סמכות האצילה של השר על פי סעיף 109 לחוק התכנון והבניה

גם "עניין מייזליק", אשר נדון בטרם כניסתו לתוקף של חוק בתי משפט לעניינים מינהליים ואשר היתייחס להוראות סעיף 255 א' לחוק התיכנון והבנייה, אינו תומך בטענות העותרת באשר לסמכות העניינית שכן כאשר המדובר בעתירה התוקפת את החלטת השר, לרבות עתירה התוקפת את החלטת הגורם אשר לו האציל השר את סמכותו, הסמכות הנה לבג"ץ. וכך נפסק ב"עניין מייזליק": "עתירה נגד החלטה של השר, פירושה עתירה הטוענת כי החלטת השר, כשהיא לעצמה, אינה חוקית. לשון אחרת, עתירה כזאת צריכה להציג עילה הפוגמת בהחלטת השר ולבקש סעד נגד החלטה זאת. כך, למשל, כאשר ועדה מקומית לתיכנון ולבנייה מאשרת תכנית מתאר מקומית, ואין טענה של פגם בהחלטת הועדה, אך שר הפנים מסרב לאשר את התכנית, בתוקף סמכותו לפי סעיף 109, והטענה היא שהחלטת השר לוקה בפגם משפטי כלשהוא, כגון בשיקולים זרים, במשוא פנים או בהפליה. במקרה כזה העתירה, כיוון שהיא מכוונת נגד החלטת השר, להבדיל מהחלטת הועדה, נתפסת על ידי סעיף קטן 255 א'(ב), ולפיכך היא יוצאת מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי.

"החלטה של רשות" מוגדרת בסעיף 2 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים באופן הבא: "החלטה של רשות במילוי תפקיד צבורי על פי דין, לרבות העדר החלטה וכן מעשה או מחדל." הן השר והן המשיב 1 אשר לו האציל השר את סמכותו הנם בגדר "רשות" וטענות העותרת בכללותן הנן טענות כלפי החלטה של רשות – החלטה של שר האוצר באמצעות הגורם המואצל.

...

המסקנה היא, כי עתירה נגד החלטה של שר הפנים לאשר תכנית מתאר מקומית מכוח סעיף 109 תצא מגדר הסמכות של בית המשפט המחוזי רק כאשר העתירה מבקשת לפסול את החלטת השר בטענה שנפל פגם בהחלטה זאת, להבדיל מפגם בהחלטה של הוועדה המקומית, וטענה זאת היא טענה עיקרית בעתירה.

לאור האמור לעיל, מסקנתי הינה כי העתירה במהותה תוקפת החלטה שניתנה על ידי המשיב 1 – יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז חיפה, שניתנה מכוח הסמכות שהואצלה לו על ידי שר האוצר, בהתאם להוראות סעיף 109 לחוק התכנון והבנייה, וככזו תקיפת ההחלטה מסורה לסמכות בג"ץ ולא לסמכות בית משפט לעניינים מנהליים.

אשר על כן, הנני נעתרת לבקשת המשיבים 1 ו-2 ומורה על מחיקת העתירה.

עוד לפני הפקדתה הועברה התוכנית לאישור הועדה לשמירת קרקע חקלאית ושטחים פתוחים שליד המועצה הארצית (להלן: הולקחש"פ), שקבעה כי על פי תיקון 76 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התיכנון והבניה) שטח המצוי באיזור לפתוח ערוני כפרי (במקרה דנן תמ"מ/6) או באיזור תעסוקה, בתמ"מ מופקדת או מאושרת, אינו נידרש לקבל אישור הולקחש"פ. לאחר הפקדתה של התוכנית, הורה הממונה על המחוז ביום 4.2.2009 כי התכנית מחייבת את אישורו מכוח סמכותו על פי סעיף 109 לחוק התיכנון והבניה, הקובע כלהלן: (א) החליט מוסד תיכנון להפקיד תכנית, יעביר את התכנית לעיונו של שר הפנים מיד לאחר החלטתו; השר רשאי להורות, תוך 60 ימים מהיום שהועברה אליו התכנית, כי התכנית טעונה אישורו; החליט השר כאמור, יודיע על כך למוסד התיכנון הנוגע בדבר תוך עשרה ימים מיום החלטתו.

הסמכות לפי סעיף 109 לחוק התיכנון והבניה היא סמכות ביקורת ופקוח בלבד ואינה תכנונית, ושר הפנים האציל את סמכותו לגבי תכניות שבסמכות ועדה מקומית לממונים על המחוזות, ולגבי תכניות שבסמכות ועדה מחוזית למנכ"ל משרד הפנים (בג"ץ 1733/04 אבו מוך נ' וועדת הערר המחוזית לתיכנון ובנייה מחוז חיפה (לא פורסם, 16.3.2006)).

...

תכנית אחרת שביקשה לשנות את הייעוד של שטח סמוך בחלקה 107 לשטחי מסחר ותעסוקה, נדחתה על ידי הועדה המחוזית מן הטעם שאין לאפשר בינוי מאסיבי בצידי הדרכים לשימושים שאינם מחוייבים לשמש את הדרך.

לסיכום, הגענו למסקנה כי צדקו המשיבים בכך שדנו באישור התכנית באספקלריה של סעיף 6.1.3 לתמ"א 35.

עם זאת, בנסיבות המקרה דנן, אנו מורים על החזרת הדיון לולנת"ע לבחינה מחודשת של התוכנית באספקלריה זו. נוכח התוצאה אליה הגענו, אין צו להוצאות.

" סמכותו של שר הפנים לפי סעיף 109 לחוק התיכנון והבניה, בכל הנוגע לתכניות עליהן מופקדת הועדה המקומית לפי סעיף 62א לחוק, הואצלה לממונים על המחוזות (י"פ 4977 (תשס"א) בעמוד 2184; הודעה מיום 6.3.2001).

בנסיבות אלה, מועברת התכנית, לאחר אישורה על-ידי הועדה המקומית, לאישורו של השר, שמוסמך להחליט אם לאשרה או לא. לא ניתנה החלטת השר בתוך שלושים יום – רואים את התכנית כאילו אושרה על-ידו.

...

נמצא, אפוא, כי דין טענה זו להידחות.

טענתו של העותר כי לא הוענקה לו זכות טיעון כנדרש, דינה להידחות.

סוף דבר, העתירה נדחית.

תכנית קיקה נבדקה על ידי הממונה על המחוז מכח הסמכות שהואצלה לו על פי סעיף 109 לחוק התיכנון והבניה.

אין לעותרים כל קשר של שייכות, אף לא עקיפה, למתרחש בבנין בו עתידה לקום החנות ולהשפעתה על שוק פרטי האיבזור לבית.

הגדלת תכסית המרתף מ-80% ל-90% באשר להגדלת תכסית המרתף מ-80% ל-90% הוראה זו נמחקה מהוראות התכנית בהתאם להנחית הממונה על המחוז בהתאם לסמכות שהואצלה לו על ידי שר הפנים לפי סעיף 109 לחוק התיכנון והבניה (ראה נספחים 21 ו- 22 לעתירה).

...

המרת שטח של 2,831 מ"ר על פי סעיף 62(א)(6) שהמחוקק סבר שהיא תוספת סבירה וראויה לאישור הועדה המקומית, אינה חורגת מהמדיניות שנקבעה בתמ"א 35 ובמסמך הולנת"ע. אי צרוף נספח הבינוי ונספח התנועה באשר לטענת העותרים שהתכנית אושרה ללא שצורף במועד נספח בינוי מקובלת עלי עמדת ועדת הערר לפיה, שעה שעסקינן בבניין בנוי מכוחו של היתר שהוצא אין טעם בנספח בינוי לאחר מעשה, שכן הוא הוגש ואושר כאמור עת הוגשה הבקשה למתן היתר.

תוספת שטחי שרות לענין תוספת שטחי השרות (900 מ"ר), קבעה וועדת הערר "נחה דעתנו, כי תוספת 900 מ"ר שטחי השרות הותרו במסגרת ההיתר שהוצא כדרישת רשות מוסמכת על פי הוראות התוספת השניה לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות)". אף ענין זה הוא במסגרת השיקולים התכנוניים בהם לא יתערב בית המשפט.

סוף דבר: מכל האמור לעיל אני דוחה את העתירה.

כן צויין, כי מדובר בתוכנית שעניינה "איחוד ו/או חלוקה בהסכמת הבעלים בכל תחום התוכנית". ביום 28.11.10 החליטה המשיבה 1 להפקיד את התוכנית ובהתאם לחוק הועברה התוכנית ליו"ר הועדה המחוזית, הממונה על המחוז, אשר סמכות השר לפי סעיף 109 לחוק הואצלה אליו, ככל שמתייחס לתוכניות שהן בסמכות הועדה המקומית.

על פירוש המדינה בבג"צ 5145/00 אשר טענה כי התוכניות נשוא הבג"צ הן בסמכות הועדה המחוזית נאמר "... פירוש של המדינה עלול להביא לצימצום בלתי ראוי של "מהפכת 43", ואנו נעמוד ונשאל בתמיהה ובעצב: אם זה הפירוש של חוק, מה הועילו חכמים בתקנתם" (ראו לענייננו אף האמור בעא 6291/95 בן יקר גת חברה להנדסה ובנין בע"מ נ' הועדה המיוחדת לתיכנון ולבנייה מודיעין (1997) , פ"ד נא (2) 825 (פורסם בנבו), וכן עעמ 1446/06 הוועדה המחוזית לתיכנון ולבניה, מרכז נ' השתתפויות בנכסים בישראל בע"מ (2010) (פורסם בנבו)).

במכתבו של יו"ר הועדה המחוזית מיום 16.8.11, המופנה ליו"ר הועדה המקומית נאמר "בתוקף סמכותי, עפ"י סעיף 109 לחוק התיכנון והבניה התשכ"ה – 1965, שהואצלה לי, על ידי שר הפנים, הריני להודיע כי ביום 16/08/2011 נקבעה התכנית שבנידון, על ידי כתכנית טעונה אישור לפי סעיף 109(א) לחוק.

אילו בעניינינו המדובר היה בתוכנית שהיא בסמכות הועדה המחוזית לא היתה בידי יו"ר הועדה המחוזית סמכות מאוצלת של שר הפנים.

עוד נטען "תוכניות שבמסגרתן לא נקבעות הוראות המשנות את זכות הבעלים בחלקות או המגרשים אינן תוכניות איחוד וחלוקה (אלא תוכנית מתאר מקומית, כמשמעותה בחוק)". לטענת המשיבים 2 ו- 3 "הכלי התיכנוני של איחוד וחלוקה נועד לצורך שינוי בזהויות הבעלים בקרקע על פי הייעוד המשתנה,..." (שם סעיף 41).

...

לכן, כאמור, טענת המשיבים 2 ו- 3 בסיכומיהם כי הסמכות לדון בעתירה בענייננו נתונה לבג"צ, כאמור, נדחית.

הקביעה כי התוכנית אינה בסמכות הוועדה המקומית הועלתה ע"י גב' אריאלה חדד, ממונה ראש צוות אזורי, במכתבה מיום 16.8.11 ליו"ר הוועדה המקומית עם עותק לאדריכל התוכנית, תוך שצויין במכתב כי הקביעה הינה "בהתייעצות עם היועצת המשפטית של הוועדה המחוזית...". בכתב התשובה העלו המשיבים 2 ו- 3 אף את הטענה כי העתירה לוקה בשיהוי, ולפיכך, אף בשל כך דינה להידחות.

לכן, טענת השיהוי נדחית.

סוף דבר העתירה מתקבלת.