סמכות עניינית בתביעה לאכיפת הסכם גירושין

המשיב 2 טען להיעדר סמכות עניינית לידון בתביעה, המבקשת לאכוף הסכם גירושין שקבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לעינייני מישפחה.

...

בסופו של דבר, שניהן אחראיות כלפי הדיירים לרישום הזכויות כראוי.

על כן טענה שככל שבית המשפט סבור שעליה לבצע את העברת הזכויות ישירות מהמשיבים 2,1 למבקשים, על מנת לייתר את דרישת הסכם הגירושין ופסק הדין, על בית המשפט להורות במפורש במסגרת פסק הדין לעשות כן. אכן, אני מורה שהרישום יהיה רישום נכון, כך שישקף את העובדה שבעלי זכויות החכירה בסופו של דבר הם המבקשים.

על פי כל האמור לעיל, אני קובע כדלקמן: זכויות המשיבים 2,1 לגבי דירה 17 ברחוב האלון 556/1 באור עקיבא ובדירה זו בבית המשותף העתיד להירשם בחלקה 31 גוש 10629, (שהיתה חלקה 9 בגוש 10628), (להלן: הדירה), על פי חוזה חכירה מהוון עם המשיבה 3, יועברו למבקשים, על פי חתימת המשיבה 1 על ידי ב"כ המבקשים, לפי יפוי כוח בלתי חוזר, ולפי חתימת המשיב 2, שיחתום על כל מסמך דרוש לשם כך, תוך זמן סביר, בהתאם לדרישת המשיבה 3, שתועבר אליו על ידי ב"כ המבקשים.

לדבריו, הואיל ובתביעת הגירושין השנייה שתבע הבעל (בתאריך י"ז בשבט תשע"ז (13.2.17)) לא נכרך עניין הרכוש, ואף שהמשיב תבע לאכוף את הסכם שלום בית ולחלופין גירושין, שקבל תוקף של פס"ד בתאריך ט' באלול תשע"ה (24.8.15), לא פתח תיק לחלוקת רכוש, משכך בית הדין הרבני לא קנה סמכות לידון בעיניין הרכוש.

עניין חלוקת הרכוש נכרך אמנם בתביעת הגירושין הראשונה (בתאריך ו' בתשרי תשע"ה (30.9.14)), אולם משהגיעו הצדדים להסכם שלום בית ולחלופין גירושין, ניסגר התיק, ומשכך בית הדין נעדר סמכות עניינית לידון בתביעת הרכוש.

...

] בנסיבות אלה סבורני כי המשיבה מושתקת מלהעלות טענות כלפי סמכות בית הדין" (בע"מ 7593/06 פלונית נ' פלוני (טרם פורסם); בג"צ 8806/06 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי ירושלים (טרם פורסם)).

ועיין עוד במה שנכתב בבג"ץ 4487/17: "לאחר שבחנו את טענות העותרים, וכן את תגובת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף.

רו"ח אבי יחזקאל הציע שתי אפשרויות לאיזון: בשיטה הראשונה ישלם המשיב למערערת סכום של 237,842 ש"ח. שיטה זו מהוונת את זכויות הבעל.

בפנינו בקשת המבקש כי בית הדין יקבע שהסמכות העניינית לאכיפת הסכם הגירושין שבין הצדדים (הסכם מיום ח' בשבט תשע"ב (1.2.12) שאושר בבית הדין הרבני ביום ז' באייר תשע"ב (29.4.12)), נתונה לבית הדין הרבני, ולא לבית המשפט לעינייני מישפחה, שם הגישה המשיבה את תביעתה לאכיפת הסכם זה. לטענתו, ההתניות שבהסכם גירושין יוצקות שאלות דיוניות עתידיות שהיו צפויות כבר בעת חתימת ההסכם, שבגינם חלוקים כעת הצדדים, ואפשר לראות בפסק הדין המאשר את ההסכם מעין פסק דין חלקי שבו טרם הושלמה מלאכתו של בית הדין.

...

כפי המבואר לעיל, ביחס לחלוקת הדירות נשוא התביעה שהגישה המשיבה לבית המשפט, המסקנה המתבקשת היא, כי בית הדין לא קם מכיסאו, וכי פסק הדין שנתן תוקף להסכם שבין הצדדים לא סיים את הסכסוך לעניין אכיפת חלוקת הדירות והמשרד, משכך, קיימת לבית הדין הרבני סמכות להפעיל על פי חוק את כליו המשפטיים לסיים את הסכסוך וההתדיינות שבין הצדדים בעניין זה. כך, למשל, אין חולק כי לבית הדין הרבני סמכות לדון בביטולו או בשינויו של הסכם גירושין, לתת החלטה המבהירה את פסק הדין לגירושין, לאכוף את ביצועו בדרך של מתן צו על-פי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט בהתאם להפניה על פי סעיף 7א לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות), לכוף בקנס או במאסר את הצד האחר להסכם לציית לפסק-דין שנתן תוקף להסדר שהושג בין הצדדים, או, לפי הוראת סעיף 7ד לחוק זה, בדרך מינוי כונס נכסים לביצוע פסק הדין, כאשר מתעורר צורך מיוחד אשר נועד בעיקרו לביצוע פסק דין.

לסיכומו של דבר, נראה ברור כי להבדיל מפרשנות המרחיבה את מסגרת תחולתו והיקפו של פסק הדין, ובכלל זה הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין, ונותנת מענה לשאלות אחרות שהתעוררו לאחריו – פרשנות שכאמור אינה בסמכות בית הדין הרבני, הרי שפרשנות סעיף מהסכם הגירושין הנדרש לצורך ביצוע אכיפתו או אפילו ביאור דבריו של בית הדין בפסק הדין שהוא עצמו נתן וכמענה לשאלה מה הייתה כוונתו וכיצד לבצע את פסק הדין (וראו למשל סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967) בלא לצקת "תוכן חדש ומהותי לפסק הדין" – לכך בית הדין מוסמך להידרש (ראו והשוו: בג"ץ 5097/09 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (פורסם בנבו, 12.07.09); בג"ץ 6250/06 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי ת"א (פורסם בנבו, 28.6.07)).

] מן האמור לעיל מתבקשת כמו מאיליה המסקנה כי בית הדין הרבני מוסמך לדון בבקשה שלפניו, הן לעינן האכיפה לפי הליכי בזיון (בגדרי אכיפה עקיפה) והן לעניין מינוי כונס נכסים (בגדרי אכיפה ישירה).

לאור כל האמור, ובהמשך להחלטת בית הדין מיום ט' בחשון תשע"ט (18.10.18) כי לאור התגובה שתוגש "בית הדין ישקול הכרעתו בשאלת הסמכות העניינית", בית הדין קובע כי הסמכות לדון באכיפת הסכם הגירושין, קרי – מהותה של תביעה זו שהוגשה על ידי המשיבה לבית המשפט, נתונה לבית הדין הרבני.

לטענת האב הפסיקה מבחינה בין פרשנות פסק דין או הסכם לבין אכיפתו לצורך הסמכות העניינית, ומשעה שעסקינן בהליך לאכיפת הסכם, הסמכות נתונה לערכאה שאישרה את ההסכם.

הסמכות הנמשכת חל על תביעה לשינוי או לתיקון הסכם גירושין שאושר כפסק-דין, אך אין הוא חל על תביעה לפרשנות ההסכם או לאכיפתו; ע"א 3695/96 ננסי צייטלין נ' אברהם אליעזר טשינגל (פורסם בנבו, 09.04.1997 ) "נושאי המשמורת, ההחזקה והחינוך של הילד, הוסדרו בהסכמה בהסכם

...

נטען כי לא מדובר בהליכי בזיון כי אם בתביעה לתשלום פיצוי כספי, אשר בהחלט מחייב פרשנות מכלול הנסיבות הנטענות לגבי ההפרה, ובהתאם לכך הסמכות נתונה לבית משפט זה, כאשר בית הדין הרבני אף קבע במפורש כי על גוף שיפוטי לדון ולהכריע תחילה אם היתה הפרה , ומשכך מדובר בהליך החורג מהליך בזיון, ולא בכדי לא כתב בית הדין הרבני כי רק הוא זה שיכריע בשאלת ההפרה כי אם "גוף שיפוטי". אין עסקינן בקנסות לטובת אוצר המדינה מכוח הליך בזיון כי אם באכיפת מנגנון פיצוי לטובת התובעת, ולצורך האמור אין מנוס מלבחון לעומק (בתביעה נפרדת בה ניתן להציג ראיות) את סוגיית קיום הסדרי השהות וזאת אף בשים לב לטענות הנתבע בכתב ההגנה על העדר יכולת לעמוד בהתחייבויותיו, בשינוי נסיבות שהתרחש אשר אינו מאפשר לו לקיים את הסדרי השהות המוסכמים.

133 ,125( 634 ;בג"צ 9539/00 יוסף נ' בית הדין הרבני האזורי ירושלים, פ"ד נו( 1 ( נו( אין חולק כי מאז אישור ההסכם הראשון בבית הדין הרבני בשנת 2016 לא התקיימו כל הליכים בין הצדדים, כאשר כעבור שנים פנו הצדדים לבית הדין הרבני והתגרשו בחודש מאי 2020 , ורק בחודש אוגוסט 2020 הגישו לאישור את אותו הסכם שעוסק בסוגיית הסדרי השהות והמזונות של הקטינים, ומשכך סבורני כי לא מדובר בסמכות נמשכת, בעניין הנדון בפני בית הדין הרבני.

2009 , עמ' אבחנה זו חשובה כאמור, משעה שאילו היה מדובר בתביעה שמהותה הליכי ביצוע פסק דין או הליכי בזיון בית משפט, אזי סבורני כי הסמכות היתה נתונה לבית הדין הרבני (בכל הנוגע להליכי ביצוע ראה למשל עמ"ש 21948-04-14 (מחוזי באר שבע) רואה נ' רואה (מיום 27/10/2014 ) ובנוגע להליכי בזיון ראה למשל ראה גם בג"ץ 4111/07 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 27.07.2008 )) וזאת בין היתר משום שאין לראות בהליכים כגון דא עילה משפטית עצמאית או תביעה נפרדת, להבדיל מהמקרה דנן כפי שפורט לעיל.

אין באישור ההסכם כדי להקנות לבית הדין "סמכות נמשכת" לדון בנושאים הנ"ל בנסיבות המקרה הנוכחי, מאחר ומדובר באכיפת ההסכם מלכתחילה ולא בשינוי מה שנקבע בו, בהליך כזה או אחר בבית הדין הרבני" סוף דבר – הבקשה נדחית.

לטענת הנתבע בסיכומיו, לבית הדין הרבני ולבית המשפט ישנה סמכות מקבילה לידון בתביעה לאכיפת ההסכם אולם התובעת בחרה להעניק את הסמכות העניינית לבית הדין והיא המשיכה להעניק לו את סמכותו גם לאחר הסדרת ייצוגה.

דיון: המדובר באכיפת הסכם הגירושין ו/או בפרשנותו , שאז יכול גם בית משפט לעינייני מישפחה לידון בתביעה ובית הדין הרבני לא רכש סמכות בלעדית: "שאלת פרשנות אינה מסורה דוקא לשיפוטו של בית-הדין שנתן להסכם תוקף של פסק-דין. ראו ע"א 336/68 מ' לויץ נ' י' לויץ [19], בעמ' 951. ראו עוד דעת הרוב בע"א 164/71 צ' צפניה נ' י' צפניה [20]. אכן, כלל הסמכות הנמשכת חל על תביעה לשינוי או לתיקון הסכם גירושין שאושר כפסק-דין, אך אין הוא חל על תביעה לפרשנות ההסכם או לאכיפתו". (ראה: ע"א 3868/95 ונדה ורבר נ' מנחם ורבר, פ"ד נב(5) 817, 837 (1998).

...

סבורני שיש לראות בסגירת תיק בבית הדין הרבני הפסקת תביעה לאמור מחיקתה".

ההחלטה אם לקבל בקשתה או לדחותה מסורה לבית הדין הרבני שיכול היה אף להכריע בתביעה בנסיבות מקרה זה, לאחר שהוגש לו כתב הגנה ונקבע דיון, ולהחליט שדוחה הבקשה, ואינו מוחק את התביעה, ומכריע אף לעניין סמכותו לדון בעניינים שפורטו בתביעה שהוגשה לו. אך בהחלטת בית הדין הרבני מיום *** נעתר הוא לבקשת התובעת לסגירת התיק, וביטל את הדיון שהיה קבוע לצדדים לחודש ***, ללא שדן כלל בתביעה לאכיפת ההסכם.

לאור כל האמור, אני דוחה הבקשה לדחייה על הסף.