סמכות עניינית לדון בתביעה לאכיפת הסכם גישור

נדונו בקשות הצדדים לסילוק התביעה על הסף מחמת העידר סמכות עניינית, וכן הבקשה לזימון עדים.

כשקבלתי את המינוי רציתי לדעת מה גבולות הגזרה שלי, ואז הוא אמר לי 'כבורר, הייתי אומר לך יש חוק בוררות, כמגשר הייתי אומר לך. כפוסק, אני מבין, אני קורא את הפסק, אתה רשאי לעשות כל מה שעולה על לרוחך, זאת אומרת מה שאתה מבין כדי לקבל הכרעה נכונה'.

האם נפלו פגמים בהחלטת הפוסק שמצדיקים ביטולה ומינוי בורר או פוסק אחר ? בין אם יש לבחון את הבקשה לפי חוק הבוררות ובין אם לפי חוק החוזים, על ביהמ"ש לבחון השאלה האם רו"ח ארליך חרג מסמכותו אם לאו, קרי האם בהכרעת רו"ח ארליך יש משום קביעה לפיה אכיפת החוזה תהיה בלתי צודקת, או האם בהתאם לחוק הבוררות, בהכרעת הפוסק נפלו פגמים, כגון חריגה מכתב המינוי וניהול ההליך בנגוד לכללי צדק טבעי.

...

לא נראה לי שיהודה יכול לנהל את זה. יש לי חשד שיהודה לא מנהל את זה', עו"ד חדש: איפה המייל הזה? העד, מר נגר: 'משום שיש קשרים בינו לבין יניב מאוד חזקים'.

לעניין זה, מקובלת על ביהמ"ש תשובת רו"ח ארליך בעמוד 38 משורה 39: "עו"ד ארז: אוקיי. אז כאשר אתה מגיע למסקנה שיש טעויות בחשבוניות, אז אני מבין שזה ביחסים בין קומפי א.ר.י. לקומפי מיטל?

" סוף דבר ביהמ"ש קובע שחוק הבוררות חל על הפסק, ונותן תוקף של פסק דין להכרעת רו"ח ארליך מיום 30.4.19, וזאת בהתאם לסעיף 23(א) לחוק הבוררות.

עוד פורט בתביעה כי לגבי יתר העניינים המצויים במחלוקת בין הצדדים, פרט לחלקה הנ"ל, שטרם הוכרעו על ידי הבורר הנ"ל (שבנתיים הודיע גם הוא על התפטרות מתפקידו בחודש 10/2016), הגיש התובע דנן לבית המשפט למשפחה תובענה לאכיפת הסכם הגישור.

הואיל שבין היתר מלין התובע בתביעה על כך שמיום אישור פסק הבורר ועד היום עושים הנתבעים בחלקה כבשלהם ולא מעבירים לו את חלקו בדמי השכירות או דמי השמוש שהם גובים, ולמקרה שכוונת התובע היא לתבוע דמי שכירות או דמי שימוש אלו, הרי שבעניינים אלו, שמועדם מאוחר לאישור פסק הבורר וטרם הוכרעו, ככל שאכן תוגש תובענה, הסמכות נתונה תהיה לבית המשפט לעינייני מישפחה ולא לבית משפט זה. נוכח כל האמור, אני מורה על מחיקת התובענה מחמת העידר סמכות עניינית.

הואיל שלא היתקיים אף דיון, אני מורה על השבת האגרה בכפוף לתקנות.

...

נוכח כל האמור, ניכר כי הסמכות לביצוע פסק הדין נתונה לראש ההוצל"פ וכי לראש ההוצל"פ סמכויות הן למינוי כונס נכסים והן להטלת עיקול לצורך השגת המבוקש בתביעה זו על ידי התובע.

הואיל שבין היתר מלין התובע בתביעה על כך שמיום אישור פסק הבורר ועד היום עושים הנתבעים בחלקה כבשלהם ולא מעבירים לו את חלקו בדמי השכירות או דמי השימוש שהם גובים, ולמקרה שכוונת התובע היא לתבוע דמי שכירות או דמי שימוש אלו, הרי שבעניינים אלו, שמועדם מאוחר לאישור פסק הבורר וטרם הוכרעו, ככל שאכן תוגש תובענה, הסמכות נתונה תהיה לבית המשפט לענייני משפחה ולא לבית משפט זה. נוכח כל האמור, אני מורה על מחיקת התובענה מחמת העדר סמכות עניינית.

הואיל שלא התקיים אף דיון, אני מורה על השבת האגרה בכפוף לתקנות.

הצדדים ערכו הליך גישור שבסיומו חתמו ביום **** על הסכם גירושין ויחסי ממון (להלן: "ההסכם").

לטענת הנתבע בסיכומיו, לבית הדין הרבני ולבית המשפט ישנה סמכות מקבילה לידון בתביעה לאכיפת ההסכם אולם התובעת בחרה להעניק את הסמכות העניינית לבית הדין והיא המשיכה להעניק לו את סמכותו גם לאחר הסדרת ייצוגה.

...

סבורני שיש לראות בסגירת תיק בבית הדין הרבני הפסקת תביעה לאמור מחיקתה".

ההחלטה אם לקבל בקשתה או לדחותה מסורה לבית הדין הרבני שיכול היה אף להכריע בתביעה בנסיבות מקרה זה, לאחר שהוגש לו כתב הגנה ונקבע דיון, ולהחליט שדוחה הבקשה, ואינו מוחק את התביעה, ומכריע אף לעניין סמכותו לדון בעניינים שפורטו בתביעה שהוגשה לו. אך בהחלטת בית הדין הרבני מיום *** נעתר הוא לבקשת התובעת לסגירת התיק, וביטל את הדיון שהיה קבוע לצדדים לחודש ***, ללא שדן כלל בתביעה לאכיפת ההסכם.

לאור כל האמור, אני דוחה הבקשה לדחייה על הסף.

עוד נקבע כי ספק רב אם מיתקיים מבחן העילה, שכן עילת התביעה היא עילה חוזית לאכיפת הסכם (הוא מיסמך הגישור).

בהתאם לפסיקה, עילת התביעה המקורית נבלעת בהסכם גישור שקבל תוקף של פסק דין, והסמכות השיפוטית נבחנת לפי הסיכסוך המובא לפני בית המשפט ולא לפי הרקע שקדם לו. הפרת הסכם הפשרה יוצרת עילה חדשה שלאורה יש לבחון את הסמכות העניינית, במובחן מהרקע שהביא לכריתת ההסכם.

פסק הדין מעורר מספר שאלות בעלות חשיבות ציבורית ובהן: היחס בין שקולי יעילות הדיון לבין חלוקת הסמכויות שקבע המחוקק; השאלה האם הסמכות העניינית לידון בהסכם פשרה שנחתם בין עובד לבין מעביד נקבעת לפי תוכנו של ההסכם או יסודו של ההסכם; וככל שלפי תוכנו – האם היא נקבעת בהתאם לסעיף הספציפי שבמחלוקת או ההסכם בכללותו; האם די באיזכור עילה נזיקית כדי לשלול את סמכותו של בית הדין לעבודה; והאם פרק הזמן שחלף בין תום יחסי העבודה למועד חתימת הסכם הפשרה הוא רלוואנטי.

...

לכן, כאשר כתב התביעה כולל עניינים שחלקם בסמכות בית הדין לעבודה וחלקם לא, אין מנוס מלפצל את הדיון בתובענה בין שתי ערכאות (עניין רוחם, פסקה 37; ע"א 2618/03 פי.או.אס (רסטורנט סוליושנס בע"מ נ' ליפקונסקי, פ"ד נט(3) 497, 527-516 (2004)).

כאמור, בית הדין הארצי הורה על העברת התובענה כולה לבית המשפט המחוזי לאחר שהגיע למסקנה כי ביחס למימן לא מתקיים מבחן הצד; וביחס למימן ומרחב לא מתקיים מבחן העילה.

לאור כל האמור, העתירה נדחית.

ככל שהתובעים לא היו מגישים את התביעה היא הייתה מוגשת על ידה מהטעם שהיא לא הסכימה לחלוקה לא רצופה של שטח 500 מ"ר המגיע לה. חלוקה כזו לא עמדה על הפרק בהסכם הגישור או באישור ההסכם השני ומנוגדת להסכמות הצדדים בהסכם.

שאלת צירוף התובעים להליך הגישור ואישור הסדר הגישור בפסה"ד השני עלתה בבקשה שהוגשה להעברת הדיון לבית משפט לעינייני מישפחה והוכרעה לגופה בבית משפט שלום ברמלה שהחליט שאין צורך בצרוף התובעים; עצם העברת תביעת הנתבעים (התובעים בה"פ 15541-09-09) לבירור בבית משפט לעינייני מישפחה בכפר סבא מלמדת שבית המשפט ברמלה שוכנע שלא היה מקום לצרף התובעים, שאחרת היה מותיר בירור התביעה אצלו; בהליך קודם טענה הנתבעת כי אין לצרף את התובעים להליך כיוון שדובר בשינוי מערך הזכויות שבין המנוח י. למנוח ל. .

מעבר לנדרש יוער - הנתבע 2 והנתבעת הודו בחקירתם שפסק הדין השני לא מומש מאז שנת 2012 ולא פעלו לאכיפתו.

טענת הנתבעים בעיניין סמכות עניינית בסעיף 34 לכתב ההגנה של הנתבעים 2-6 נטען, כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לידון בתובענה מקום בו הצדדים אינם בני מישפחה ואין מדובר בסכסוך שמקורו ביחסים המשפחתיים.

...

כך גם לא שוכנעתי, כי יש בתעודת עובד ציבור שהוגשה לתיק מאת מהנדס הוועדה המקומית לתו"ב מר אפלמן כדי לשנות ממסקנתי זו. עמדת הוועדה המקומית לתו"ב כעולה מתעודת עובד הציבור מתבססת על שיקולי מדיניות (סע' 2.1-2.2 שם; פרוט' 14.11.22 עמ' 38 שורות 1-19; עמ' 87 שורות 23-28; עמ' 88 שורה 7), אשר אינה עולה במדרג הנורמטיבי על דיני התכנון והבנייה, אינה מחייבת ונתונה לביקורת שיפוטית.

טענת הנתבעים בעניין שיהוי/ התיישנות בהגשת התביעה מהראיות והחקירות לפני שוכנעתי כי עילת התביעה קמה לתובעים במועד בו ידעו לראשונה על התביעות ההדדיות שהתנהלו בין הנתבעים 1-6 לבין עצמם במסגרת דיון בוועדת הערר, בשנת 2016 (פרוט' 14.11.22, עמ' 31 שורות 5-26, 33; עמ' 32 שורות 1-4; עמ' 32 שורות 25-26; עמ' 33 שורות 20-30).

אף על פי כן, יאמר במפורש כי הסמכות לדון בהליך זה, בין בני משפחה שעניינו סכסוך משפחתי מובהק, התנהלו הליכים קודמים בין הצדדים בבימ"ש לענייני משפחה במחוז מרכז - הנה לבית המשפט לענייני משפחה בפ"ת. סוף דבר התביעה מתקבלת.