סמכות לדון בעתירה נגד לשכת עורכי הדין

מכאן שלכאורה הסמכות המקומית לידון בעתירה מסורה לבית משפט לעניינים מינהליים שבבית המשפט המחוזי בירושלים (שם נדונו גם עתירות אחרות כנגד בחינות ההסמכה של לישכת עורכי הדין).

...

עם זאת, סבורני כי בנסיבות העניין, כאשר העותרים מלינים על הסדרים שחלו לגבי בחינות 2016 – 2017, שלגביהן ניתנו החלטות של בתי המשפט ואף בית המשפט העליון הכריע לגביהן, וכאמור הבחינות במתכונתן אושרו ע"י בתי המשפט (בכפוף לתיקונים קלים), הרי שמדובר במעשה עשוי שעל תקיפתו במסגרת הליך מנהלי חל שיהוי קיצוני.

סיכום: בסיכומו של דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל, אני מורה על מחיקת העתירה שהוגשה בחוסר סמכות מקומית, המבקשת לדון בהסדר בדיקתן של בחינות שנדונו כבר על ידי בתי המשפט השונים, כולל בית המשפט העליון, וכמו כן אינה ערוכה כראוי וכוללת מסמכים חלקיים באופן המהווה חוסר ניקיון כפיים המצדיק מחיקת העתירה.

כאמור, החלטתי זו מבוססת על העתירה, כפי שהוגשה, וניתנת בהתאם לסמכותי לפי תקנה 7(2) לתקנות בלא שנדרשה תגובה או תשובה לעתירה.

בסיכומו של דבר ומכל הטעמים שפורטו אני מורה על מחיקת העתירה על הסף, ללא צורך בתגובת המשיבים.

לאחר שהמשיבות קיבלו החלטה בבקשות האמורות, ועל פיה העבירו חלק מהמידע המבוקש, הגישו העותרים עתירה מתוקנת ובה הם מבקשים למסור לידיהם תשעה פריטי מידע כלהלן: הנחיות ונהלי הועדה הבוחנת בקשר לבחינת ההסמכה; פרטים על זהותם של חברי הועדה הבוחנת "אשר התפטרו ו/או פוטרו מתפקידם בשנה האחרונה"; פרטים על זהותם של הבוחנים שבדקו את בחינת ההסמכה, וכן מידע על השכלתם, הליך מינויים, פירוט קשריהם עם המשיבה 1 והצהרות שחתמו על ניגוד עניינים עימה, ככל שחתמו; מידע על הכשרת צוות הבוחנים; מידע על בדיקת מחברות הבחינה ומתן הציונים ופירוט לגבי מספר הפעמים שבהן נבדקו תשובות הנבחנים בנוגע למטלה המשפטית בכתב (פרק א' בבחינה); מידע לגבי מספר הבחינות שבהם תוקנו ציונים, לרבות שם המוסד שבו למדו התלמידים שציוניהם תוקנו ופרטי הבוחנים שביצעו תיקונים; מידע על זהותם של היועצים אשר סייעו לועדה הבוחנת בגיבוש מתכונת הבחינה; מידע בעיניין לווי שקבלה הועדה הבוחנת ממשרד המשפטים ומהמרכז הארצי לבחינות ולהערכה; וכן "דו"ח ניתוח פריטים של כל חלקי הבחינה, כולל נתונים על אחוז הבוחרים בתשובות הנכונות והלא נכונות בבחינה... מדד כושר האבחנה של כל שאלה בבחינה ונתונים על הציון הכולל, לרבות מדד למהימנות...". טיעוני הצדדים המשיבות טוענות כי חוק חופש המידע אינו חל על הועדה הבוחנת ומשכך "בית המשפט הנכבד (כבית המשפט לעניינים מנהלים) נעדר סמכות לידון בעתירה דנא". לטענתם הועדה הבוחנת היא גוף נפרד ועצמאי, אין היא קשורה בלישכת עורכי הדין, והיא שאחראית באופן בלעדי על עריכתן של בחינות ההסמכה על כל המשתמע מכך.

לטענתם "ללישכת עורכי הדין אין כל מעורבות וחלק בכל הנוגע לפעילותה ותפקידה של הועדה הבוחנת וכל תפקידה (בהקשר זה) מתמצה בהענקת שירותי אדמיניסטרציה לועדה הבוחנת שיסייעו לה לבצע את תפקידיה, כדוגמת שכירת אולמות הבחינה ושירותים טכניים נוספים". לטענתן מאחר שועדת הבוחנים אינה נכללת ברשימה הסגורה שבהגדרת "רשות" שבסעיף 2 לחוק חופש המידע, הרי שהחוק האמור אינו חל עליה, ומשכך בית המשפט לעניינים מינהליים אינו מוסמך לידון בעתירה כנגד החלטותיה בתחום חופש המידע.

...

כמו כן, אין בטענות נוספות שהעלו העותרים כדי לשנות ממסקנה זו. עובדת חתימת מנכ"ל לשכת עורכי הדין על תצהירים מטעם הוועדה הוסברה כאמור לעיל, ואין להסיק מעובדה זו כי מנכ"ל הלשכה מעורב בעבודתה של הוועדה.

אשר על כן מתקבלת טענת המשיבות ולפיה דין העתירה להידחות על הסף.

סוף דבר העתירה נדחית על הסף בשל חוסר סמכות עניינית.

סעיף זה מקנה לבית משפט זה סמכות עניינית לידון בעתירה שעניינה הסדרת עיסוק, המופנית נגד החלטה של רשות לפי חוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א–1961 (להלן – חוק לישכת עורכי הדין).

...

מסקנה זו עומדת בעינה גם נוכח האמור בתגובה שהגיש העותר, בהמשך להחלטה בה התבקש להבהיר את מקור סמכותו של בית משפט זה לדון בעתירה.

פסק הדין האמור אינו משנה ממסקנה זו. העותר מפנה גם לפסק דין שניתן בעת"מ (מנהליים ת"א) 47774-11-11 שטנגר נ' ועד מחוז תל אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין (30.8.2012).

התוצאה של כל האמור היא, כי אני מורה על דחיית העתירה על הסף, בשל העדר סמכות עניינית.

זאת, נוכח קיומו של סעד חלופי בדמות הגשת עתירה לבית משפט לעניינים מנהליים, המוסמך לידון בעתירה נגד החלטת רשות לפי חוק לישכת עורכי הדין, למעט החלטות של שרת המשפטים מכוח חוק זה (ראו: פרט 21(5) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000).

אשר לבקשה כי נורה למשיבות "לנרמל" את ציוניהם של נבחנים מהמגזר הערבי – אף שיש ממש בטענת העותרים כי הסמכות ליתן תוספת נקוד הועברה לידי הועדה הבוחנת אך לאחר הגשת העתירה, במסגרת תיקון מס' 3 לתקנות (ראו: תקנות לישכת עורכי הדין (סדרי בחינות בדיני מדינת ישראל, באתיקה מקצועית החלה על עורכי דין זרים ובבחינת ההסמכה לעריכת דין)(תיקון מס' 3), התשע"ט-2018 (להלן: תיקון מס' 3)), ומשכך ספק אם היתקיים באותה עת סעד חלופי בנידון כטענת המשיבות.

...

נמצאנו למדים, אפוא, כי בקשה לצוות על מתן פרטים נוספים רלוונטית אך לשלב שלאחר הגשת תצהיר תשובה, היינו, לאחר שניתן צו על תנאי, ומשכך היא אינה רלוונטית בענייננו (ראו: בג"ץ 1626/07 פלוני נ' שר הפנים (20.1.2010)).

יחד עם זאת, אני סבורה כי פתרונו של קושי זה אינו טמון בעריכת הבחינה בשפה הערבית, אלא במתן הקלות כאלה או אחרות לנבחנים ערבים – כמבואר בהרחבה לעיל.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, העתירה נדחית.

בתום הדיון מיום 21.12.2023 נעשה ניסיון לצימצום המחלוקות בעיניין שאלה מס' 24 ושאלה מס' 33 בחלק הדיוני, ובהתאם לכך התבקשה הועדה הבוחנת בכתב לפי חוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א-1965 (להלן - "הועדה הבוחנת") לבחון אם ניתן לפסול שאלות אלו, אך על-פי הודעתה מיום 28.12.24, ההצעה נדחתה.

"... בבואו להשיב לשאלה לאחר קריאתה... אין עליו להניח הנחות עובדתיות נוספות שאינן מופיעות בשאלה ואינן נידרשות כלל ועיקר... קבלת גישתם של העותרים תובילנו לכלל אבסורד, לפיו יוכל כל נבחן להוסיף לשאלה נתונים נוספים שלא צוינו בה". ראו: עת"מ (ירושלים) 1128/07 תגאייה נ' לישכת עורכי הדין בישראל (13.2.2008)‏‏, פסקה 8).

אפתח בדיון בטענות המופנות כנגד השאלות שנכללו בחלק המהותי, אעבור לטענות כנגד השאלות שבחלק הדיוני ואסיים בטענות שהופנו כנגד מטלת הכתיבה.

עותרים אלו נימקו טענתם בהוראת סעיף 289 לחוק החברות, תשנ"ט - 1999, הדן בסמכות הדירקטוריון להחליט על הנפקת סדרת איגרות חוב.

...

סיכום מכל המקובץ עולה, כי הנני מורה על פסילת שאלות מס' 24 ו - 33 בחלק הדיוני.

העתירה בעניין נאור נדחית.

העתירה בעניין יונס נדחית.