סמכות להגן חלקית על תביעת הבנק

ההיתנגדות לבצוע שטר נתקבלה על ידי כבוד הרשמת יונת הברפלד אברהם, בהחלטתה מיום 07.10.2019, זאת בהיעדר תשובה להתנגדות מטעם התובעת, וניתנה לנתבעת רשות להיתגונן בהתאם לסמכות ביהמ"ש לפי תקנה 205 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), לאחר שבית-המשפט מצא כי יש מקום לברר את הטענות העובדתיות ההדדיות בין הצדדים לגופו של עניין.

סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות") מורה כי: הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לידון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להיתקבל חלקית – בחלקה המתייחס לגילוי המסמכים הנוגעים במישרין למחלוקת שלפניי.

כך גם נבחנת מידת הרלוואנטיות; ככל שזו גדולה יותר, וככל שהמסמך חיוני יותר לקידום עניינו של אחד הצדדים, בית המשפט המשפט יתן לכך משקל במסגרת החלטתו אם להורות על גילוי המסמך אם לאו (רע"א 4781/12 י.מ עיני קונדיטוריה בע"מ נ' בנק לאומי בע"מ, פסקה 6 לפסק-דינו של כבוד השופט עמית, (פורסם בנבו, 06.03.2013).

...

בבחינת המסמכים המבוקשים במקרה שלפניי ואילו מהם חייבים בגילוי לפי תקנה 114 לתקנות, סבורני שחלק הארי בהם ובפרט אלה הקשורים במכירת המלגזה לצד השלישי, לוקים בחוסר רלוונטיות.

לסיכום - אני רואה לנכון לחייב את התובעת להמציא את המסמכים כדלקמן: · תצהיר גילוי מסמכים עפ"י טופס 11 כנדרש לפי תקנה 112 לתקנות.

סוף דבר: התובעת תפעל להפקדת הערובה כאמור בסעיפים 25 - 26 לעיל, תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, תדחה התביעה בהתאם לתקנה 519 (ב) לתקנות.

הלכה פסוקה היא, כי בשלב בקשת הרשות להיתגונן אין בית המשפט בוחן את כנותו של המבקש ואת האופן שבו יוכיח את טענותיו, ודי לו לבית המשפט שמדובר בטענה, אשר אם תתברר כנכונה, אזי יש בה כדי להקים למבקש הגנה טובה כנגד התובענה שלפניו (ע"א 544/81 מנחם קיהל נ בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון, פ"ד לו(3) 518 (28.7.82); ע"א 64/88 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (25.11.93)).

סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 קובע: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לידון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". אכן, בעת שבית המשפט דן בבקשה להפקדת ערובה על ידי תובעת שהנה חברה, עליו לבחון את מצבה הכלכלי והאם הראתה החברה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע במקרה שתביעתה נגדו תדחה (רע"א 10376/07 הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09); רע"א 9618/11 ארט יודאיקה בע"מ נ' ג. טלי עד שנוע בע"מ (29.12.11); רע"א 7706/12 עריית ירושלים נ' שרותי מזון בע"מ (7.11.12)).

בשים לב לכך שבקשת המבקשות התקבלה חלקית בלבד, ובקשתה לדחיית התביעה על הסף כנגד מבקשת מס' 2 נדחתה, אינני עושה צו להוצאות בגין בקשה זו. ת.פ. להפקדה - 1.11.18.

...

זאת ועוד, וכפי שהצביעו על כך נכונה המבקשות בתגובתן לתשובת המשיבה, טענות אלו של המשיבה לא נתמכו בתצהיר, כנדרש על פי הוראות סעיפים214(א) ו - 241(ג) לתקסד"א. באשר לטענת המשיבה כי הבקשה מוקדמת, שכן טרם ניתנה למבקשות הרשות להתגונן, אבהיר, כי לנוכח האמור בראשית החלטתי זו, על מתן רשות להתגונן למבקשות, טענה זו אינה רלוונטית עוד.

עם זאת אבהיר, כי דין בקשת המבקשות בדבר הפקדת הערובה היה להתקבל גם לולא הייתי דנה במסגרת החלטתי זו בבקשת המבקשות למתן רשות להתגונן ואף אם לא הייתי נותנת להן במסגרתה רשות להתגונן.

לאור כל האמור לעיל ובשקלול כל הטענות והשיקולים, מצאתי לנכון להורות על חיוב המשיבה בהפקדת עירבון בסך של 4,500 ₪.

אולם שילובה של הזהירות הנדרשת בכל הנוגע לסילוק ולו חלקי על הסף, יחד עם הטרוניה היסודית והנכונה של המבקש על כך שהמדובר בכתב תביעה שאין בו פרטים כנדרש בתקנות, יוביל לכך שראשית יש להטיל על המשיבים לפרט, בלא להרחיב חזית ובלא לחרוג מטענותיהם המקוריות.

בתביעה, שנוסחה זהה כימעט לזו הנוכחית, מבקשים קינן לבוא חשבון עם עו"ד בית און ועם הבנק על התנהלותם והנזקים שגרמו לקינן, הכל לפי הנטען, שכן לסברת קינן דחיית תביעת הבנק מלמדת שמלכתחילה לא היה כל מקום לנקוט אותם הליכים שנקטו הבנק ועו"ד בית און.

הנתבעים התגוננו, בנפרד, בטענות שונות שלא נרחיב בהן, לרבות היתיישנות, אך היתמקדו במשמעות תוצאות הליך הארנונה.

מה שנתבע בתביעה הראשונה לא היה הרי תשלום בגין הארנונה, ומכאן שטענות שהטעם היחיד להמתנה לתוצאות בקשת רשות העירעור הייתה להכריע בשאלה של הקף הנזק ובית המשפט בעל הסמכות לידון בו, אינה נכונה.

...

דיון לאחר העיון, הרי שאין בידי להיעתר לבקשה לעת הזו, חרף הקשיים הניכרים הקיימים בתביעה במתכונתה הנוכחית, ובסעדים השונים המבוקשים בה. הדבר נובע, בתמצית, לא רק מן הזהירות הרבה בסילוק תובענות על הסף, אלא דווקא נוכח טענתו הנכונה של עו"ד בית און כי התביעה לוקה בהיעדר פירוט כנדרש בתקנות שיבארו את טיבם של הסעדים המבוקשים.

סוף דבר התוצאה האופרטיבית של האמור היא שחלף היעתרות כבר עתה לבקשה סילוק על הסף של אותם סעדים שלשיטת המבקש אינם מקיימים את הוראת תקנה 9 לתקנות, קינן יידרשו להשלים ביחס לאמור בס' 50(א)-(ד) ו-53(ב) את הנדרש בתקנה 9 לתקנות, כאמור ובמגבלות פסקה 26 לעיל.

בית משפט השלום בחיפה תא"ק 814-05-16 בנק לאומי באקה אל גרביה 10983 נ' פרי צור זמר בע"מ ואח' תיק חצוני: בקשה מס' 3 בפני כב' הרשם הבכיר ניר זיתוני מבקשים/נתבעים 1. פרי צור זמר בע"מ 2. בלאל דקה 3. מסעוד דקה באמצעות ב"כ עו"ד אשרף קטאוי משיב/תובע בנק לאומי לישראל בע"מ באמצעות ב"כ עו"ד דרור טימור החלטה

בעיניין: בקשת רשות להיתגונן ביום 1.5.16 הגיש התובע נגד המבקשים ונגד מוחמד דקה המנוח, תביעה בסדר דין מקוצר על סך 775,332 ₪ בגין יתרת חובה בחשבונה של הנתבעת 1 (להלן "הנתבעת") להחזרתו ערבו המבקש 2 (להלן "בלאל") בערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום והמבקש 3 (להלן "מסעוד") בערבות מתמדת מוגבלת בסכום של 4,000,000 ₪.

בוצע תשלום חלקי על חשבון חוב מס שבח בסך 219,603 ₪ והיתרה בסך של 209,616 ₪ הועברה להוצאות כנוס והשלמה לתשלום מס במועד מאוחר יותר.

הנתבעת טוענת כי ביום 19.1.15 בוצעה משיכה מהחשבון בסך 12,586 ₪ ליעד לא ידוע ללא סמכות וללא אישור בעלת החשבון.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת הרשות להתגונן בהיותה הגנת בדים בלתי מפורטת מהטעמים שיפורטו להלן.

אשר על כן אני דוחה את בקשת הרשות להתגונן ומחייב את המבקשים לשלם למשיב הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.

במסגרת אותו פסק דין חלקי קבע בית משפט קמא גם כי היתנהלות הגב' פנקר נגועה בשיהוי ניכר, מחמת שהגשת התביעה נשוא ההליך שם הוגשה בסמוך לתקופת ההתיישנות הגם שכבר תקופה ארוכה יכלה לדעת על עילת תביעתה כנגד הבנק.

לטענתה שגה בית משפט קמא בהחלטתו מושא הבקשה שבפניי שכן מדובר בהחלטה בחוסר סמכות לאחר שכבר ניתנה החלטה בעיניין זה במסגרת פסק הדין החלקי ובכך סיים בית משפט קמא את מלאכתו.

ההחלטה להתיר לבנק לחקור את גב' פנקר לעניין שהוי והתנהגות שבחוסר תום לב לעניין ההטענה לשהוי - בפסק הדין החלקי שדן בחבות קבע בית משפט קמא כי היתנהגות גב' פנקר נגועה בשיהוי ניכר וכי בבואו לידון בגובה הנזק יהיה מקום לבחון כיצד שהוי זה השפיע על יכולתו של הבנק להיתגונן.

היתנהלות שלא בתום לב יש בה כמו אשם תורם כדי להטיל אחריות ולו חלקית על אותו צד שלגביו נקבע כי נהג שלא בתום לב. שאלת האחריות לגרם הנזק נדונה באותו פסק דין חלקי של בית משפט קמא.

...

גם אין בידי לקבל את טענת הבנק כי רק לאחר שמיעת חקירת הגב' פנקר במסגרת הדיון בשאלת החבות הסתבר לה כי יש בידה טענה לאשם תורם.

מכאן שבקשת רשות הערעור שהגיש הבנק נדחית.

בעניין זה שגה בית משפט קמא לטעמי ועל כן מצאתי להתערב בקביעה זו ולהורות כי הבנק לא יכול להעלות טענות לעניין חוסר תום ליבה של גב' פנקר ומכאן שגם אינו יכול לחקור אותה בעניין זה. סוף דבר בקשת הבנק נדחית.