סמכות עניינית בתביעת הפרת חובת נאמנות לפי חוק הנאמנות

אין טענה בכתב התביעה כאילו עו"ד וינדר הפר את חובת הנאמנות לפי חוק הנאמנות, לו כך היה נטען בכתב התביעה, היה מבקש עו"ד וינדר להעביר הדיון לבית המשפט המחוזי המוסמך בלעדית לידון בעניינים שבנאמנות.

בתמצית תשובת התובעת טענת חוסר סמכות בינלאומית - טענות פרש לחוסר סמכות בינלאומית אינה רלוואנטית, לאור עילות התביעה והסמכות העניינית והמקומית ביחס לעו"ד וינדר.

...

לפיכך, המסקנה היא כי לא הוכח שהיה בשינוי סדר הפעולות בנסיבות העניין, רשלנות מטעמו של עו"ד וינדר.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, התביעה נגד פרש - נדחית.

התביעה נגד עו"ד וינדר - נדחית.

על רקע זה, כולל כתב התביעה עילות תביעה שעניינן מתן צו מניעה קבוע המורה לנתבע להמנע מעשיית שימוש באתר האנטרנט של העסק, השבת הרכוש שנטל עם סיום העסקתו וכן פיצוי בגין הפרת חובת האמון, הנאמנות ותום הלב המוגברות החלות ביחסי העבודה משום שגזל את אתרי האנטרנט ותכולתם; גזל והשתלטות ללא זכות שבדין על רכוש של מעסיק; גניבת עין לפי חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט- 1999, והפרת זכויות יוצרים.

סמכות עניינית הנתבע מוסיף וטוען כי לבית הדין אין את הסמכות העניינית לידון בעילות התביעה ובסעדים המפורטים בכתב התביעה, שכן מדובר בעילות נזיקיות או עילות שאינן נעוצות ביחסי עבודה, כגון עשיית עושר ולא במשפט והפרת זכויות יוצרים.

...

נפנה בהקשר זה לסעיף 34 לחוק זכות יוצרים, שדן ביצירה אשר נוצרה על ידי עובד וקובע כך: "מעביד הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרה על ידי עובדו לצורך עבודתו ובמהלכה, אלא אם כן הוסכם אחרת". זאת ועוד, סעיף 52 לחוק זכויות יוצרים קובע כי הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית היא עוולה לפי פקודת הנזיקין, ומשעה שהתובע בתיק דנן משתית את עילות התביעה בין היתר על עילות נזיקיות אשר מצויות בסמכותו של בית הדין, כאמור לעיל, לא שוכנענו בשלב זה כי יש לסלק על הסף עילת תביעה זו (ראו גם בשא 724/13 ‏אפ.אמ.אר. מחשבים ותוכנה בע"מ נ' שטיין ואח', מיום 17.4.13; סע"ש (ת"א) 1639-11-13‏ ‏ דפנה נבארו נ' סלע מעבדות תוכנה בע"מ, 31.10.17; סע"ש (תל אביב-יפו) 10839-02-14 ברטה (ציונה) ימפולסקי נ' אגודת ידידי הבלט הקלאסי בישראל, מיום 16.9.18; ס"ע (י-ם) 31284-07-11 סלמאן אלאמיר עאמר נ' מינרווה יעוץ והדרכה בע"מ, 24.3.14).

סיכום מכל האמור לעיל, הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת באופן חלקי, כך שהתביעה בגין עילת גניבת עין מסולקת על הסף.

שאר טענותיו של הנתבע נדחות.

ביום 3.11.19, ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב, פסק דין בתיק ת"א 43431-08-15 רונן הר נוף נ' דויד שמואלי וצדוק שמואלי (להלן: "פסק הדין בבית המשפט המחוזי") ולפיו, חויבו המבקשים להשיב להר נוף את יתרת כספי השקעתו בסך 881,465 דולר ארה"ב. בית המשפט קבע כי הר נוף זכאי לבטל את הסכם ההשקעה מחמת הטעה, מצגי שוא, רשלנות ובפרט הפרת חובת נאמנות.

המשיב טוען בכתב התביעה, בין היתר כי, המבקשים הציגו מצגי שוא במהלך מו"מ; התעשרו שלא כדין, בגזל ובהטעיה עת העבירו לשימושם את הפרש הכספים בין מחיר הרכישה האמתי של המקרקעין לבין המחיר אותו הציגו למשיב ועשו שימוש בהפרש זה לטובתם; החזיקו כספי המשיב בנאמנות והפרו חובות אלו; הבטיחו רווחים גבוהים תוך זמן קצר ביודעם שאין באפשרותם להחזיר את יתרת כספי השקעתו.

יפים לעניין זה דברי ביהמ"ש ברע"א 4180/15 **** בירן נ' עודד צוקר ואח' (15.07.2015): "עמדת המבקש לגופו של עניין היא שתביעת המשיבים מהוה "עניין כלכלי". יוזכר בקצרה כי סעיף 42ב(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מונה רשימת נושאים שנחשבים "עניין כלכלי". משמעות הדבר, בין היתר, היא שהתובענה תהא בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי, אף אם לפי שוויה היא מצויה בסמכות בית משפט השלום (סעיף 40(6) לחוק בתי המשפט).

...

כך למשל נפסק ברע"א 8076/16 ‏ ‏ יוסף בטאט נ' דיור ב.פ בע"מ (‏5.2.2017): "לא נראה כי דחיית הבקשה לסילוק על הסף משפיעה באופן ממשי על זכויות הצדדים או גורמת נזק של ממש שאינו ניתן לפיצוי בדמות פסיקת הוצאות או כל סעד אחר (רע"א 8946/12 חברת נמל חיפה בע"מ נ' בתי זיקוק נפט בע"מ, פסקה 6 (21.3.2013)). אכן, קיים סיכוי כי יתברר בסופו של דבר שלא היה מקום להגיש את התביעה מלכתחילה. ואולם, עצם הסיכון בניהול הליך משפטי ארוך אשר יתברר בדיעבד כהליך סרק, אינו שיקול בלעדי, והוא קיים למעשה כמעט בכל הליך. שיקול זה, "אינו מצדיק, ככלל ולמעט במקרים יוצאי דופן, סטייה מעקרון היסוד שלפיו זמנו של הערעור הכולל השגות על החלטותיו השונות של בית המשפט, הוא בתום הדיון בתובענה כולה, על כל חלקיה" (רע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 9 (20.5.2012); רע"א 7960/14 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' גולד, [פורסם בנבו] פסקה 6 (15.12.2014); רע"א 8946/12 חברת נמל חיפה בע"מ נ' בתי זיקוק לנפט בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 6 (21.3.2013)).

" אשר על כן, יש לדחות את הבקשה לסילוק התובענה על הסף ובכלל זה בטענות ההתיישנות והשיהוי, אשר יוכרעו לאחר שמיעת הטענות והראיות של הצדדים (ר' עניין נת"ע, בפסקה 15).

סוף דבר הבקשה לסילוק על הסף נדחית.

כמו כן מוסיפים הנתבעים ומציינים את העובדה שבית המשפט המוסמך לפי חוק הנאמנות הוא בית המשפט המחוזי, גם היא אינה גורעת מסמכותה של המחלקה הכלכלית בעניינינו (ר' ת"א (תל אביב) 33552-12-20 לרנר נ' שדיב (פורסם בנבו, 4.11.21)).

ראו גם הנטען בסעיפים 28-27 כאשר בסעיף 29 הובהר כי בכוונת התובעים "..לעמוד על משמר זכויותיהם, כמו גם על משמר זכויותיה של החברה לרבות בגין כל נזק ו/או חיסרון כיס שניגרם ו/או ייגרם לתובעים ו/או לחברה כתוצאה מהתנהלותם של הנתבעים ו/או מי מהם". בפרק ה נושא הכותרת "סוף דבר וסעדים נתבעים" נטען ברישה כי הנתבעים הפרו את חובות האמון והנאמנות שלהם כלפי התובעים וגם הפרו את חובת הזהירות וחובת תום הלב המוטלת עליהם על פי דין (ר' סעיף 36).

בגדרי סעיף 38 לכתב התביעה אף נתבקש בית המשפט להתיר לתובעים פיצול סעדים מאחר שכתב התביעה אינו ממצה את כלל הסעדים העומדים להם כלפי הנתבעים או מי מהם "...ובכלל זה סעדים כספיים להם זכאים התובעים כבעלי מניות בחברה וסעדים כספיים להם זכאית החברה כלפי מנהליה ובעלי השליטה בה". המסגרת המשפטית סמכותה העניינית של המחלקה הכלכלית בבית משפט זה, כמו גם בבית המשפט המחוזי בחיפה, קבועה בסעיף 42ב לחוק.

...

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

סוף דבר בשולי הדברים ולאחר עיון בכתבי הטענות, אפנה לסעיף 42ב(א)(6) לחוק.

סבורני כי ניתן גם לקבוע בענייננו, כי עסקינן בעניין אזרחי הכרוך בעניין כלכלי ושחלקו של העניין הכלכלי הוא משמעותי.

אשר לסוגיית הסמכות העניינית טוען התובע כי כתב התביעה מכיל "סדרה נרחבת של עילות", בכלל זה: על פי חוק החוזים, פקודת הנזיקין, עשיית עושר ולא במשפט, כאשר עילת התביעה בגין הפרת חובת הנאמנות הינה רק אחת מצבר עילות התביעה בנגוד לטענת הנתבע אשר שם את הזרקור על חוק הנאמנות בלבד.

...

עיון בפסקי הדין מוביל למסקנה כי אין הנדון דומה לראיה, ואסביר; בת.א. 42994-12-21 רויטל מלי פופר נ' מרי תורג'מן פרבר ( 27/3/22) קבע בית המשפט המחוזי: " בענייננו, לא מדובר בתביעות מקבילות המתנהלות בשל אותה עילה, אלא בתביעה חדשה שהוגשה בעקבות פסק דין שניתן בתביעה קודמת בעת שמתנהל הליך ערעור על פסק הדין שניתן בתביעה הקודמת. הדוקטרינה של הליך תלוי ועומד נועדה למצב שבו קיים הליך מקביל תלוי ועומד אשר טרם הוכרע, ואילו בענייננו המחלוקת בין הצדדים נדונה והוכרעה בתיק הקודם". (ראו סעיף 8 להחלטה).

די בקריאת דברים אלו כדי להגיע למסקנה כי נסיבות המקרה שם שונות בתכלית מהנסיבות דנן.

סוף דבר לסיכום הדברים, הן בשל שיקולי יעילות דיונית והקצאת משאבים שיפוטיים, הן מחמת החשש למתן הכרעות סותרות והן מבחינת מאזן הנוחות בראיה הכוללת והמצרפית, סבורתני כי אין מנוס במקרה דנן מלהורות על עיכוב ההליך עד להכרעה בתביעה המקבילה בבית המשפט המחוזי.