סמכות הממונה על ההגבלים העסקיים במינוי חוקרים פרטיים

נקבע, כי אכן הממונה על ההגבלים העיסקיים חרג מסמכותו, כאשר מינה חוקרים פרטיים לבצוע של חקירה פלילית, אולם, לנוכח עקרון הבטלות היחסית, ולאור האיזון בין האינטרסים המתנגשים בנסיבות העניין, אין בכוח פגם זה כדי להוביל להכרזה על בטלות החקירה וכתב האישום שהוגש בעקבותיה.

כמו כן, נקבע כי הפגם שנפל בהחלטת מינויים של החוקרים הפרטיים, אינו מקים לנאשמים הגנה מן הצדק, הואיל ואיזון מכלול השיקולים והאינטרסים הקשורים לעניין, אינו תומך במסקנה כי העמדתם לדין של הנאשמים, והמשך ההליך הפלילי נגדם, הסב להם אי צדק חמור (שם, בעמ' 835) נמצא, כי בעיניינו של בורוביץ', מונו חוקרים פרטיים לבצע את החקירה.

...

עם זאת, וכפי שכבר נקבע לעיל, עניין זה ייבחן במהלך המשפט, תוך כדי ליבון ראייתי, שמיעת מכלול הראיות בתיק, הטענות וההשגות, ורק לאחר מכן, ניתן יהיה להגיע לכדי מסקנה סופית, הן בשאלת קיומו של פגם בהליכי החקירה, והן באשר לנפקותו של פגם כזה, אם יימצא, על חוקיות הגשת כתב האישום ועל זכויות הנאשם.

דין הטענה להידחות.

סוף דבר: התוצאה הינה אפוא, כי אני דוחה את טענתיו המקדמיות של הסניגור, בכפוף להערותיי דלעיל.

בית המשפט דן בהרחבה ובפירוט בסוגית מינויים של החוקרים הפרטיים (סעיף 46 ואילך לפסק-הדין), והיה מוכן להניח, מבלי לפסוק בדבר, כי הסמכת החוקרים הפרטיים בידי הממונה על ההגבלים נעשתה שלא כדין ובהעדר סמכות (סעיף 49 לפסק הדין).

בין שיקולים אלה ניתן אמנם למנות את תום ליבה של הרשות, אך גם, למשל, את כפיפותם של החוקרים הפרטיים לכללים החלים על עובדי ציבור ואת היותם נתונים למרותו של הממונה על הגבלים עסקיים.

...

מכאן ברורה המסקנה כי במצב שבו ניתן להוכיח, כבענייננו, כי חבר איגוד היה צד להסדר הכובל, אין עוד צורך להידרש לסעיף 5.

אף טענה זו דינה להידחות.

לא נתברר לי על מה נסמכת טענה זו. אחריות נגזרת עניינה הטלת אחריות על מי שבידו הכוח למנוע או לעצור את ההסדר הכובל (מנהל פעיל) אך לא נקט באמצעים סבירים כדי לעשות כן. הרשעתו הישירה של האורגן הבכיר (המנכ"ל) אינה מפחיתה כהוא-זה מאחריותו של הסמנכ"ל שהיה בכוחו למנוע את העבירה ולא עשה כן. סוף דבר: דין העתירה לדיון נוסף להידחות.

בהחלטת הביניים שנתן בנושא זה קבע, כי "הממונה לא היה מוסמך לבחור בפיתרון של הסמכת חוקרים פרטיים לחקור חשדות לעבירות על חוק ההגבלים העיסקיים, חרף מצוקת כוח האדם בה הוא היה נתון". ובהכרעת-דינו דחה בית-המשפט את טענת התביעה, כי אישורה (הרטרואקטיווי) של פרקליטת המדינה למינוי החוקרים תיקן את הפגם שנפל בהסמכת החוקרים, באשר "מקור הסמכות לפעולתם של החוקרים הפרטיים לא היה הסכמתה, או ברכתה, של פרקליטת המדינה, אלא הסמכתם על-ידי הממונה מכוח סעיפים 46-45 לחוק ההגבלים העיסקיים". בית-המשפט קיבל גם את טענתם הנוספת של המערערים, כי הממונה על ההגבלים פעל בנגוד להנחיית היועץ המשפטי לממשלה כאשר לניהול החקירה מינה חוקרים פרטיים שלא היו בעלי רישיונות לניהול משרד חקירות.

...

משיקולים מצטברים אלה החלטנו שלא להתערב בעונשי המאסר שהוטלו על בורוביץ, על לוי רחמני ועל נגה רחמני בבית-המשפט המחוזי.

מאידך נראה לנו כי ראוי להגדיל את גובה הקנסות שהוטלו על שלושת המערערים הללו, שכל אחד מהם נטל חלק פעיל אם בגיבושם ואם ביישומם של ההסדרים הכובלים.

ההכרעה אשר-על-כן, החלטנו לזכות את המערערים בע"פ 4909/02 ובע"פ 4917/02, מחמת הספק, מן העבירה שבעשיית הסדר כובל שעניינה בהחלתם המתואמת של שינויים בתעריף הביטוח בענף הרכב לשנת 1992, וכן החלטנו לזכותם מן הרכיב העובדתי שעניינו הפעלת לחץ על סוכני הביטוח בשוק הקולקטיבים.

קלסיפיקציה במשפט (ובכלל) נועדה להקל על מלאכתם של חוקר ופרשן, ואולם שומה עלינו לזכור כל העת כי המדובר אינו אלא "בכלל-עזר גרידא, ואף שלכאורה ראוי שנשתמש בו, אין כל כורח אפריורי שימצא את מקומו, הלכה למעשה, בסוגיה משפטית נתונה" (שם, 161).

ובלשונה של הצעת החוק (שם, 302, 311): לבצוע החוק ימונה ממונה על הגנת הצרכן, ויוענקו לו סמכויות רבות, אשר יאפשרו לו לוודא כי אכן הוראות החוק מבוצעות ולאכוף ביצוען על עוסקים שאינם מצייתים להן.

נזכיר את הממונה על הגבלים עסקיים ונזכיר את רשות ניירות ערך - נזכיר שתי רשויות אלו כפי שהיו בימים שמכבר וכפי שהן בימינו אלה.

בבחינת התקיימותו אין בית-המשפט צריך לדקדק בבירור פרטי תביעתו האישית של התובע הייצוגי, אלא די לו שייווכח שלכאורה עומדת לו עילת תביעה אישית וכי אין המדובר במי שמבקש להיתעבר על ריב לא לו. את עיקר הבירור מוטל על בית-המשפט להקדיש לשתי שאלות אחרות: כלום נושא התביעה ראוי להידון במסגרת תובענה ייצוגית? וכלום התובע הייצוגי כשיר ומוכשר לייצג כראוי את עניינו של הציבור שמטעמו הוא מבקש לתבוע? בתובענה ייצוגית צרכנית נודע למערך השיקולים הזה משקל מיוחד.

...

סוף דבר בנתון לאמור הנני מצטרף לעמדת חברתי השופטת שטרסברג-כהן, שלפיה יש לקבל את העתירה לדיון נוסף ולאשר, כבקשת העותר, את הגשת התובענה הייצוגית.

השופטת ד' דורנר: לדעתי, דין העתירה להתקבל.

אשר-על-כן, מסכימה אני לתוצאה המוצעת על-ידי חברַי, השופטים טובה שטרסברג-כהן ואליהו מצא, לפיה יש לקבל את העתירה ולאשר את הגשת התובענה הייצוגית על-ידי העותר.

בעיניין זה, טוענים המשיבים כי חובת הפרסום ברשומות הנה חובה פרוצדוראלית בנסיבות העניין, שאינה נותנת תוקף למינוי ולאצילת סמכויות, אלא נועדה לשרת מנהל תקין.

ברוח זו נקבעו בשורה של עניינים הדנים בהליכים משמעתיים הוראות המבטיחות שאת טענת פסלות ההרכב הדן בעיניין יטען המבקש זאת לטעון עם פתיחת ההליך (ראה, לדוגמה: כלל 15 לכללי לישכת-עורכי הדין (סדרי-הדין בבתי הדין המשמעתיים), תשכ"ב-1962; תקנה 50 לתקנות המשטרה (סדרי דין בדיון משמעתי), תשמ"ט-1989; תקנה 19 לתקנות הספנות (ימאים) (סדרי דין בבתי הדין המשמעתי), תשל"ז-1977; תקנה 15 לתקנות חוקרים פרטיים (סדרי הדין של ועדת המשמעת), תשל"ב-1972; וכן תקנה 19 לתקנות שירות המדינה (משמעת) (סדרי הדין של בית הדין), תשכ"ד-1963).

"הוראת חוק אינה חסרת כיוון או מטרה. הנורמה החקוקה היא נורמה תכליתית" (בג"צ 47/83 (תור אויר (ישראל) בע"מ נ' יו"ר המועצה לפיקוח על הגבלים עסקיים ואח', פ"ד לט (1) 169), בעמ' 175); "החוק הוא יצירה נורמאטיבית, הבאה להגשים תכלית חברתית. והוא ביטוי למדיניות. על הפרשן לחשוף, מבין קשת האפשרויות הלשוניות, אותה משמעות אשר תגשים את מטרת החוק" (ד"נ 40/80 (קניג נ' כהן, פ"ד לו (3) 701),בעמ' 715); "חוק הוא מכשיר לשם ביצועה של מטרה תחיקתית, ולכן הוא צריך פרשנות לפי המטרה הגלומה בו" (השופט זוסמן בע"א 481/73 (רוזנברג, עו"ד, מנהל עזבון אלזה ברמן נ' שטסל, פ"ד כט (1) 505), בעמ' 516), על תכלית החוק ניתן ללמוד, כמובן, מלשון החוק עצמו.

משכך יש להניח, כי השר יאצול מסמכויותיו לעובדי ציבור, בדרך כלל עובדים במשרד עליו הוא ממונה, והחוק מאפשר לו זאת.

...

יישום העקרונות האמורים על ענייננו, תוך שיקלול השיקולים לשם בחינת תוצאתו של פגם אי הפרסום, מוביל אלי המסקנה, כי הפגם שמקורו באי הפרסום ברשומות אינו יורד לשורשו של עניין.

סוף דבר 26.

כן, אני מחייב את המשיבה מספר 1 לשאת בהוצאות המערערת ובנוסף בשכ"ט פרקליטיה בסך של 10,000 ₪ בצרוף מע"מ, ועליהם הפרישי הצמדה וריבית כחוק.