל טעמים הקבועים בחוק.
באותו עניין כהפניית העותרת, חזר בית המשפט על התנאים הנדרשים לצורך סמכות עניינית – אזכור מפורש בתוספת של הרשות המינהלית והעניין המדובר – תנאים שלא שוכנעתי כי מתקיימים בענייננו.
לאור המקובץ, מצאתי כי בית המשפט לעניינים מינהליים נעדר סמכות עניינית לדון בעתירה כפי שהוגשה.
