במהלך שנת 2010 היתנהלה חקירת מישטרה סמויה בקשר לבצוע עבירות ע"י עובדים בכירים בקופת חולים מאוחדת ונגד גורמים אשר העניקו, לכאורה, שירותי שיווק שונים, והנאשם 2 נימנה על החשודים בבצוע עבירות מס במסגרת הפרשה.
רייס נישאל על בקשתו של ליאור מירז להיוועץ בעורכת דינו במהלך חקירתו מיום 22.11.10 ומסר כך:
"לא כל פעם ואני מדבר על ה, לא על החקירה הראשונית שפה חייבים לתת את זכות ההיוועצות, לא כל פעם שחשוד מבקש מאיתנו או רוצה עורך דין אנחנו חייבים לתת לו עורך דין אם הוא נפגש או יכל להפגש לפני כן..."
והוסיף ואמר:
ש: אז כשמביאים אדם וחוקרים אותו תחת אזהרה פעם נוספת, אחרי שבוע, אחרי חודשיים.
יואב שוהם, מסר בעדותו כי בסוף חודש נובמבר 2010 היה ארוע של הקפצה, החוקר חיים כהן אסף אותו מביתו, והם אספו עצור ממחסום עזאים, נסעו למשרד אבל לא ניכנסו לחניון אלא עצרו ברחוב בן סירא מחוץ לחניון, הנאשם 1 ירד, מסר להם מסמכים וטפסים למעצר ומשם הם המשיכו למיתקן המעצר (דיון מיום 8.12.15 עמ' 922 ש' 15-22).
העדה מסרה כך:
"אני יכולה להגיד שקבלתי מאד בהפתעה את העובדה שאילן נעצר. אני עובדת עם חושים מאד חדים וקיבלתי הצעות כעורכת דין שלא קבלתי, כולל לא לשלם מע"מ, כי אני מאד נזהרת. אם היה לי חשד כלשהוא שאילן עשה משהו לא בסדר או שהוא קשור לסיפור עם ליאור, ככל שהוא נכון כפי שיוכח (ב)בית משפט, לא הייתי מדברת עם איש ומאד חשוב לי. אני אומרת לך בצורה חד משמעית, לא עלה לי בכלום שאילן יכול להיות קשור לסיפור בו ליאור נעצר" (עמ' 6 ש' 139-144).
בבג"ץ 935/89 גנור נ' היועץ המשפטי לממשלה קבע כבוד השופט ברק כי:
"בהפעילו את שיקול דעתו, חייב תובע לפעול מתוך שויון וללא הפליה...הפעלה ראויה של ההליך הפלילי מבוססת על אמון הציבור ברשויות התביעה ועל אמונה כי הן מקבלות את החלטותיהן מתוך שויון. הגשת אישומים בדרך מפלה פוגעת באמון הציבור ברשויות התביעה וטומנת בחובה קושי משולש: ראשית, שימוש מפלה בכוח התביעה פוגע בהנחות שביסוד הענקת שיקול הדעת השלטוני לתובע; שנית, הפליה בהגשת אישומים פוגעת באמון שהציבור רוחש לרשויות התביעה בפרט ולרשויות שילטון בכלל, ובכך מכרסמת בעבותות המקשרים את פני החברה; שלישית, הפעלה לא שויונית של כוח התביעה פוגעת בכוח המרתיע של המשפט הפלילי".
בע"פ 5855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ נקבע כי:
"בדומה לאמת המידה שעל פיה מנחה בית המשפט את עצמו, לעניין ביקורתן של החלטות מנהליות אחרות, אף בבקורת החלטותיה של התביעה עשוי בית המשפט לבטל את כתב אישום שהוגש – מטעמי הגנה מן הצדק – אם אכן שוכנע, כי בנסיבותיו של המקרה הנתון, ההחלטה להאשים את פלוני ושלא להאשים את אלמוני חורגת בבירור ממיתחם הסבירות. סבירותה של אכיפה חלקית מותנית, בראש ובראשונה, בעמידתה במבחנו של עקרון השויון. על התביעה חלה חובה להפעיל את סמכויותיה תוך קיום שורת השויון בין חשודים ונאשמים...אכיפה בררנית פוגעת בשויון".
בחירת גורמי החקירה והמאשימה שלא לברר את הטענות בנוגע לעו"ד נאור בכלל, ושלא לקבל את גירסתו לטענות בפרט, היא לכל הפחות תמוהה, זאת במיוחד לנוכח היותו פרקליט לשעבר בפרקליטות מסוי וכלכלה, ובשים לב לצורך בעשיית צדק כמו גם שמירה על מראית פני הצדק, וזאת מבלי להטיל כל דופי בהתנהלותו של עו"ד נאור.
...
מקום שנתגלו סתירות בין גרסתו של העד לפני לבין הגרסה שמסר בחקירותיו במשטרה, קיבלתי את בקשתו של ב"כ המאשימה להגיש את הודעותיו של העד במשטרה (ת/49-ת/55) מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות (ראו החלטתי המנומקת מיום 4.1.15).
בית משפט זה שב על קריאה זו לא אחת, אך למרבה הצער אין מנוס מלשוב ולהדהד אותה בפסקי הדין (וראו למשל: ע"פ 6294/11 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 168 (20.2.2014))".
הנסיבות בהן מסר ליאור מירז בסופו של דבר לחוקריו את גרסת הפנצ'ר היו רק עקב הפרת זכויותיו כנחקר והתעלמות מבקשתו להיוועץ בעורכת דינו – או בעורך דין אחר לצורך העניין, התנהלות שלא היתה צפויה לנאשמת 3.
בנסיבות האמורות, מצאתי כי לא הוכחו לפני יסודות העבירה ואני מורה על זיכויה של הנאשמת 3 מחמת הספק.
