ביום 5.11.20 קבע כב' הנשיא אייל אברהמי שמאחר שהעבודה הייתה באיזור והנתבעת מס' 1 היא היחידה שהגישה כתב הגנה וכתובתה היא בבאר טוביה, הסמכות המקומית מסורה לבית הדין בבאר שבע.
מאז שבג"ץ פסק בעיניין גבעת זאב בפסיקה עקבית של בתי הדין לעבודה נקבע שיש להחיל את משפט העבודה הישראלי באיזורי תעשיה בתחום ההתיישבות הישראלית, בין היתר כדי לא להפלות בין עובדים ישראליים לבין עובדים שאינם ישראליים המועסקים שכם אל שכם אצל מעסיק ישראלי.
כב' הנשיא טננבוים קבע שעל הנתבעת להמציא לתובעים תצהיר גילוי מסמכים אליו היא תצרף מיסמך המלמד על מועד חתימת הסכם השכירות ומועד תחילת סיומה, רישיון עסק של המשחטה, חשבוניות מס שקבלה או מסרה לחברת ס.א.ע.ד.י שירותי כוח אדם והסעות בע"מ עבור תשלום דמי השכירות, שיטת תשלום דמי השכירות ואישור תשלום דמי השכירות, עותק מכל המיסים שחברת ס.א.ע.ד.י שירותי כוח אדם והסעות שילמה עבור המושכר, תשלומי חשמל, מים, ביוב, תיקשורת וכיוצ"ב ששולמו עבור המושכר בתקופה הרלוואנטית לכתב התביעה, עותק מפוליסת הביטוח של צד ג' וביטוח מעבידים, אישור תשלום ארנונה ופרטי המשלם, אישור העברת חשבונות המים, ארנונה וחשמל על שמו של השוכר.
...
ביום 30.10.21 דחיתי טענת הנתבעת בנוגע לפורום הלא נאות ובסעיף 5 להחלטה קבעתי:
" 5. לאחר שבחנתי את הבקשה הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות. מקום העבודה היה באזור התעשייה של מעלה אדומים. בג"ץ פסק בעניין גבעת זאב שכלל הדין שיחול על עובדים המועסקים באזורי התעשייה בתחום ההתיישבות הישראלית הוא הדין הישראלי. בית המשפט העליון קבע שבהפעלת מבחן מירב הזיקות יש לבחון את זיקתו של החוזה לדין מסוים בשים לב למקום כריתת החוזה, למקום ביצועו, לזהות הצדדים, לשפת החוזה, למטבע התשלום, למקום תשלום המיסים וכן יש להתחשב בשיקולי מדיניות כללים ובעקרונות היסוד של התחום החוזי שלגביו מתבקשת ברירת הדין.
לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים המצויים בתיק בית הדין ולאחר ששקלתי את זכות התובע לגישה לערכאות, נסיבותיו הקונקרטיות של התיק דנן והעובדה כי חלק משמעותי מהזכויות הנתבעות הן זכויות קוגנטיות מכוח חוקי המגן מחד גיסא וזכות הנתבעת שלא להיגרר להליכי סרק מאידך גיסא, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.
על יסוד האמור אני דוחה את הבקשה.
לאור כל האמור אין מקום בשלב זה לדחות את התביעה על הסף ויש להכריע בתביעה לאחר שמיעת עדויות ואין לסלקה על הסף.
