הגם שד"ר ברוכין אינו עובד מדינה, בחוסר תום לב, מסתמכת העיריה על הנחיית נציב שירות המדינה המוכחשות, ולא על הוראות חוזר מנכ"ל משרד החינוך, המעודד חינוך לתודעה פוליטית.
סעיף 68 לחוק המשמעת, שכותרתו "אין פיטורין על עבירה אלא על פי פסק דין" קובע כך:
"עובד המדינה לא יפוטר בגלל עבירת משמעת אלא על פי פסק דין של בית הדין; הוראה זו לא תחול על פיטורים בתקופת הנסיון הנהוגה לגבי המשרה הנדונה ולא על פיטורים מחמת הרשעה בעבירה שיש עימה קלון, ופיטורים בשתי נסיבות אלה לא ייראו כאמצעי משמעת לענין סעיף 62, ואולם אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהסמכות לפטר את עובד המדינה או להפסיק את עבודתו לפי סעיף 46א לחוק המינויים, מקום שעילת הפיטורים או הפסקת העבודה היא אי-התאמתו למלא את תפקידו".
נוכח האמור, קיימים שני אפיקי פיטורים לעובד רשות מקומית: האחד - פיטורים משמעתיים בגין עבירת משמעת של העובד, מתוך העבירות המנויות בסעיף 9 לחוק המשמעת ברשויות, למעט שני חריגים המפורטים בסעיף 68 לחוק: פיטורים בתקופת הניסיון של המשרה או עקב הרשעה בעבירה שיש עימה קלון; השני – פיטורים מינהליים עקב אי התאמתו של העובד.
בנסיבות אלו, לכאורה, בהעדר תשתית ברורה מצד המשיבים באשר למשמעויות סגירתו של בית הדין המשמעתי בנוגע לפיטורי עובדים בגין עבירות משמעת, ממועד ביטול בית הדין המשמעתי, ומשלא הוכחש כי הערייה פעלה בהתאם להוראות סעיף 171א (1) לפקודה - אין בידנו, בעת זו, לקבל את עמדתה, כי מדובר בהליך פיטורים תקין.
...
לסיכום -
לאור האמור לעיל, שוכנענו לכאורה, כי סיכויי התביעה מצדיקים מתן סעד זמני וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת ד"ר ברוכין.
על כן החלטנו לקבל את בקשתו, ולהורות למשיבה להשיבו לעבודתו.
כך גם אנו מורים כי בעת זו, תבוטל התראת הבירור שהטיל משרד החינוך, וזאת לנוכח המסקנה, לכאורה, על בסיס הראיות שהוצגו בפנינו, כי זו הוטלה על ד"ר ברוכין, בעקבות פיטורי משמעת מעיריית פ"ת, ולאור השבתו של ד"ר ברוכין לעבודה.
