סמכות ייחודית לבית משפט לענייני משפחה

תמצית טענות המבקשת בבקשת רשות העירעור בעקרו של דבר, חוזרת המבקשת בבקשתה על טענותיה לפני בית המשפט קמא, בדבר סמכותו הייחודית של בית המשפט לעינייני מישפחה לידון בתובענה שבעניינינו.

...

הנה כי כן, הוודאות, הבהירות, הפשטות, היעילות, החשש מהכרעות סותרות - כל אלו ועוד מובילים לטעמי למסקנה אחת, שאין בלתה, כי לצורך סעיף 1(2)(ו) לחוק, בני זוג אשר התחתנו וטרם התגרשו, אינם נחשבים כ"בני זוג לשעבר", ובאופן שאך בשל כך נשללת סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה.

לאחר שעיינתי בכתב תביעה זה אציין, בלא שאקבע מסמרות בדבר, כי אפשר ויש ממש בטענת המבקשת.

סוף דבר השורה התחתונה היא, כי דין הערעור להתקבל.

עופר טוען, שטענות אלה בתביעת מאיר מלמדות על סמכותו הייחודית של בית המשפט לעינייני מישפחה לידון בה. סמכותו העניינית הייחודית של בית משפט לעינייני מישפחה חוק בית המשפט לעינייני מישפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: החוק) קובע בסעיף 3(א) כי "עינייני מישפחה" יידונו בבית המשפט לעינייני מישפחה.

...

בחינת הבקשה לעיכוב תביעת מאיר בשל "הליך תלוי ועומד", נוכח המסקנה לעניין הסמכות: בהתאם לדוקטרינת הליך תלוי ועומד (Lis alibi Pendens) רשאית הערכאה הדיונית להורות על עיכוב הדיון בהליך שלפניה עד להכרעה בהליך אחר שבו מתעוררות שאלות דומות.

על אחת כמה, נוכח מסקנתי לפיה הסוגיות המרכזיות בענייננו נטועות במשפט התאגידי, והכרעה בסכסוך כלכלי הנוגע להתנהלות עסקית.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה לעיכוב ההליכים מחמת הליך תלוי ועומד, הנסמכת, בין היתר, על טענת הסמכות העניינית.

בהשלמת טיעון שהגישה התובעת נטען, כי הוראות סעיף 11(ב) לחוק קובעות סמכות יחודית לבית המשפט לעינייני מישפחה.

איני סבורה שניתן להסתמך על הקביעות בבג"צ 8578/01 חליווה נ' חליווה (25.7.2022) ("בג"צ חליווה") אליו מפנה התובעת שכן בענין שם אושר על ידי בית המשפט לעינייני מישפחה הסכם בעינייני רכוש שלא כלל היתייחסות לעניין המזונות ועל כן "אין באישור ההסכם על ידי בית המשפט לעינייני מישפחה כדי להקים לו סמכות דיון נמשכת ועל כן מוסמך בית הדין הרבני לידון בתביעת המזונות שהגישה המשיבה..." (סעיף 2 לפסק הדין).

...

על כן אני מורה על מחיקת תלה"מ 7137-06-21.

מאחר וקבעתי, כי הסמכות להכריע בהתאם להוראות סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט -1959 מוקנית לבית המשפט לענייני משפחה גם במקרים בהם חל על הצדדים דין דתי - אני קובעת, כי התביעה בענין גביית מזונות עבר תמשיך ותתברר בפניי.

לאור התוצאה - קבלת עמדת כל צד ביחס לאחת הסוגיות, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

משכך, לנוכח הוראת לשון סעיף 78 לחוק הכשרות הקובעת סמכות ייחודית לבית המשפט לעינייני מישפחה בכל עניין הקשור לחוק הכשרות והוראת לשון סעיף 68 (א) לחוק הכשרות המאפשרת נקיטה באמצעים זמניים עד למציאת פיתרון הולם עבור החוסים ואמצעים קבועים מחוץ למוסד, בדרך שתבטיח את הגנתם, והוראת לשון סעיף 2(ד) לחוק בית המשפט לעינייני מישפחה והוראת סעיף 8(א) לחוק לניהול מוסדות הקובעת "רשאי שופט שלום" – ניתן לומר כי לבית המשפט לעינייני מישפחה קנויה הסמכות לידון גם בתובענה לפי חוק לניהול מוסדות כאשר היא מוגשת על ידי האפוטרופוס.

...

ואולם, בנסיבות בהן לא היועץ המשפטי לממשלה ולא בית החולים הגישו בקשה ל"צו יציאה" – הרי שלא קמה להם עילת תביעה על פי החוק לניהול מוסדות ולא ניתן להידרש לסעד הפינוי הקבוע בו. שעה שאין חולק, כי בית החולים לא הגיש את התובענה מושא החלטתי זו איני נדרשת להכריע אשר לסמכותו או אי סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לדון ב"צו יציאה" לפי חוק לניהול מוסדות, והדיון שבו תיאורטי בלבד.

ומה בנוגע לצורך העולה במקרה של הגברת ש.ל? נוכח גילה המתקדם ומצבה הרפואי המורכב, סבורני כי פרט לצורך להתחשב ברצונה, שומה על בית המשפט לייחד משקל רב גם להמלצות הרפואיות ולמסקנות מטעם גורמי הרווחה בכל הנוגע לפתרון הנכון והראוי ביותר עבורה.

לגברת ש.ל מקום עד ליום 10.12.2019 התוצאה משעה שכל הגורמים המטפלים בתיק הנדון תמימי דעים בנוגע לכך, שהגברת ש.ל צריכה לצאת מבית החולים ולעבור למוסד סיעודי, וזה המקום היחידי שבנסיבות הקיימות בשל מצבה הרפואי יטיב עימה אני מורה על העברתה של הגברת ש.ל מבית החולים חרף התנגדותה למוסד .

במידת צורך, ועל פי בקשת הקרן לטיפול בחסויים אני מורה למשטרת ישראל לסייע בביצוע החלטתי זו. המזכירות תסגור התיק ותודיע לצדדים.

לפי עמדת המערערת, גם במקרה בו לפי כללי הדין – כפי שנקבעו בחוק ובפסיקת בית המשפט העליון – נתונה סמכות ייחודית לבית המשפט לעינייני מישפחה, יכול בית המשפט האזרחי "לקנות" סמכות לנוכח קיומו של בעל דין אחר אשר הסמכות העניינית לגביו נתונה לבית המשפט האזרחי.

...

נדחות טענות הנתבעת בסוגיה זו בנוגע לנתבע.

עניינם של פסקי דין עליהם מסתמכת התובעת אינו זהה לענייננו ואין בהם כדי להביא למסקנה כי יש לבית המשפט המחוזי סמכות עניינית לדון בתביעה נגד הנתבעת.

מכל מקום, גם אם לא נדרש לשאלה העקרונית אם ניתן כלל להשאיר בבית משפט אזרחי עניין אשר לפי כללי הסמכות המוכרים נתון לסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, לאור קיומה של סמכות לגבי בעל דין אחר, אני סבורה כי במקרה שלפני הקושי המועלה על ידי המערערת לגבי הפיצול אינו מצדיק לעשות כן. זאת, לא רק על רקע הסמכויות הנתונות לבית המשפט לענייני משפחה לפי סעיף 6 לחוק אלא גם על רקע ההתפתחויות בהליך העיקרי לאחר שניתנה ההחלטה.

לא נעלם מעיני כי עדיין יתכן שוני בקביעותיהן של ערכאות שונות לגבי נזקיה של המערערת, אולם בפסיקה אליה הפנתה המערערת עצמה, נמצא כי אין בשיקול זה כדי לחייב מסקנה של העדר פיצול ("...אינני מתעלם מכך שאפשר ששתי ערכאות תדרשנה לדון בסוגיית הנזק ואפשר אף שתגענה להערכות שונות ביחס לכך...", תמ"ש (פ"ת) 27496-07-13 עזבון המנוחים פלונים ז"ל נ' פלוני (3.11.2013)).

סוף דבר – הערעור נדחה.