סמכות מקומית בעסקה טלפונית כוללת קביעת מקום השיפוט

בנוסף, נטען כי תחילה נציגי הנתבעת היתעלמו מפניותיה הטלפוניות ולבסוף נציג הנתבעת בשם שלום הגיע לביתה ובמעמד הפגישה סיכמו הצדדים כי בתוך חודש ימים יוחלפו הסככות שבבית התובעת אך המנוע לא יוחלף, וזאת בתמורה לכך שהתובעת תשלם לנתבעת תשלום נוסף בסך 2,500 ₪ והנתבעת תחזיר לתובעת 4 המחאות בסך 4,000 ₪.

(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), תובענה בשל פירסום או סחר ברשת האנטרנט תוגש לבית המשפט שבאיזור שיפוטו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע או מקום מגוריו או מקום עסקו של התובע, בלבד.תק' תשע" (ג) בית המשפט המוסמך לידון בתביעה הכוללת כמה נתבעים הוא בית משפט המוסמך לידון נגד אחד מהם לפי תקנות משנה (א) או (ב).תק' תשפ" מן הכלל אל הפרט לאור האמור לעיל ("על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין"), הרי שבתביעות קטנות אין תחולה להסכמת הצדדים בהסכם לענין מקום השיפוט (ראו גם את ספרם של טל חבקין ויגאל נמרודי "התביעה הקטנה" (2017) עמוד 140).

באשר לשאלה האם בית המשפט בבת- ים הנו בעל סמכות מקומית לידון בתביעה הנ"ל, הרי שלפי לשון התקנה הנ"ל, עולה בבירור כי מספיק שמתקיימת אחת החלופות שבתקנה 2 לתקנות השיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.

כאמור התובעת טוענת בכתב התביעה כי ביום 29.9.2020 נעשתה ההיתקשרות חוזית בין הצדדים בבית התובעת שבעיר בת- ים ואף הסככות אשר הותקנו על ידי הנתבעת אשר בגין הנזקים שנגרמו בהם ומהם, גם הן הותקנו בבית התובעת בעיר בת ים, משכך מקום המחדל בגינו תובעת התובעת הוא בעיר בת ים. סיכום לאור כל האמור לעיל אני קובע כך: בית המשפט לתביעות קטנות בבת-ים מוסמך מקומית לידון בתביעה.

...

בנוסף, נטען כי תחילה נציגי הנתבעת התעלמו מפניותיה הטלפוניות ולבסוף נציג הנתבעת בשם שלום הגיע לביתה ובמעמד הפגישה סיכמו הצדדים כי בתוך חודש ימים יוחלפו הסככות שבבית התובעת אך המנוע לא יוחלף, וזאת בתמורה לכך שהתובעת תשלם לנתבעת תשלום נוסף בסך 2,500 ₪ והנתבעת תחזיר לתובעת 4 המחאות בסך 4,000 ₪.

· ביום 19.7.2021 ניתנה החלטתי היזומה בעקבות לימוד תיק התביעה לקראת הדיון, שבה נתבקשה התובעת להתייחס בתוך 3 ימים לטענת היעדר הסמכות המקומית שבכתב ההגנה.

כאמור התובעת טוענת בכתב התביעה כי ביום 29.9.2020 נעשתה ההתקשרות חוזית בין הצדדים בבית התובעת שבעיר בת- ים ואף הסככות אשר הותקנו על ידי הנתבעת אשר בגין הנזקים שנגרמו בהם ומהם, גם הן הותקנו בבית התובעת בעיר בת ים, משכך מקום המחדל בגינו תובעת התובעת הוא בעיר בת ים. סיכום לאור כל האמור לעיל אני קובע כך: בית המשפט לתביעות קטנות בבת-ים מוסמך מקומית לדון בתביעה.

בעקבות הארוע הנ"ל התובעים סייעו לנתבעת ומבקשים את החזר הכספים ששלמו עבורה בשל הסיוע הנ"ל ובגין ההוצאות הבאות: סך 901 ₪ בגין החלק היחסי של הנתבעת בשיחות טלפון לווייני שבבעלות התובעים; סך 240 ₪ בגין מזרן ים השייך לתובעים ונטען כי הנתבעת חתכה אותו לצורך שמירה על הדרכונים שלה; וסך 33 ₪ בגין יתרת חוב עבור כרטיס טיסה למדינת טהיטי שהתובעים רכשו לנתבעת.

שלישית, סמכות מקומית נקבעת על פי הוראות הדין כדלהלן: סעיף 67 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984 קובע כך: "שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות מקום שיפוט לתביעות קטנות שיהיה מקום השיפוט על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין". תקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976 קובעת כך: " א) תביעה תוגש לבית המשפט שאיזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין; ואלה הם:

(ג) בית המשפט המוסמך לידון בתביעה הכוללת כמה נתבעים הוא בית משפט המוסמך לידון נגד אחד מהם לפי תקנות משנה (א) או (ב)".תק' תשפ

משכך, החלופה הרלוואנטית בענייננו הנה מקום מגוריה או עסקה של הנתבעת, במחוז שיפוט דרום (הנתבעת מתגוררת בעיר באר שבע).

...

דיון והכרעה אני סבור כי הדרך הנכונה ביותר הינה, ראשית לדון ולהכריע בטענת הסמכות הבינלאומית ולאחריה לדון ולהכריע בטענות הסמכות המקומית, שהרי ככל ויקבע כי טענת הסמכות הבינלאומית מוצדקת, כי אז ביהמ"ש בישראל (בכל המחוזות) אינו מוסמך לדון בתביעה, וממילא לא יהיה צורך לדון בטענת הסמכות המקומית.

נימוקיי: ראשית, אני דוחה את טענת התובעים שבתשובתם מתייחסים למקום בו יש לקיים התחייבות מסוימת, במצב כבענייננו שבו לא סוכם מראש על מקום ביצוע ההתחייבות.

לסיכום טענת הסמכות הבינלאומית - נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות הליך זה בסך 400 ₪.

אני מורה על העברת הדיון בתיק זה לבית משפט השלום במחוז דרום.

נימוקיי: החלק הנורמאטיבי סעיף 67 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984, שכותרת השוליים שלו "מקום שיפוט", קובע כך: "שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות מקום שיפוט לתביעות קטנות שיהיה מקום השיפוט על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין". תקנה 2 לתקנות השיפוט בתביעות הקטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976 שכותרת השוליים שלה "מקום השיפוט" (להלן: "התקנות"), קובעת כך: (א) תביעה תוגש לבית המשפט שאיזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין; ואלה הם: (1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע; (2) (נמחקה); (3) (נמחקה); (4) (נמחקה); (5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים; (6) בתביעה שכנגד – מקום הגשת התביעה המקורית.

בעיניין זה אציין כי הדין לא מציין, לכאורה, את מקום השיפוט והסמכות המקומית במקרים של עסקה טלפונית, וגם טענתה הנ"ל של התובעת לא הפניתה להוראות דין כלשהיא.

"פירסום או סחר" כולל לא רק תביעות חוזיות אלא גם תביעות נזיקיות ואחרות, ובכלל זה גם הפרת זכויות יוצרים ברשת האנטרנט, גם עשיית עושר בשל מעשים הנעשים ברשת האנטרנט, גם פירסום לשון הרע, ועוד כיוצא באלו עוולות הנעשות ברשת האנטרנט, כולן או חלקן".

...

דיון והכרעה לאחר עיון בכל מסמכי התיק ובכל טענות הצדדים, אני קובע כי דין בקשת הסף – להתקבל.

מכאן, כי אם השיווק היה נעשה בסופו של דבר (מבלי לקבוע ממצא לגבי הנעשה או מה שלא נעשה בעניין השיווק הנ"ל), הרי שהוא היה נעשה ממקום עסקו של הנתבע, ולכן מקום המחדל הינו מקום עסקו של הנתבע, ולפיכך יש לדון בתביעה במקום המחדל הנטען.

לסיכום בקשת הסף- מתקבלת.

בנסיבות כולן וגם מאחר שהנתבע נמנע מלפרט היטב את טענות ההגנה שלו, איני מוצא לעשות צו להוצאות בהליך זה. אני מורה על העברת הדיון בתיק זה לביהמ"ש לתביעות קטנות במחוז דרום.

פרק ב' של חלק ב' לתקנות עניינו בסמכות מקומית ולהלן יובא כלשונו (חלופות רלבאנטיות לענייננו הודגשו בקוו): "7. (א) תובענה תוגש לבית המשפט המצוי במחוז שיפוט של מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע או במקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים ואם היתה התובענה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבמחוז שיפוטו הם מצויים; אם קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שעליו הוסכם.

(ג) בית המשפט המוסמך לידון בתביעה הכוללת כמה נתבעים הוא בית משפט המוסמך לידון נגד אחד מהם לפי תקנות משנה (א) או (ב).

וגם אם תרצה לומר כי יש להמחיש העובדות המקימות הסמכות המקומית, מעת שאלו לא נטענו, לא מנוע ביהמ"ש לערוך בדיקה בסיסית, שדרגת מהימנותה גבוהה, ושאינה כרוכה בגביית ראיות, כמו בדיקה באתר החברה המשולה לפתיחת ספר טלפון "של פעם". בדיקה כזו תעלה כמובן כי סניף, אף סוכנים, קיימים לה לנתבעת 2 במחוז שיפוטו של בית משפט זה. ניתן אולי לטעון כי אין לתובע זכות קנויה שייערך בירור כזה משעה שהוא לא הציב הנתונים.

בהיתחשב במכלול הנתונים שפורטו ובהיתחשב בגישה הנוהגת עמנו כיום ולפיה אין לייחס משמעות מופרזת לשאלת הסמכות המקומית, עליה שבה ועמדה לאחרונה השופטת נאור (ראו רע"א 530/12 יעקובוביץ' נגד זיאס, פיסקה 17 (טרם פורסם, 28.3.2012)), צדק בית משפט קמא בקובעו במקרה דנן כי הוא קנה סמכות מקומית לידון בתובענה.

...

הבקשה נדחית.

 לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מסקנתי היא שלבית משפט זה סמכות מקומית לדוּן בתביעה, ולהלן אנמק כיצד הגעתי למסקנתי זו. תקנה 7(א) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת: "תובענה תוגש לבית המשפט המצוי במחוז שיפוט של מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע או במקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים ואם הייתה התובענה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבמחוז שיפוטו הם מצויים; אם קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שעליו הוסכם." הואיל והתביעה בהליך דנו אינה תביעה במקרקעין, ובהעדר הסכם בין בעלי הדין בדבר מקום השיפוט, באפשרות התובעים להגיש את התביעה לבית המשפט העונה לאחת משתי החלופות הבאות: האחת – במקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע; השנייה – במקום המעשה או המחדל.

איני סבורה שמשלוח מסרונים באמצעות רשת הטלפונים מהוה "פירסום או סחר ברשת האנטרנט". כך גם כתבה כב' השופטת ב' טאובר בעיניין לדרמן (לעיל, בסיפא של פִסקה 11).

הנתבעים ישלמו לתובעים הוצאות בקשה זו בסכום כולל של 1,000 ₪.

...

נוכח המפורט לעיל, אני דוחה את טענת הנתבעים בדבר היעדר סמכות מקומית של בית משפט זה לדון בתביעה.

אני קובעת את התביעה לשמיעה (הוכחות וסיכומים בעל פה) ביום 5.7.2023 שעה 12:00.

הנתבעים ישלמו לתובעים הוצאות בקשה זו בסכום כולל של 1,000 ₪.