סמכות עניינית בסכסוכים כספיים במשפחה

לא התרשמתי כי הסיכסוך הכספי - הגם שמדובר באחים שיכול ומשקעי העבר (הטחתו של צד ג' בנתבע כי הוא לא מתכוון לחתום על המחאת הזכויות הכספיות באשר להוצאות שנפסקו לטובתו בעירעור על ההליך בבית משפט לעינייני מישפחה בשל לכאורה קבלת כספי הירושה מהאם לעומת הדרתו מהירושה) הובילו לסכסוך הכספי הספציפי – הוא "בתוך המשפחה". הנתבע עצמו העיד, כמשיח לפי תומו, ללא קשר לטענת הסמכות העניינית שלא נידרש אליה בעדותו בדיון לבין התובע (משצד ג' לא התייצב אותה עת להליך), כי הוא נהג כאמור להלוות כספים ולתמוך – בין אם מדובר בבני מישפחה ובין אם לאו.

...

בית המשפט נעתר לקיום הליך הוכחות נוסף והצטרפותו הפעילה של צד ג' שלא הגיש כתב הגנה במועד הגם שבמערכת ההמצאות שבוצעו בתיק נצפתה המצאה כדין, מעבר לידיעתו להליך עצמו במסגרת ההליך המקביל, מטעמי יעילות ושיקולי מדיניות שיפוטית.

ואולם, בנסיבות העניין, משביכרתי את עדותו של הנתבע על פני עדותו של צד ג' ושוכנעתי כי במקרה דנן צד ג' הוא אשר הוביל את הנתבע והתובע להליכים משפטיים, עליו לשאת בהוצאות הצדדים.

על כן, אני מורה כי צד ג' ישלם לתובע סך של 5933 ₪ שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

לטענת העמותה, התובעת כבר הגישה תביעה כספית לבית המשפט המחוזי כנגד העמותה ואחרים בהליך קודם (ת"א 61740-09-19 שרה פרוינד נ' עמותת שבי ישראל למען אחינו האבודים להלן: ההליך הקודם) במסגרתו קבע כב' הנשיא (בדימוס) השופט איתן אורנשטיין בהחלטתו מיום 21.6.2020, שהסמכות העניינית לידון בתביעה מוקנית לבית המשפט לעינייני מישפחה (להלן: ההחלטה בהליך הקודם).

עוד טוענת העמותה, כי חרף הודעתה מיום 23.12.20 על חזרתה מהבקשה לסילוק על הסף ועל כך שאינה עומדת עוד על טענותיה לעניין הסמכות העניינית, הרי שמדובר בזניחה נקודתית בלבד של הטענה בדבר סילוק התובענה מחמת העדר סמכות עניינית ואין מדובר בזניחת טענתה המהותית לפיה התביעה דנן כולה יונקת חיותה מהסכסוך המשפחתי שבין התובעת למיכאל.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשות, בתגובות ובכתבי הטענות ולאור פסק הדין שניתן בערעור, אני סבור שדין הבקשה להידחות מהנימוקים שיפורטו להלן.

באשר לטענה לפיה במסגרת בירור התובענה יהיה צורך להתייחס להתנהלותם של בני הזוג במהלך חיי הנישואין ולמערכת היחסים ששררה ביניהם כשותפים לחיים, אין אני סבור כי מסקנה זו מתחייבת או עולה מהדברים.

לאור האמור, אין מקום לחרוג מהכלל בדבר פומביות הדיון ואין מקום נהל את ההליך דנן בדלתיים סגורות ולפיכך הבקשה נדחית.

בנוגע לסמכות העניינית טוען התובע כי מדובר בסכסוך כספי גרידא, שאין עילתו בתוך המשפחה, וכי אין קשר בין ההליכים המתנהלים בין הנתבעים לתביעה זו. התובע מאשר כי עניין ההלוואה מוזכר בגדר ההליך המשפחתי המתנהל בבית המשפט למשפחה בין הנתבעים כחוב משותף, אך לטעמו, עצם איזכורו אינו מלמד על המהות ובכל מקרה הוא זכאי לידרוש את ההלוואה בנפרד ובנבדל בבית המשפט האזרחי.

...

סוף דבר אשר על כן, נוכח זהות הצדדים, ומהות הסכסוך, אני קובעת כי הסמכות העניינית לדון בתובענה נתונה לבית משפט לענייני משפחה, ובית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה.

לאור האמור, ובהתאם לתקנה 43 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות) אני מורה על מחיקת התובענה על הסף בהיעדר סמכות עניינית.

אשר לבקשה לסעד זמני שהוגשה על ידי התובע היום, ואף שכעיקרון ניתן להיעתר לבקשה דחופה לסעד זמני אף כאשר בית המשפט נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה, לא מצאתי לעשות כן. הבקשה נתמכת בתצהיר שנערך על דרך ההפניה, אין די בתצהיר כזה לצורך מתן סעד זמני בבית משפט השלום, ואני מורה על מחיקת הבקשה במתכונתה, מבלי לגרוע מזכותו של התובע להגיש בקשה בערכאה המוסמכת ככל שהוא סבור כי קיימת לו עילה לכך על פי דין.

עוד טוען עמוס, כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לידון בהליך, משום שמדובר לאמיתם של דברים בסכסוך כספי בין בני מישפחה (שלמה ובנו עמוס), וכי לעילת התובענה תרם בבירור הסיכסוך בתוך המשפחה על רקע גירושיהם של שלמה ורותי.

...

העובדה שהתביעה הוגשה גם נגד הבנק, אינה מעלה ומורידה אף היא לעניין המסקנה שאליה הגעתי, מה גם שממילא המחלוקת הממשית בהליך זה אינה בין התובעים לבנק (ואזכיר כי הבנק הודיע כי יכבד כל הכרעה שיפוטית שתתקבל בהליך זה ; וראו והשוו גם, ת"א (שלום – ת"א) 63925-12-22 מצליח נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (9.11.2023)).

נוכח המסקנה שלפיה הסמכות העניינית לדון בסכסוך שבין שלמה לעמוס מוקנית לבית המשפט לענייני משפחה, שקלתי אם להורות על העברת הדיון בהליך לאותה ערכאה.

נוכח קבלת טענת היעדר הסמכות העניינית ישלמו התובעים לנתבע 1 שכר טרחת עורך-דין בסך של 1,000 ש"ח. הסכום ישולם בתוך 21 ימים; איחור בתשלום יוסיף לו הפרשי הצמדה וריבית, לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום החיוב האמור ועד למועד התשלום בפועל.

מעיון בהחלטה נראה כי בית המשפט סבר שלא מיתקיים התנאי המצטבר השני לגבי קיומה של סמכות עניינית וכי הסיכסוך בין האחים לא ניכנס לגדר סעיף 1(2) לחוק; צוין: "על-אף לשונו הרחבה של סעיף  2(1) [כך במקור – ת.א.] לחוק בית-המשפט לעניני מישפחה, מסופקני אם סיכסוך כספי בין אחים ניכנס לגדר הסעיף, אך ורק מפני שהמתדיינים הינם אחים". בית המשפט אמנם הוסיף כי "במקרה שלפנינו כיוון שמעורב בסכסוך המשיב 2, אשר אינו צד לסכסוך המשפחתי, הרי ודאי שאין בית-המשפט המחוזי נעדר סמכות עניינית לידון בו", אך ספק אם יש לראות במשפט זה משום הלכה באופן הנטען על ידי המערערת (חרף יישום שיכול להשתמע כך בגדרי ת"א (חי) 17203-02-20 לוין נ' וייס (7.4.2020)).

...

נדחות טענות הנתבעת בסוגיה זו בנוגע לנתבע.

עניינם של פסקי דין עליהם מסתמכת התובעת אינו זהה לענייננו ואין בהם כדי להביא למסקנה כי יש לבית המשפט המחוזי סמכות עניינית לדון בתביעה נגד הנתבעת.

מכל מקום, גם אם לא נדרש לשאלה העקרונית אם ניתן כלל להשאיר בבית משפט אזרחי עניין אשר לפי כללי הסמכות המוכרים נתון לסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, לאור קיומה של סמכות לגבי בעל דין אחר, אני סבורה כי במקרה שלפני הקושי המועלה על ידי המערערת לגבי הפיצול אינו מצדיק לעשות כן. זאת, לא רק על רקע הסמכויות הנתונות לבית המשפט לענייני משפחה לפי סעיף 6 לחוק אלא גם על רקע ההתפתחויות בהליך העיקרי לאחר שניתנה ההחלטה.

לא נעלם מעיני כי עדיין יתכן שוני בקביעותיהן של ערכאות שונות לגבי נזקיה של המערערת, אולם בפסיקה אליה הפנתה המערערת עצמה, נמצא כי אין בשיקול זה כדי לחייב מסקנה של העדר פיצול ("...אינני מתעלם מכך שאפשר ששתי ערכאות תדרשנה לדון בסוגיית הנזק ואפשר אף שתגענה להערכות שונות ביחס לכך...", תמ"ש (פ"ת) 27496-07-13 עזבון המנוחים פלונים ז"ל נ' פלוני (3.11.2013)).

סוף דבר – הערעור נדחה.