סמכות המפקחת על הביטוח להוסיף תנאי ברשיון חברת ביטוח

בנסיבות אלו, מתבקשת המסקנה כי בסמכות המשיב להוסיף ולשנות דרישות ותנאים לשם מתן רישיון למפעלי רכב, והכל לשם הגשמת תכליותיה של תקנה 273 לתקנות התעבורה, כמו גם אלו של חוק הפיקוח (השוו: דנג"צ 6127/00‏ המפקחת על הביטוח נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(4) 937 (30.05.2004)).

...

זה המקום להזכיר כי כאמור, המערערת טוענת כי את חישוב דרישות השטח לשם מתן רישיון למפעלים הנוספים יש לעשות באופן חופף, ולא באופן מצטבר, ומכאן שניתן להגיע למסקנה שעומד לרשותה די שטח כדי להפעיל גם את המפעלים הנוספים.

אבהיר בקצרה מיד בסמוך טעמי למסקנה זו. בתוספת הראשונה לצו הפיקוח נקבע כי קיימת אפשרות לצמצם את השטח הנדרש לשם קבלת רישיון להקמת מפעל לבדיקת רכב לאחר תאונה – כאשר הוא מוקם בשטח של מכון רישוי הפתוח לשירות הציבור.

סוף דבר – נוכח כל האמור לעיל אציע לחבריי כי נדחה את הערעור בעיקרו, בכפוף לאמור בפיסקאות 40, 42 ו-51 שלעיל.

כנגד המפקח על הביטוח למפקח על הביטוח ישנן סמכויות בחוק שמאפשרות לו לקבוע או לאשר נוסחן של פוליסות, ליתן רישיונות לעסוק בביטוח ועוד.

במסגרת סמכויותיו וחובותיו אלו נידרש המפקח על הביטוח לדאוג לכך שחברות ביטוח ישווקו פוליסות שימלאו אחר תנאי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי.

במקביל במרץ 2010 פורסם צו יבוא חופשי שבמסגרתו נוספו אופניים חשמליים ונידרש אישור כי הכלים עומדים בתנאים המפורטים בצו.

...

על כן, ברוח ההלכה בפרשת לוי, גם אם אני סבורה כי אופניים חשמליים הם כלי רכב מנועי כהגדרתם בחוק ואף אם אני סבורה כי היה נכון להגביל את השימוש בהם לגילאים שבהם ניתן לקבל רישיון נהיגה על אופנוע ואזי לחייב ברישוי, רישום וביטוח חובה, אין בכך כדי להצדיק במקרה זה הטלת אחריות על המדינה.

אין בידי לקבל את טענת ב"כ התובעים כי התנהלות הגורמים במשרד התחבורה והמפקח על הביטוח עולה כדי חוסר סבירות קיצונית שתביא להטלת אחריות.

סוף דבר מכל דבריי שלעיל באתי לידי מסקנה כי דין התביעה כנגד המדינה מכוח פקודת הנזיקין להידחות.

זאת, כך צוין, בהתאם לנוהל המפקח הארצי על התעבורה אשר מחייב חברות השכרת רכב לבטח את רכביהן בביטוח אחריות על-פי תנאי הפוליסה התקנית המופיעה בתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו-1986 (נוהל המפקח הארצי על התעבורה "נוהל בנושא ביטוח צד ג' לכלי רכב המיועדים להשכרה ולהחכרה (ליסינג)" (15.12.2008); להלן בהתאמה: נוהל המפקח או הנוהל; הפוליסה התקנית ו-תקנות הפיקוח).

היועמ"ש הוסיף כי טענת המבקשת בדבר העדר עילת תביעה נגדה לוקה בחוסר תום לב, שכן היא התחייבה, כתנאי לקבלת רישיון עסק להשכרת רכבים, לערוך ביטוח אחריות לניזקי צד ג' בהתאם לאמור בנוהל המפקח.

עוד נטען, כי פרשנותו של היועמ"ש לדין החל בנידון מוטעית, כי למאסדר לא הייתה הסמכות לחייב בנוהל המפקח את חברות ההשכרה לבטח את נזקיהם של צדדים שלישיים (על-ידי כל אחת מהחלופות), וכי חובה זו כפי שהיא מנוסחת בנוהל המפקח לוקה בחוסר סבירות כלכלי ומשפטי.

בשולי הדברים מצאתי להעיר כי החלופה המאפשרת לחברת השכרה ליטול על עצמה התחייבות כמעין מבטחת של ניזקי רכוש של צד ג' אכן הופכת אותה למעין מבטחת, אך אין בכך כדי לקבוע כי היא "מבטחת" כמשמעות מונח זה בחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח), התשמ"א-1981, על כל המשמעויות הרגולטוריות והמשפטיות הנגזרות מהגדרה זו. כפי שצוין לעיל, על-פי נוהל המפקח, היתחייבותה של חברת ההשכרה לכסות את ניזקי הרכוש של צד ג', כוללת את ההיתחייבות לעמוד בהוראות חוקי הביטוח והוראות הממונה על שוק ההון לכסוי ניזקי רכוש לצד ג', אך אין בכך כדי לחייבה בכלל החובות המוטלות על מבטחות בעלות רישיון כאמור.

...

על רקע האמור, נראה כי הטלת החובה הקבועה בנוהל המפקח על חברות ההשכרה, על שתי חלופותיה, אף מובילה למימוש תכליות ראויות של צדק ויעילות.

מן הכלל אל הפרט יישום כל האמור על ענייננו מוליך למסקנה כי יש לדחות את ערעור המבקשת, ולקבוע כי עליה לשלם למשיבה את גובה נזק הרכוש שנגרם לה על-ידי רכב שבבעלות המבקשת.

סוף דבר לוּ תשמע דעתי, אציע לחבריי לדחות את הערעור, וכן לאמץ את תרשימי היועמ"ש המצורפים להלן כתרשימים מחייבים המשקפים את הדין החל בסוגיות הנדונות.

התובעת הנה חברת ביטוח ובמועדים הרלוואנטיים לתביעה היא ביטחה נכסים ובתי עסק שונים בפוליסות המכסות, בין היתר, ניזקי שריפה, וזאת כמפורט להלן: פוליסת "מאטרייה בתי עסק" מס' 699570865, לפיה בוטח מבנה מרכז מסחרי –קניון בשם "מוג'מאע טיבה" הממוקם בכביש הגישה הראשי באום אל פחם ובבעלות חב' מוג'מאע טיבה נכסים ואחזקות בע"מ (להלן: "הפוליסה הראשונה", "הקניון" ו-"המבוטח הראשון" בהתאם).

בהקשר זה התובעת מפנה לס"ק 11.7 להסכם הזכיינות, לפיו חויב הזכיין לנהל ולתחזק את החנות על פי כל דין, לסעיף 12 להסכם הזכיינות המעניק לחב' מקס סטוק סמכות פקוח על הזכיין וכן סעיף 14 להסכם הזכיינות לפיו על הזכיין לרכוש ביטוח המכסה, בין היתר, את צדדי ג'.

הוסיפה התובעת וטענה כי אין להטיל על מבוטחיה כל אחריות לארוע השריפה, ומספר נימוקים לכך: לקניון היו כל האישורים וההיתרים הנדרשים על פי דין, בקניון הותקן חייגן אוטומאטי למקרה שריפה, הקניון והמבוטחים הנם בגדר "שכן תמים" שניפגע בשריפה, כהגדרת המונח בדין, העידר קיר משותף בין המבנה לקניון, לאחר פרוץ השריפה ובניסיון להקטין את נזקיה, נותק החשמל בקניון וכוחות הכבוי אף השתמשו במתקניו לצורך פעולות הכבוי.

לאור המפורט לעיל, נחה דעתי כי במקרה דנן מתקיימים התנאים לתחולתו של סעיף 39 לפקודת הנזיקין ביחס לחב' אלבשיר, מאהר, חב' מקס סטוק ו-תייסיר ובהתאם לכך, נטל הראיה להוכיח כי לא היתה התרשלות ביחס למקור השריפה והתפשטותה, עובר לפתחם.

הדברים הנם מקל וחומר לאור הוראות הסכם הזכיינות הכולל התחייבויות מהתחייבויות שונות של הזכיין לקבלת רישיון עסק ולנהל את החנות על פי כל הוראה שבדין, כמו גם מתן זכות פקוח של חב' מקס סטוק על קיום אותן הוראות.

...

ההודעה לצד ד' אשר הגיש תייסיר נגד צד ד'1, מוחסן, נדחית בזאת, והמודיע ישלם לצד ד' 1 הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪ (כולל מע"מ).

במסגרת ההודעה לצד ד' אשר שלח תייסיר, אני מחייב את צדדי ד' 2 ו-4 – חב' אלבשיר ו-מאהר – לשפות את המודיע, ביחד ולחוד, באמצעות בא כוחו בתשלום סך של 746,981 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד להיום, ובסה''כ 865,667 ₪.

ההודעה נגד צד ד'5, חב' מקס סטוק, נדחית בזאת, ומשנדחתה ההודעה לצד ג' ששלחה חב' מקס סטוק נגד תייסיר, אזי גם במסגרת ההודעה לצד ד' כל צד יישא בהוצאותיו.

מתח הדרגות הצמוד למשרתו היה 42-44 בדרוג המח"ר. לדבריו, גוייס לשירות המדינה לאחר שזכה במיכרז אותו יזם הממונה על שוק ההון ותפקידו היה קצוב בשני אופנים: קציבת קדנציה תקנית ל-4 שנים עד ליום 13.7.2023 הניתנה להארכה בתנאים מסויימים וכן חוזה שכר בשירות המדינה שהיה קצוב למשך 5 שנים מיום כניסתו לתפקיד.

חטיבה זו היתה אמונה על המחלקות העוסקות בפקוח על יציבותם של הגופים המוסדיים ובין היתר עסקה בהענקת רישיונות והיתרים להקמת חברות ביטוח וחברות מנהלות; פקוח שוטף על גופים מוסדיים ובכללם אישור נושאי משרה בגופים מפוקחים; גיבוש כללי החשבונאות והדיווח כספי המחייבים את הגופים המוסדיים; דיווח, קליטה, בקרה ושמירה של נתונים ודיווחים שונים המגיעים לרשות מאת הגופים המוסדיים.

המבקש מוסיף כי על אף שלא היה מוסמך להעניק או להמליץ על הענקת זכות כלשהיא למשרד, ניתן להניח כי קביעות רוחביות שונות של הרשות כלפי הגופים המפוקחים היו בעלות פוטנציאל השפעה עסקית עקיפה גם עליו כמי שמייצג או נותן שירותים לתעשיית הביטוח והחסכון.

לא זו אף זו, למבקש או למי מטעמו לא היו סמכויות פקוח ישירות כלפי המשרד, אולם, כפי שציין המבקש עצמו קביעות רוחביות שונות של הרשות שניתנו במסגרת תפקידו השפיעו באופן פוטנציאלי גם על המשרד ועל מייצגים ונותני שירותים אחרים בתעשיית הביטוח והחסכון.

...

לאור כל האמור, עותר המבקש לקבוע לו תקופת צינון של 8 חודשים מיום תחילת הצינון הפנימי ברשות כך שיוכל להתחיל בעבודתו במשרד ביום 25.8.2023.

נוסיף ונציין כי לאחר שעיינו בהחלטה בעניין הפלינג שאליה היפנה המבקש כאמת מידה להחלטה הראויה בעניינו, אנו סבורים שאין הנדון דומה לראיה.

באשר לתקופת הצינון הפנימי הנטענת, אנו סבורים כי לא ניתן למנות את תקופת החפיפה הנטענת עד למועד צאתו לחופשה במניין ימי הצינון שכן במהלך תקופה זו המבקש עדיין פקד את הרשות ועדיין עסק מול מחליפיו בנושאים בהם התעסק במהלך עבודתו.

לאור כל האמור, אנו קובעים למבקש תקופת צינון של 9 חודשים שתחילתה ביום צאתו לחופשת פרישה ובה נוצר נתק מוחלט בינו לבין הרשות.