מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

סמכות וועדה מקומית להפקיע קרקע ללא אישור וועדה מחוזית

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לעניין זה נטען, כי השמוש למגורי סטודנטים הוכר בעבר כמטרה ציבורית, זאת במסגרת החלטת שר הפנים מיום 22.6.2004, בה נקבע כי מעונות סטודנטים מהוים מטרה ציבורית לעניין סעיף 188 בחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), אשר מיפרט מהם "צרכי הציבור" בגינם רשאית ועדה מקומית להפקיע מקרקעין.
ועדת הערר קבעה כי הוראת סעיף 188 בחוק עוסקת במתן סמכות הפקעה לועדה המקומית לצרכי ציבור המוגדרים לצרכי אותו סעיף.
בחלק ניכר מהחלטתה, התייחסה ועדת הערר למסמכים מהם עולה כי ועדת התיכנון המחוזית סברה אף היא שלא ניתן להתיר מעונות סטודנטים בנכס על פי התכנית הקודמת, ונידרש שינוי ייעוד על מנת לאפשר השמשת המבנה לשימוש זה. כך למשל, הפניתה ועדת הערר לסיכום ישיבה שהתקיימה בין צוותי תיכנון של הועדה המקומית ולשכת התיכנון המחוזית מיום 1.3.2011, שם ציין נציג הועדה המקומית כי "מעונות סטודנטים אינם שימוש צבורי מובהק". עוד נאמר, כי הוועדה המחוזית החליטה להפקיד את התכנית החדשה לאחר שתתוקן, ובתנאי כי לשימושים המותרים יוּסף שימוש של מעונות סטודנטים.
נאמר, כי ערב אישורה של התכנית החדשה בשנת 2013, חל המשטר התיכנוני מכוחה של תכנית הקודמת לפיו לא התאפשר ליתן היתר למעונות סטודנטים שכן שימוש זה לא הותר בה. אמנם, מקום שתכנית מתאר קובעת ייעוד למוסדות ציבור, מבלי לקבוע רשימת שימושים, אזי אין מניעה לעשות שימוש בסעיף 188 בחוק על מנת לצקת תוכן לייעוד כאמור שנקבע בתכנית.
...
מקובלת עלי בהקשר זה עמדת המערערים, כי את שאלת קיומה של עלייה בשווי המקרקעין יש לבחון ביחס למצב שהיה ערב כניסת התכנית החדשה לתוקף (בשונה ממועד אישור התכנית הקודמת).
סוף דבר הערעור מתקבל באופן חלקי, במובן זה שהדיון יושב לוועדת הערר על מנת שתשלים את החלטתה, כמפורט לעיל.
לאור תוצאת הדיון ומכלול נסיבות העניין, אני מחייב את המשיבה בהוצאות המערערים על הצד הנמוך ובסכום כולל של 5,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

כן יובהר, כי ככל שעסקינן בנטילת קרקע במתוה של איחוד וחלוקה שלא במסגרת של הפקעה (רפארצלאציה), קובע סעיף 26(א) לחוק כי "מקרקעין שהופקעו על ידי הועדה המקומית או שיש להקנותם לה בדרך אחרת מכוח החוק או על פיו יירשמו בפנקסי המקרקעין על שם הרשות המקומית". אשר לעניין ההפקעה, סעיף 190 לחוק מקנה את הסמכות לועדה המקומית להפקיע עד 40% משטח החלקה ללא תשלום פיצויים.
בשנת 1980 שלח מר אברהם ברקת, אחראי מחוזי לחליפין רכישות והפקעות במינהל, מכתב למר פ. קופרמן, מנהל מחוז הצפון, בנושא "חלופי קרקע לצורך בריכה בכינרת", עפ"י בקשת אגודת חוף כינרת בע"מ (להלן: "האגודה"), ובו נכתב כי על מנת לבצע את החליפין כמבוקש ע"י האגודה, יש צורך בהגשת תכנית בנין ערים לשינויים המבוקשים ע"י האגודה (קרי תב"ע); לאחר אישור הוועדה יש צורך לעשות מדידה לצורכי רישום את הדרכים המוצעות כחלקות נפרדות, ואת הבריכה כחלקה נפרדת, והגדלת חלקה 94 על חשבון חלקה 95 ; "רצוי כי מדידה לצרכי רשום תעשה על-ידם ואנו נשתתף בהוצאות" (מכתב מיום 17.12.1980; נספח ב'1 לתצהיר התובע).
אורית אישרה בעדותה כי בתשריט התכנית (נ/1) מצוירת בריכת מים (עמוד 23, ש' 14), וחרף ניסיונותיה שלא לאשר כי יש בכך כדי ללמד שהבריכה מצויה בשטח ומהוה מצב קיים וכי היא הוקמה בתקופה שבין אישור הצעת החליפין לאישור התב"ע הנ"ל, העידה אורית בסופו של דבר כי "אולי קיים מתקן שלא מוסדר מבחינה חוזית" (שם, ש' 25-26).
...
עוד צין רובינשטיין במכתבו זה כי "אנו נתמוך בכל הליך חוקי שתנקוט בו המועצה, שיאפשר רישומם של המקרקעין ע"ש המועצה המקומית". על יסוד האמור לעיל, אני קובעת כי עד שנת 2000 הביעה ממ"י גם בדוקומנטציה וגם בהתנהגות את מחויבותה להסכם החליפין, חרף אי ביצוע הרישום עד לאותו מועד, ולמרות אי חתימת ההסכמים או התנגדות הפרטיים (שלטעמי לא הוכחה) והביעה דעתה שהיא תתמוך בכל הליך חוקי שיביא לרישום הקרקע על שם המועצה למטרת בריכת מים ודרך גישה אליה מחלקה 94 שבבעלות משפחת הלוי.
לאור כל המפורט לעיל, מתחייבת המסקנה כי דינה של תביעה זו להתקבל, בין אם מכוח עסקת החליפין שאושרה על ידי הגורמים הרלוונטיים, והמוצאת ביטוי בתכנית ג/5274 ותכנית 819 שהמינהל ערך ואישר, כאשר הוכח כי אי רישומה של מחצית החלקה, בהתאם לעסקת החליפין, על שמו של התובע, תהליך שהמינהל היה אחראי לביצועו, לא היה, כטענת הנתבעות, עקב זניחת התהליך ע"י התובע או אי קיום תנאיו ע"י משפחת הלוי, אלא מסיבות אחרות שאינן קשורות להם, שכן לא בוצע רישום השטח בשל אישור תרש"צים באזור שמנע את אפשרות הרישום ועקב תקלה/טעות מטעם הגורמים בתהליך רישומה של התכנית ובתוכה איחוד וחלוקה.
התוצאה לשיטה אחרונה, אני מורה על קבלת התביעה במלואה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 950,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ביום 20.12.17 ועד מועד התשלום המלא בפועל.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 15544-05-22 איל חברה להנדסה וחרושת בעמ נ' ועדה מקומית לתיכנון הרצליה ואח' לפני כבוד השופטת לימור ביבי עותרת איל חברה להנדסה וחרושת בעמ ע"י ב"כ עוה"ד דן אור ועידו סונדרס משיבות 1.ועדה מקומית לתיכנון הרצליה 2.עריית הרצליה 3.החברה לפיתוח הרצליה בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אילנה בראף- שניר פסק דין
לפני עתירה מנהלית במסגרתה מתבקש בית המשפט להורות על ביטול שתי החלטות של המשיבה 1, היא הועדה המקומית לתיכנון ולבניה הרצליה (להלן: "הועדה המקומית") – האחת מיום 5/1/22 במסגרתה הוחלט להפקיע מידי העותרת מקרקעין שבבעלותה והשנייה החלטתה מיום 7/3/22 לאשר בקשה להיתר לבצוע עבודות בשטח המקרקעין המופקעים.
בהקשר זה מפנה העותרת להוראת הסיפא לסעיף 190(א)(1) לחוק התיכנון והבנייה, תשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק התיכנון והבנייה") אשר לטענתה שוללת את סמכותה של הועדה המקומית להפקיע חלק מהמקרקעין מקום בו קיימת פגיעה בשווי יתרת המקרקעין כתוצאה מהפקעה חלקית ומקנה לבעל המקרקעין את הזכות לידרוש את ביטול ההפקעה.
נטען כי לאור זאת, ברי כי התכליות העומדות בבסיס הדרישה לשלוח הודעה לבעלי המקרקעין אינן חלות על המקרקעין נשוא העתירה ומשכך אין ממש בטענת העותרת ולפיה על הועדה המקומית למסור לה הודעה אישית.
...
טענתה זו של העותרת אין בידי לקבל ראשית בהינתן שלית מין דפליג שתכנית 1900 לא נקבה בשטח נשוא הדיון כאחד השטחים עליהם תחול הוראה זו. נוסף על כך, טענו המשיבות- וטענתן זו לא נסתרה – כי הבדל מהותי קיים בין המגרשים עליהם הוחלה ההוראה לבין השטח נשוא הדיון והוא מצוי בכך שבשטחים האחרים קיימים מבנים בנויים בעוד שהשטח נשוא הדיון הוא פנוי, למעט סככה אשר נבנתה ללא היתר.
בשולי הדברים – לאור כל האמור והמפורט, לא מצאתי כי התנהלות המשיבות לוקה בחוסר תום לב. עוד אינני מוצאת לקבל הטענה ולפיה נפל פגם בהתנהלותן שעה שלא שולמו על ידן פיצוי הפקעה – אשר לכך, ראשית ברי כי המקום להעלאת טענה זו היא במסגרת הליך ההפקעה, זאת במיוחד שעה שעל פניו לא קיים "סכום שאינו שנוי במחלוקת" הואיל והמשיבות כפרו בכך שחלה עליהן חובת תשלום, הן הואיל ולטענתן אין זכאות לפיצוי כלשהו בשים לב לשיעור המקרקעין שהופקעו והן הואיל והחזקה טרם נמסרה.
סוף דבר; משנדחו כלל טענותיה של העותרת דין העתירה להידחות וכך הנני מורה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

לטענתם, אף שההסכמים ברורים, קיבלו תוקף של פסק דין, החזקה בשטחי ההפקעה נימסרה, הם פעלו רבות לשינוי התכנית, עד היום התכנית לא אושרה, מאחר והועדה המחוזית מסרבת לאשרה כל עוד לא יוצג לה תיכנון כולל לאיזור כולו.
ואולם, הילכת רוטמן שינתה את כללי הפצוי בכל הקשור להפקעות שבוצעו מכוח פקודת הדרכים, וקבעה שכאשר הופקע חלק מחלקה לצרכים כלל ארציים, ויתרת החלקה שלא הופקעה לא הושבחה, סמכותו של שר התחבורה להורות על תשלום פצויי סבל מתפרשת כסמכות חובה, היינו עליו לקבוע שיש לשלם פיצויים, ושיקול דעת השר אם להורות על תשלום פצויי סבל כאמור בסעיף 7 לפקודה, מתייחס למקרים שבהם יתרת החלקה הושבחה.
מדובר בהעברות ללא תמורה, ויש להניח שיחד עם העברת הקרקע ללא תמורה הועברה גם הזכות לקבלת פצויי הפקעה (ע"א 6407/14 הועדה המקומית לתיכנון ולבניה כרמיאל נ' אחמד מסרי (29.08.2016), פסקה 27).
...
תוצאה התביעה נגד נתבעת 3 – הוועדה המקומית נדחית בהעדר יריבות.
התביעה נגד נתבע 1 – שר התחבורה נדחית, שכן לא נמצא כל פגם בהחלטתו.
בשולי סיכומיה ביקשה נת"י לאפשר השלמת טיעון בעניין ההוצאות, לא ראיתי להיעתר לכך, וההוצאות יקבעו על ידי על פי שיקול דעתי.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

סעיף 197 האמור, קובע כי על הועדה המקומית לשלם פיצויים בגין פגיעה במקרקעין גם אם מדובר בנזקים שנגרמו על ידי תכניות שלא אושרו על ידה (ובכלל זה כאלה שהתנגדה להן), אשר אושרו על ידי הועדה המחוזית או המועצה הארצית [אהרן נמדר "פיצויים על פגיעה במקרקעין לפי סעיף 197: חוקיות דרישת השיפוי של הועדה המקומית" מקרקעין א/5 3, 4 (2002) (להלן: מאמר נמדר); ראו גם: עניין עריית חולון, פסקה 30].
בית המשפט המחוזי בת"א, מפי כב' השופטת הדסה אחיטוב-הרטמן, בבש"א 21535/04 הועדה המקומית לתיכנון ובניה הדרים נ' ד"ר מיכל רוטשילד גוטסמן (16.12.04) (להלן: "ענין גוטסמן") קבע, תוך שהוא מפנה לפסק הדין בעיניין אולמרט, כי החל ממועד תחולת הצוו שהעביר את הסמכות ביחס למקרקעין - תביעה לפי סעיף 197 לחוק תוגש לועדה המקומית שהמקרקעין הועברו לתחומה.
[לדוגמה נוספת ליישום רחב (מאוד) של הוראות זהות לאלה שבצו שלפנינו – וקביעה כי תביעה תוגש לועדה אליה הועברו המקרקעין, ראו: ת"א (חיפה) 21215/03 עו"ד עמאר משה נ' עריית שפרעם ואח' (27.6.05), פס' 19-18; לפסיקה דומה בעיניין הליכי הפקעה, ראו עת"מ 25799-01-15 הידית מיפעל לחרטות עץ בע"מ נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה פרדס חנה כרכור ואח' (24.3.15) פס' 4-3] אוסיף ואציין כי בצדק ציינה המערערת כי גם ועדת הערר – כנגד החלטתה הוגש העירעור כאן וגם ועדת הערר שדנה ב- חד/9038/1219 הועדה המקומית לתיכנון ובניה חדרה נ' סער את רותם אחזקות (2002) בע"מ (29.9.20) (להלן: "עניין סער"), קבעו כי סמכות לידון בתביעה מכוח סעיף 197 לחוק נתונה בידי הועדה שקבלה את המקרקעין, אלא שלצד זה קבעו ועדות אלה כי מדובר בסמכות מקבילה השמורה לשתי הועדות המקומיות (הן לזו שהועברו המקרקעין משטחה והן לזו שהמקרקעין הועברו אל שטחה).
...
כפי שקבע בית המשפט בעניין גוטסמן, אף אני סבור כי כאשר השר פועל בהתאם לסמכותו ומשנה את השטח שבסמכות ועדה מקומית – הסמכויות שבחוק משתנות ממילא בעקבות כך, ואין בתוצאה זו משום חריגה של השר מסמכותו.
ודאות בעניין זה, תשרת בסופו של דבר הן את הוועדות המקומיות והן את האזרחים מגישי התביעות.
סוף דבר הערעור מתקבל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו