סמכות עניינית בתביעה על הסכם הלוואה בין צדדים פרטיים

רקע עובדתי החברה הנה חברה פרטית שעסקה בעיקר בגידול, מיון, אריזה, קרור ושיווק של תפוחי אדמה.

ביום 30.4.15 נחתם הסכם הלוואה בין החברה לבין המשיב במסגרתו הילוותה החברה למשיב סך של 100,000 ₪ (סכם ההלוואה נספח "3" לבקשה) (להלן: "הסכם ההלוואה").

לכן המשיב מושתק מלהעלות טענה זו. לבית המשפט סמכות עניינית לידון בכל סוגיה הנוגעת לחברה ולזכויותיה כלפי צדדים שלישיים ובכלל זה ביחס לחוב המשיב לחברה, הן מכוח סעיף 350(ט1) לחוק החברות והן מכוח סמכותו הטבועה של בית המשפט.

עמדת הכנ"ר לא יכולה להיות מחלוקת כי החברה נתנה למשיב הלוואה בסכום מיצטבר של 100,000 ₪, חלקה באמצעות העברה כספית במועד החתימה על ההסכם וחלקה באמצעות המרת חלק מהכספים ששולמו ביתר על ידי החברה למשיב במסגרת יחסי קבלן מזמין.

נטל השיכנוע מוטל על "המוציא מחברו". לפיכך, התובע נושא בנטל השיכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו ואילו הנתבע נושא בנטל השיכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של טענת הגנתו (ראה י' קדמי "על הראיות" (תש"ע-2009), עמ' 1723).

...

טענות הנאמנים דין הטענה בדבר העדר סמכות להידחות.

התוצאה לאור כל האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה ומורה למשיב לשלם לנאמנים תוך 30 יום מהיום סך של 100,000 ₪ בצירוף ריבית בשיעור של 4% לשנה החל מיום 30.4.15.

זאת ועוד במסגרת כתב התביעה ביקש התובע סעד הצהרתי בדבר הבעלות בנכס המקרקעין (מסעדה+גלריה) בגודל 80 מ"ר המצוי ברח' התעשייה 44 נשר והידוע בלישכת רישום מקרקעין כגוש: 12605 חלקה: 48 בהתאם לתוספת הסכם הלוואה בין הצדדים מיום 7.7.2019.

בהחלטה שניתנה בעיניין בקשת הנתבעת לסילוק על הסף מיום 17.2.2022 נקבע כי יש לקבל את בקשת התובע לפיצול התביעה, כאשר הסעד הכספי (בעיניין ההלוואות בין הצדדים) יתברר בהליך דנן ואילו בקשתו של התובע למתן סעד הצהרתי בדבר בעלות במקרקעין, כפי שהועלתה במסגרת כתב התביעה, נמחקת כאשר התובע ראשי לעתור בעיניין זה לבית המשפט המחוזי- בעל הסמכות העניינית לידון בו. בדיון שנערך כאן ביום 19.06.2022 נדונה סוגיית הגדילוי והעיון בממכים.

ככל שהמסמכים אינם רלוואנטיים למחלוקת ואינם נדרשים לצורך הכרעה בה – הרי שהזכות לשמירה על סודיות ופרטיות ועל אינטרסים מוגנים דומים נוספים ממילא גוברת.

דפי חשבונות של הנתבעת- קיימת רלוואנטיות למסמכים אלו לצורך הכרעה במחלוקות שבין הצדדים באשר לכספים ששולמו לתובע על ידי הנתבעת, ועל כן תפעל הנתבעת להמצאת תדפיסי חשבון בנק שלה משנת 2017 עד שנת 2021.

...

במצב דברים זה, בהעדר יריבות ישירה בין התובע לבין מר זוהר פיסו, ובשים לב לפגיעה האפשרית בזכותו של האחרון לפרטיות – אני דוחה את הדרישה.

דרישת התובע בעניין זה מכבידה ומהווה דיג פסול ואין מקום להיעתר לה. דרישות הנתבעת לגילוי מסמכים ספציפיים ומענה על שאלון מיום 26.10.2022: רשימת מסמכים- התובע נדרש להגיש תצהיר גילוי מסמכים חתום בהתאם להוראות הדין תוך 60 ימים ממועד קבלת החלטה זו. אסמכתאות להעברת הכספים במזומן (סעיף ה'1 לדרישת הנתבעת)- נוכח טענת התובע הן בכתב התביעה והן במהלך הדיון מיום 19.6.2022 כי כספי ההלוואה שולמו במזומן, הרי שאיי רואה מקום להורות על המצאת אסמכתאות נוספות בעניין זה. יחד עם זאת על התובע להצהיר במסגרת תצהיר גילוי המסמכים מטעמו האם מצויים בידיו מסמכים לתמיכה בסוגיה זו, ואם קיימים תחול עליו החובה להציגם בד בבד עם הגשת התצהיר.

לסיכום אני מורה לצדדים לפעול להשלמת הליכי הגילוי והעיון, ובכלל זאת למילוי ההוראות שלהלן בתוך 60 ימים מהיום: · הנתבעת תדאג לסרוק את תדפיסי החשבון עד חודש 1/2019 שאינם סרוקים לתיק בית המשפט.

בעוד הנתבע 1 הסכים כי התביעה בכללותה תדון בבית משפט זה, הנתבעת 2 לא נתנה הסכמתה לכך, לא ויתרה על טענת חוסר סמכות עניינית ואף הגישה בקשה לסילוק על הסף, בין היתר, בעילה זו. טענות המבקשת; בבקשה לסילוק על הסף, טוענת המבקשת כי בית המשפט דנן נעדר סמכות עניינית לידון בתביעה או, למצער, בחלק ממנה: הסעד הכספי הנתבע על ידי התובעת בשווי מחצית הדירה – 1,572,000 ₪, איננו בסמכותו של בית המשפט המחוזי, כי אם בסמכות בית משפט שלום.

לפיכך, מסכימה אני עם התובעת שלצורך הדיון בסעד העקרי של ביטול ההסכמים והשבת הבעלות לידי התובעת, לא ניתן להפריד בין סעד ביטול הסכם ההלוואה לבין סעד ביטול הסכם המכר.

כמו כן, לצורך בחינת הסעד המבוקש לביטול הסכם המכר, שמשמעותו כאמור, השבת זכויות הבעלות במחצית מהדירה לשם התובעת, על בית המשפט לבחון את פרטי הסכם המכר, כוונת הצדדים, ההתחייבויות מכוחו וכדומה, ואני סבורה כי את אלו לא ניתן לעשות ללא בחינת הסכם ההלוואה והסכם המכר בצוותא שלטענת התובעת ביטאו את רצונה וכוונתה לעניין זכויותיה למול טענת הנתבעת כי היא כלל אינה צד להסכם ההלוואה ואינה חלק ממנו.

...

סוף דבר: לאור האמור לעיל, הבקשה מתקבלת בחלקה.

אני מורה על מחיקת התובענה בקשר עם הסעד הכספי המבוקש בסעיף 76 לכתב התביעה ולאור כך מחיקת הנתבע, עו"ד לין והותרת המבקשת הגב' קשתי בלבד.

אני מורה על השבת האגרה ששולמה בקשר עם הסעד הכספי לידי התובעת.

בשל זהות הצדדים, וקיומם של יחסי עובד מעביד ,טוענים המבקשים להעדר סמכות עניינית של בית משפט זה לידון בתביעה , להורות על סילוק התביעה על הסף , או העברת הדיון לבית המשפט המוסמך "בית הדין לעבודה" בהתאם להוראות סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט-1969 .

לפי המשיבה, לא היתקיימו בינה לבין המבקש יחסי עובד מעביד , אלא, נערך "סידור" שאפשר למבקש מס' 1 , נהג הובלות עצמאי, להשתמש במשיבה כמעין צנור לניהול הכנסותיו מעסקו הפרטי, בשל מצבם הכלכלי הסבוך של המבקשים , שמנע מהם לנהל עסק או להוציא חשבוניות.

( בעיניין זה ראו ע''ע(ארצי) 687/05 אלי גור נ' מפעלים כימיים בע''מ (פורסם בנבו) ( להלן: עניין אל גור) וכן פסק הדין בעיניין תותי אשבל , שם , עמ' 513) עניינה של התביעה דנן, הוא חיוב המבקשים בהחזר כספי הלוואה שהם נטלו מהמשיבה, הלוואה שניתנה בשל אותה קירבה משפחתית בין הצדדים , ושניתנה למבקשים לשימושם האישי.

אם התביעה הייתה מוגשת בזמן אמת ולא בשיהוי רב , מן הסתם הייתה מתבצעת השבה של הכספים ששולמו על חשבון הרכישה , אך כעת ומספר לא מבוטל של שנים לאחר ההפרה הנטענת , עולות שאלות נוספות בהקשר ההיתחשבנות הכספית בין הצדדים , בין אם השבת הכספים ששולמו בהתאם לחוזה המכר , ובין אם לעניין דמי השמוש הראויים שיתכן והמשיבים יחוייבו לשלמם בגין תקופת החזקה בדירה .

...

" ראו גם פסק דינה של כב' הנשיאה חיות בתיק ע''א 6182/14 אינבסטלום הולדינגס בע'מ נ' ספריית יפת ( פורסם בנבו) שם קיבל העליון ערעור על פסק דין של המחוזי שדחה תביעה מחמת השיהוי בהגשתה: "על כן, ככלל, אין להטיל על התובע את הנטל הראשוני להצדיק את הגשת התביעה במועד שהוגשה, ככל שהתביעה טרם התיישנה, והנתבע הוא זה שעליו הנטל להצדיק מדוע יש לסלק את התביעה מחמת ההשתהות בהגשתה. מסקנה זו נכונה ביתר שאת בענייננו משעה שבית המשפט לא אפשר לחקור את העדים באשר לקשיים הכלכליים שאליהם נקלעו סולומון והחברה (ראו פרוטוקול הדיון מיום 16.9.2013, בעמ' 70, 81, 82), ואשר בעטיים לטענת המערערת הוגשה התביעה בסמוך לתום תקופת ההתיישנות. חרף זאת קבע בית המשפט כי אין בקשיים אלה כדי להצדיק את ההשתהות בהגשת התביעה (עמ' 46 לפסק הדין). שנית, התביעה דנן אמנם הוגשה בסמוך לתום תקופת ההתיישנות אך ספק אם המשיבים עמדו בנטל להוכיח כי המערערת זנחה את זכות התביעה העומדת לה. לשם כך נדרש כידוע להוכיח "מצג ברור מצד התובע על אודות ויתור או מחילה מצדו על זכות התביעה הנתונה לו [...] טענה בדבר ויתור או מחילה על זכות תביעה מחייבת רמת הוכחה נכבדה על-ידי הטוען לה" (עניין עץ החיים, בעמ' 446).

לא שוכנעתי בשלב מוקדם זה כי המשיבה זנחה את תביעתה באופן שהוביל את המבקשים לשנות את מצבם לרעה.

לאור כל האמור לעיל , דין הבקשה דחיה על כל רבדיה, וכך אני מורה.

בפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת העידר סמכות עניינית שהגיש הנתבע 4 (להלן: "המבקש/הנתבע 4") וזאת בהתאם לתקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות תשמ"ד").

בנסיבות אלה ובהנתן שמדובר בסכסוך בין בעלי מניות בחברה או בין בעל מניות לבין החברה, בין היתר לאור הסכם ההשקעה שחתם למול החברה, מתבקש בית המשפט להורות על סילוק התובענה על הסף בהנתן שהיא מהוה "עניין כלכלי". בתגובת התובע לבקשה לדחייה על הסף של נתבע 4 בהתאם להחלטת בית משפט הנכבד מיום 28/2/21 (בקשה מיום 7.3.21) נטען כי: הנתבע 4 יחד עם הנתבעים הנוספים בחרו להפוך את ההלוואה אשר נתן התובע למניות מבלי שהתובע ידע על כך וזאת במטרה להיתחמק מתשלום חובם כלפיו.

בתגובה לתשובה לבקשה לסילוק על הסף מיום 4.4.21 (מטעם ב"כ הנתבע 4): התובע אינו חולק על התקשרותו עם החברה במסגרת הסכם ההלוואה, אלא היתייחסות המשיב היחידה היא כי לא עודכן בדבר הקצאת המניות, ועל כן יש לקבל את הבקשה, כאשר במאמר מוסגר יצוין כי בהתאם להוראות הפסיקה אף אם נניח כי קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלה האם מאן דהו בעל מניות בחברה אם לאו, הרי שסמכות זו בכל מקרה מסורה להכרעת המחלקה הכלכלית ומצרף אסמכתא בה"פ (ת"א) 21643-01-11 עגיב ייעוץ וניהול בע"מ נ' שמעון הראל (פורסם בנבו)(ניתן ביום 4.1.12).

המבקש אינו עומד בנטל ההוכחה להראות כיצד אופיה של התביעה והסעדים הנדרשים הופכים אותה ל"ענין כלכלי" שכן למעט העובדה שמדובר בעיניין אזרחי, יתר האלמנטים לא הוכחו גם אם ההסכם בין הצדדים חוזה ההלואה, האלמנט הרביעי נמצא.

מקור חובותיו של הנתבעים הם חובות שבדין האזרחי ובדין הפרטי (ביניהם, גזל, עושק, עשיית עושר ולא במשפט) ולכן אין מקום להפניית בית המשפט לסעיף 42 ב(א)(3) לחוק, וכי גם אם יש "עניין כלכלי" כהגדרתו בחוק, הרי הוא משני לתביעה הכספית ולהליך האזרחי.

...

לאור כך התובע טוען כי הנתבעים לא עדכנו אותו מעולם בדבר הקצאת המניות ויש לדחות את בקשת הנתבע 4 על הסף ולחייבו בהוצאות לדוגמא.

אף במקרה דנא לא התקיימו התנאים אשר בעטיים ניתן יהיה לקבוע כי יש לדחות את התביעה על הסף.

סוף דבר: לאור האמור לעיל אני דוחה את הבקשה לדחייה על הסף.

אני קובעת את התיק לדיון ליום 7.4.22 שעה 8:30.