וזהו סדר הדברים:
העתירה המנהלית
כאמור בכתב התביעה, ביום 30.4.17 הגיש התובע עתירה מנהלית במסגרתה עתר לסעד הצהרתי הקובע כי סך של 695,500 ₪ מהחוב ששילם (שהוא הסכום שנצבר לפני שנת 2009, ושעליו חלה, לטענת התובע, היתיישנות) התיישן, ולא היה בסמכות הערייה לגבותו, "ולחייב את הערייה להשיב לעותר את הסכום האמור". במסגרת העתירה טענה הערייה, בין היתר, לחוסר סמכות עניינית לבית משפט לעניינים מינהליים בגדרה של עתירה מנהלית לידון בתביעת השבה.
...
לטענת התובע הוא שילם בסופו של דבר בגין חובות אלו סך כולל של כ-1,300,000 ₪.
הנה כי כן, בכל הנוגע לתקופה שמחודש ספטמבר 2009 ואילך נדחית התביעה על הסף ואין עוד מקום לדון בתובענה לגופה.
סוף דבר
עולה מן המקובץ, כי אין מנוס מקבלת הבקשה ודחייתה של התביעה על הסף.
משהכרעתי כי דינה של התביעה דחייה על הסף, אני מורה לתובע לשאת בהוצאות המשפט של הנתבעת בסך של 6,000 ₪.
