סמכות מקומית בתביעה כספית נגד עירייה

לכן פסילת הצעת העותרת על ידה נעדרת סמכות חוקית; ככל שועדת השלושה היתה רשאית לשקול שיקולים ממעבר למחירה הכספי של הצעת מחיר, הרי נשלל מהעותרת זכות הטיעון בטרם קבלת החלטה בעיניינה; העותרת הזכירה את התביעה הכספית והמרצת הפתיחה שהגישה נגד הערייה, תוך שטענה, כי שתי תובענות אלה הוגשו על רקע טענות קשות של העותרת כלפי היתנהלותו של ראש הערייה הנוכחי (גנדלמן) אשר נבחר לתפקידו בבחירות האחרונות (בחירות 2013) ואשר העותרת טוענת כי הנו מתנער מהתחייבויות הערייה כלפי העותרת וברצונו להביא לידי כך שהעירייה תפסיק לעבוד עם העותרת; ככל שועדת השלושה סמכה ידיה על ניסיון רע קודם עם העותרת לא הייתה הצדקה או אפשרות לפסול קטגורית את הצעת העותרת.

את העילה השלישית בתובענה דנן הגדירו התובעים בכתב התביעה כך: "עילה מס' 3 – החלטת ועדת השלושה בערייה (בהנחייתו הישירה ומחוסרת הסמכות של גנדלמן) מייד ובסמוך לאחר הגשת התביעה הכספית, לפסול את התובעת מזכייתה במיכרז של החברה חמשק וכלכלה בשלטון המקומי לבניית גני ילדים בחדרה, חרף העובדה שהתובעת נתנה אז הצעה כספית שזולה ביותר מחצי מליון ₪ מההצעה שנבחרה לבסוף". אין מחלוקת כי החלטת ועדת השלושה נשוא העילה השלישית היא אותה החלטה מיום 9.3.2014 נשוא העתירה.

...

סיכום התביעה העיקרית לאור כל המפורט לעיל, ובהתייחס לתביעה העיקרית, אני קובע כדלקמן: התביעה האישית נגד הנתבע 1 (גנדלמן) בעילה הראשונה – נדחית בזאת; העילה השנייה התקבלה בחלקה (הוצאת פרויקט עמל מידיה של התובעת שלא כדין); העילה השלישית (ועדת השלושה) – נדחית בזאת; העילה הרביעית התקבלה בחלקה (דחייתה לעניין עצם הגשת התלונה, וקבלתה בכל הקשור לפרסומים הנובעים מהודעת הדוברות); העילה החמישית (עיבוי התלונה מיום 31.3.2014 ופרסום הדבר) – נדחית בזאת; בגין חלק התביעה שהתקבל, אני מחייב הנתבעת 2 (העירייה) לשלם לתובעים, באמצעות בא כוחם, סך של 1,000,000 ₪ תוך 30 ימים מיום מתן פסק דין זה. לא ישולם הסכום במועדו, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסק דין זה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בסופו של יום הוגשו סיכומי העירייה והפניקס בהודעה לצד ג', ללא שמיעת עדים בה. לגופם דברים שוכנעתי לדחות את ההודעה לצד ג' מטעמים כדלקמן: א. העילה השנייה התקבלה בחלקה וציינו כי עסקינן בעילה חוזית (ראו לעיל).

על כן אני מורה על דחיית ההודעה לצד שלישי.

אותו הליך עסק בתביעה כספית שהגישה חברת "ניצני אריאל" בע"מ נגד עריית אריאל וגורמים ערוניים נוספים בעילה נזיקית.

עם זאת, שופטי בית המשפט העליון סייגו את פסיקתם לתביעות אזרחיות ולא החילו אותה על תביעות העוסקות "בנושאים מובהקים של שילטון מקומי". כך בסעיף 19 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית: "שאלה נפרדת היא מה דינן של תביעות בנושאים אחרים, כגון תביעות בתחום המינהלי ותביעות העוסקות בנושאים מובהקים של שילטון מקומי, המתינהלות בין תושב האיזור לרשות המקומית. עיון בעמדת היועץ המשפטי לממשלה מלמד כי הוא נזהר מלהתייחס לכך, והקפיד לדייק ולסייג את עמדתו כך שזו תתייחס רק לתביעות אזרחיות המוגשות על ידי תושב האיזור נגד הרשות המקומית בה הוא מתגורר. כשלעצמי, אני סבור כי יש טעם לסבור כי נושאים הקשורים במובהק לדיני השילטון המקומי, ראוי שיתבררו בפני בתי המשפט לעניינים מקומיים באיזור (כגון עניינים המתבררים ברגיל בפני בתי המשפט לעניינים מקומיים בישראל, מכוח סמכותם לפי סעיף 55 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984) ... על כל פנים, משעה ששאלה זו אינה מתעוררת במקרה שלפנינו, איני רואה לקבוע בה מסמרות בגדריו של ערעור זה". כך גם בדבריו של כב' השופט מ' מזוז (בעמ' 14 לפסק הדין): "שנית, הליכים שעניינם הפעלת סמכויות וחובות של הרשויות המקומיות הישראליות באיזור, המעוגנות כאמור בתחיקת הבטחון, כלפי תושבי רשויות מקומיות אלה, אכן צריכים להתברר בפני בתי המשפט לעניינים מקומיים באיזור, ולא בפני בתי המשפט בישראל, וזאת מכוח קיומו של סעד חלופי סטאטוטורי הולם, ויתכן אף כי בתי המשפט בישראל נעדרים סמכות לידון בעניינים אלה.

...

עם זאת, שופטי בית המשפט העליון סייגו את פסיקתם לתביעות אזרחיות ולא החילו אותה על תביעות העוסקות "בנושאים מובהקים של שלטון מקומי". כך בסעיף 19 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית: "שאלה נפרדת היא מה דינן של תביעות בנושאים אחרים, כגון תביעות בתחום המנהלי ותביעות העוסקות בנושאים מובהקים של שלטון מקומי, המתנהלות בין תושב האזור לרשות המקומית. עיון בעמדת היועץ המשפטי לממשלה מלמד כי הוא נזהר מלהתייחס לכך, והקפיד לדייק ולסייג את עמדתו כך שזו תתייחס רק לתביעות אזרחיות המוגשות על ידי תושב האזור נגד הרשות המקומית בה הוא מתגורר. כשלעצמי, אני סבור כי יש טעם לסבור כי נושאים הקשורים במובהק לדיני השלטון המקומי, ראוי שיתבררו בפני בתי המשפט לעניינים מקומיים באזור (כגון עניינים המתבררים ברגיל בפני בתי המשפט לעניינים מקומיים בישראל, מכוח סמכותם לפי סעיף 55 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984) ... על כל פנים, משעה ששאלה זו אינה מתעוררת במקרה שלפנינו, איני רואה לקבוע בה מסמרות בגדרו של ערעור זה". כך גם בדבריו של כב' השופט מ' מזוז (בעמ' 14 לפסק הדין): "שנית, הליכים שעניינם הפעלת סמכויות וחובות של הרשויות המקומיות הישראליות באזור, המעוגנות כאמור בתחיקת הביטחון, כלפי תושבי רשויות מקומיות אלה, אכן צריכים להתברר בפני בתי המשפט לעניינים מקומיים באזור, ולא בפני בתי המשפט בישראל, וזאת מכוח קיומו של סעד חלופי סטטוטורי הולם, ויתכן אף כי בתי המשפט בישראל נעדרים סמכות לדון בעניינים אלה.

מסקנתי היא שדינה של התובענה שלפניי לסילוק על הסף בהיעדר סמכות עניינית.

כפי שצוין לעיל, מסקנה הפוכה הייתה מביאה להעברת ההליך לבית משפט השלום בירושלים, בהיעדר סמכות מקומית לבית משפט השלום בכפר סבא.

לא הייתה מחלוקת באשר לקיומה של סמכות מקומית לידון בתביעת מקורות נגד מועצת מבשרת, והשאלה שהתעוררה הייתה באשר לסמכות בית המשפט בירושלים לידון בתביעה כנגד עריית ערד, ובאשר לצירופן כנתבעות בכתב תביעה אחד.

מקורות מבהירה כי היא לא תבעה את מועצת מבשרת ואת עריית ערד בכתב תביעה אחד בשל כך שהן חבות לה כספים, אלא בשל כך ששתיהן חבות לה חוב ספציפי וחריג של קרן דמי שקום.

...

קביעת כב' הרשם, על יסוד טענותיה של עיריית ערד, כי אין מדובר בתביעות שראוי היה לצרפן, נטועה היטב במתחם שיקול הדעת המסור לו – ולא קמה עילה להתערב בקביעה זו. עמדה זו אף מתחייבת משיקולים של יעילות דיונית ותום לב. על פני הדברים, מקורות בחרה לצרף שתי תביעות שונות: תביעה אחת שהסמכות לברר אותה מסורה לבית משפט זה (התביעה נגד מועצת מבשרת) ותביעה נוספת שהסמכות לברר אותה מסורה לבית משפט השלום במחוז הדרום (התביעה נגד עיריית ערד) ובכך אילצה את עיריית ערד להתדיין בבית המשפט המחוזי, ולעשות כן במחוז אחר.

סיכום על יסוד כל האמור, הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בסכום של 6,000 ₪.

כאן המקום לציין כי גם הנתבעת 1 עצמה הגישה לבית משפט זה תביעה כספית נגד הערייה, במסגרתה טענה כי לא שולמה לה מלוא התמורה ההסכמית המגיעה לה בגין ביצוע אותן עבודות גינון (אשר בוצעו בפועל, כאמור, על ידי התובע).

ראוי להזכיר, בהקשר זה, גם את דבריו של כב' המשנה לנשיא ש. לוין ברע"א 6290/94 יאיר לוי נ' צבי פולג ואח', פ"ד מט (2) 731,734:       "במדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית משפט זה או אחר." זאת ועוד, הרי גם אם אורה על העברת הדיון לבית משפט השלום בתל אביב, פשיטא שהתובע או הערייה יגישו בקשה לאיחוד הדיון בשני התיקים לאור זהות המחלוקות העובדתיות והמשפטיות, על כל הסרבול הדיוני הכרוך בבקשה שכזו ובהכרעה בה. משכך, מה טעם יש בהעברת התיק לבית משפט השלום בתל אביב? על כן, גם הבקשה להעברת הדיון בתביעת התובע נגד הנתבעת 1 לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בשל העדר סמכות מקומית, נדחית.

...

ראוי להזכיר, בהקשר זה, גם את דבריו של כב' המשנה לנשיא ש. לוין ברע"א 6290/94 יאיר לוי נ' צבי פולג ואח', פ"ד מט (2) 731,734:       "במדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית משפט זה או אחר." זאת ועוד, הרי גם אם אורה על העברת הדיון לבית משפט השלום בתל אביב, פשיטא שהתובע או העירייה יגישו בקשה לאיחוד הדיון בשני התיקים לאור זהות המחלוקות העובדתיות והמשפטיות, על כל הסרבול הדיוני הכרוך בבקשה שכזו ובהכרעה בה. משכך, מה טעם יש בהעברת התיק לבית משפט השלום בתל אביב? על כן, גם הבקשה להעברת הדיון בתביעת התובע נגד הנתבעת 1 לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בשל היעדר סמכות מקומית, נדחית.

לפיכך, ועל פי הסמכות הנתונה לי לפי תקנה 40(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, אני מורה על איחוד הדיון בתיק זה עם הדיון בת.א. 63844-04-21.

סוף דבר בקשת הנתבעת 1 לעיכוב ההליכים נגדה ולחילופין להעברת הדיון לבית משפט השלום בתל אביב נדחית, ואני מורה על איחוד הדיון בתיק זה עם הדיון בת.א. 63844-04-21.

הבקשה הוגשה במסגרת תביעה כספית שהגיש התובע נגד עריית ביתר עילית והועדה המקומית לתיכנון ובנייה ביתר עילית, בגין טענה לירידת ערך דירה כתוצאה מאישור תכנית ומתן היתר.

תגובת התובע לבקשה לסילוק על הסף בתגובת התובע לבקשה לסילוק על הסף, טוען התובע כי סעיף 197 לחוק התיכנון והבנייה אכן קובע תקופת היתיישנות של 3 שנים, אך עיקר התביעה אינו מבוסס על סעיף זה, ואין בה כדי לאיין את יתר העילות וכי בנוסף, יתכנו מקרים בהם ניתן לפנות לביהמ"ש, על אף הסמכות לועדה המקומית, כגון במקרה של הפרת חובה חקוקה מצד הנתבעות.

...

אין בידי לקבל את טענת התובע, כי העובדה שהבניה החלה רק בשנת 2019 מקימה לו עילה שכן עצם הבניה אינה מקימה עילה כנגד מי מהנתבעות, שכאמור לא בצעו את הבנייה.

אשר על כן, ככל שהדבר נוגע לעילות הנזיקיות שבגדר התביעה, ובכלל זה עילת המטרד ליחיד, אני מקבלת גם את טענת ההתיישנות ודין התובענה על פי עילות אלה גם דחייה על הסף.

סוף דבר מכל הנימוקים שלעיל אני מורה על סילוק התובענה על הסף.