סמכות הנאמן להאריך מועד להגשת תביעות חוב

הכרעת הנאמנת: בכל הנוגע להארכת המועד להגשת תביעת החוב קבעה הנאמנת בתיק כי היא מקבלת בקשת הנושה מהטעמים הבאים: 6.1.

פגם היורד לשורשה של הפעלת סמכות מעין שיפוטית הנתונה לנאמנת מצאתי באופן הטיפול בתביעת החוב שהוגשה על ידי ב"כ הנושה ואסביר: 23.1.

...

החריג הקבוע בסעיף 71(ב) לפקודה המאפשר לנושה לבקש הארכת מועד ולבעלי התפקיד להיעתר לה יחול בנסיבות בהן הנושה לא ידע בפועל על ההליך.

בסיכומו של דבר ודווקא בשל העובדה שלנאמנת סמכות מעין שיפוטית, עליה היה לנהוג משנה זהירות (כפי שפעל בית המשפט) ולוודא שיש בפניה אכן נושה ולא רק מייצג שלה.

סוף דבר, מצאתי לנכון לקבל הערעור של החייב ולבטל הכרעת הנאמנת בתביעת החוב.

המערערים מבקשים לבטל את הכרעת הנאמן, לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשת תביעת החוב, לדחות את תביעת החוב לגופה או להורות לנאמן לשוב ולשקול טענותיהם, וכן להורות לנאמן להגיש בשמם תביעה מתאימה נגד הנושה (ונגד צדדים שלישיים).

וכך נפסק: "בדונו בתביעות חוב ממלא הנאמן תפקיד שפוטי...הנאמן מוחזק כבעל מומחיות לידון בתביעות החוב, כשריכוז כלל תביעות החוב בידיו נועד לקיים מנגנון מרוכז, יעיל, מהיר ושוויוני לחלוקת נכסי החייב בין נושיו. דרך כלל, תפקידו של ביהמ"ש מצטמצם לפיקוח ובקרה על אופן ביצוע תפקידו של נושא התפקיד, ובבחינת תקינות הפעולות המתבצעות על ידו. סמכות הפיקוח השפוטי על פעולות הנאמן מתאפיינת בריסון ובהתערבות מצומצמת, המוגבלת למצבים של סטייה קיצונית ומהותית מסבירות ותקינות" (ע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני).

...

מקובלת עלי גם הטענה כי לאחר שהמערערים נמנעו במכוון מלהביא טיעוניהם בפני הנאמן אין מקום לטרוניותיהם.

אני סבורה שיש טעם רב בטענת הנאמן כי לא בכדי נמנעו החייבים להגיש עמדתם, כחלק מניסיונם למשוך את ההליכים ולמנוע התקדמותם.

מכל האמור הערעור נדחה.

הנושה טוענת להיעדר סמכות בדין לתקוף את החלטת הנאמנת ומפנה להוראות סעיף 215 לחוק ותקנה 122(ג) לתקנות חידלות פרעון ושקום כלכלי, תשע"ט-2019 (להלן – התקנות).

עם זאת, בתי המשפט מאפשרים לחייבים לערער על הכרעות נאמן בתביעות חוב (ראו למשל פש"ר (חי') 11634-10-14 מימון נ' כונס נכסים רישמי (פורסם במאגרים, 16.3.15) בס' 11) ואף דנו לגוף העירעור כאשר חייב הגיש ערעור על תביעת חוב לעניין הארכת המועד (ראו למשל פש"ר (נצ') 37625-04-12 יעקובי נ' כונס הנכסים הרישמי (פורסם במאגרים, 17.03.2018)).

...

ודוק, סעיף 215 לחוק מעניק את זכות הערעור על הכרעת נאמן בתביעת חוב " לכל מי שרואה את עצמו נפגע מהחלטת הנאמן". כלומר, התקנות אינן יכולות לצמצם זכות מהותית זו ולהחילה רק על נושים ואין בידי לקבל את עמדת הנושה בהקשר זה, קל וחומר בשים לב לנתונים העובדתיים ביסוד ההליך דנן.

נקבע כי אם בקשה זו נדחית, הם רשאים להגיש ערעור לפי תקנה 130(ה).

לאור מכלול השיקולים דלעיל, אני מקבלת את הערעור ומורה על דחיית הבקשה להארכת המועד להגשת תביעת החוב ועל יסוד כך מבוטלת גם תביעת החוב עצמה.

בכל הנוגע להכרעה בגוף תביעת החוב, המבוססת על תשלום שכר טירחת עו"ד בגין ייצוג היחיד בתביעה לנכות כללית כנגד המל"ל, הבדיקה נערכה על פי סמכות שנתונה לה. הנאמנת הפניתה לסעיף 315ב(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה- 1995 בה נקבעה תיקרה לסכום המאקסימאלי שניתן לידרוש בעד טפול בתביעה כנגד המל"ל שעומד על 12.25% מחלק הגימלה.

הנאמנת הכריעה בתביעת החוב לגופה, בה דנה בבקשה להארכת מועד, כפי שניתן ללמוד מהמכתב הנילווה להכרעה מיום 22/3/23, בו נרשם – " מצ"ב הכרעת חוב שניתנה בתביעות החוב שהגיש הנושה .... ". במצב הדברים בו ההכרעה של הנאמנת כוללת הן את דחיית תביעת החוב בשל האיחור שבהגשתה והן הכרעה לגופו של החוב הנידרש, המועד להגשת ערעור על ידי הנושה הנו תוך 45 ימים מהמצאת ההכרעה לנושה (תקנה 130(ה) לתקנות).

...

דיון והכרעה : לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, תשובת הנאמנת ושמעתי את טענות הצדדים בדיון אני רואה לקבל את הערעור בכך שתתקבל הבקשה להארכת מועד ותוחזר תביעת החוב לנאמנת לצורך בירורה ועיון מחדש בטענות המערער לגופה.

ראשית, בכל הנוגע לסוגיה האם הערעור הוגש במועד אני קובע כי זה הוגש במועד מאחר והכרעת הנאמנת הינה גם בתביעת החוב עצמה ולא רק בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, אז המועד להגשת ערעור על החלטת הנאמנת בעניין זה הייתה 15 ימים מיום שהומצאה לנושה (תקנה 122(ג) לתקנות).

השני קיימת הצדקה להיעתר לבקשת הארכת המועד בשים לב, בין היתר, לשלב שבו מצוי ההליך במועד בו הוגשה הבקשה.

אפנה לסעיף 14 בפסק הדין, כדלקמן : " על מנת להכריע בבקשה להארכת מועד נדרש, אפוא, הנאמן או המפרק שאליו מוגשת הבקשה להתחשב בכלל הנסיבות הרלוונטיות להליך המנוהל על ידו, ולהעריך את השפעתה של קבלת הבקשה על ההליך. אכן, כאשר טרם אירעה התקדמות משמעותית בהליך חדלות הפירעון וטרם נבדקו תביעות החוב, גובש הסדר נושים או חולק דיבידנד לנושים, הרי נראה כי יעילות ההליך והאפשרות לקידומו לא ייפגעו משמעותית, אם בכלל, כתוצאה מקבלת תביעת חוב נוספת. בשלב זה אף אינטרס ההסתמכות של הנושים האחרים, שהגישו את תביעות החוב שלהם במועד, אינו בעל עוצמה רבה במיוחד ". מכל המקובץ, באתי למסקנה שיש לקבל את הערעור ולהאריך את המועד להגשת תביעת החוב.

כמו כן נטען כי אין להתערב בהחלטת הנאמנת אשר לה נתונה הסמכות להכריע בתביעות חוב וכי בית המשפט לא יכנס בנעליה ולא יחליף את שיקול דעתה אלא במקרים שבהם נפלו בהחלטתה חוסר סבירות או חוסר תקינות.

"מקדמת דנא נפסק כי טעות משרדית והזנחה של עו"ד אינו יכול לשמש טעם מיוחד להארכת מועד." [בש"א (מחוזי חיפה) 10284/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' שגיא, 10.08.05] במקרה הנידון ניתנו לבנק הזדמנויות רבות להגשת תביעת חוב, הממונה שלח לו את ההודעה על הצוו לפתיחת ההליכים והנאמנת אף תזכרה אותו ביום 13.7.23 על הצורך בהגשת תביעת חוב, תיזכורת המאיינת כל טענה להסתמכות על משא ומתן עלום עם החייב.

...

לטעמי לו היה מדובר בנסיבות בהן לא יכול היה הנושה להגיש תביעת החוב, משך האיחור, והשלב הדיוני והכספים המעוכבים, היו מצדיקים להעתר לבקשה.

נוסף על האמור לעיל, הפסיקה קובעת כי על ביהמ"ש להימנע, ככל הניתן, מלהתערב בהכרעות בעל תפקיד בתביעת חוב: "תפקידי הניהול והביצוע של הליכי פשיטת הרגל הופקדו בידי הנאמן, לו הוקנו כוחות וסמכויות נרחבים, בצד חובות נאמנות וזהירות בדרך מילוי תפקידו. דרך כלל, תפקידו של בית המשפט מצטמצם בפיקוח ובבקרה על אופן ביצוע תפקידו של נושא התפקיד, ובבחינת תקינות הפעולות המתבצעות על ידו. סמכות הפיקוח השיפוטי על פעולות הנאמן מתאפיינת בריסון ובהתערבות מצומצמת, המוגבלת למצבים של סטייה קיצונית ומהותית מסבירות ותקינות ההחלטה או הפעולה מושא הביקורת..." (ע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני, 27.12.10) לאחר בחינת טענות הצדדים אני סבור כי לא נפל פגם בשיקולי הנאמנת ואין הצדקה להתערב בהחלטתה.

אשר על כן, הערעור נדחה.