ביום 26.8.2015 ומשחרב מימוש הדירה ע"י הבנק מונחת על צוארם וכשמצבו הרפואי של התובע 1 עגום (חולה לב, עבר התקף לב חמור ולמעלה מ- 6 צנתורים, ומוכר כנכה בשיעור 65% לצמיתות), הסכימו התובעים לחתום על הסכם ההלוואה השנייה במסגרתה נתן רונאל לתובעים סך של 406,000 ₪ ששמשו לסילוק מלוא חוב המשכנתא כלפי בנק דיסקונט.
טענת "הפרעתי" של התובעים נדחתה, הן מהטעם של חוסר סמכות עניינית והן בהעדר ראיות לתמוך בטענת התובעים על תשלומים שביצעו על חשבון החוב (ראיות אותן הסתיר הנתבע והן ייראו אור בהליך זה).
...
ביום 23.5.18 קבעה כב' רשמת ההוצל"פ דיאנה פסו ואגו כי "טענות החייבים, באמצעות צ"ג, המתייחסות למערך ההסכמי בינו לבין הזוכה, אינן בסמכות רשם ההוצל"פ וכל טענה, שעניינה בחינת אופי ההסכם, מהותו וההתחייבות במסגרתו, נדרשות בחינה בפני בימ"ש המוסמך ולכן הטענות בענין זה, נדחות" (ההחלטה צורפה כנספח 18 לתצהיר התובעים).
אשר על כן אני דוחה את טענות רונאל בכל הקשור לחובות היסטוריים ובפרט בנוגע לחוב בגין ההלוואה ההיסטורית בסך של 150,000 ₪.
סוף דבר
המרצת הפתיחה התקבלה באופן חלקי כמפורט לעיל.
לאור זאת אני מורה על שפעול של הליכי ההוצאה לפועל.