עינייני נישואין וגירושין של יהודים מצויים בסמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני (ר' סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953).
באשר לתופעת סרבנות הגט נאמר על ידי בית המשפט העליון בבג"ץ 2123/08 פלוני נ' פלונית, סב(4) 678 (2008) כדלהלן: "תופעת סרבנות הגט היא קשה ומורכבת ולצערנו אינה חדשה לנו. היא כרוכה בפגיעה קשה וכואבת באשה הנותרת כבולה לנישואין שאין היא מעוניינת בהם עוד: חירותה נפגעת, כבודה ורגשותיה נפגעים וזכותה לחיי מישפחה נפגעת גם היא - זכויות אלו הוכרו בשיטתנו כולן כזכויות הנהנות ממעמד חוקתי וראשון במעלה... בתוך כך נפגעת גם זכותה של האשה לאוטונומיה, זכותה של האשה להגשים עצמה כאדם חופשי, זכותה לבחור את גורלה, לכתוב את סיפור חייה – להחליט, היא ורק היא, האם ומתי יבוא על סיומו קשר נישואין שאין היא רוצה בו עוד והאם ומתי תבחר לקשור עצמה בקשר כזה בשנית... אכן, זה גורלנו, גורל האדם, שעושים וחדלים אנו כל העת שלא-מרצון חופשי, ועל דרך זו נימצאת האוטונומיה של רצוננו חסרה. ואולם במקום שהפגיעה באוטונומיה של הרצון החופשי פגיעה עמוקה היא, או-אז יתערב המשפט ויאמר את דברו... "מניעתה של עגינות אישה הוא עיקרון יסוד, שהוא, על-פי תפיסותינו, מבין הערכים הבסיסיים שלנו"..
...
לא נעלמה מעיני טענתה של האשה, כי יש לעכב החלטתי זו מחמת שהגישה ערעור לבית הדין הרבני הגדול על החלטת בית הדין הרבני האזורי שחלק ממנה הובא לעיל ואין עלי אלא להפנות להחלטתי מיום 1.6.22 בה קבעתי, בין היתר, כי: "עם כל הכבוד וההערכה שרוחש בית המשפט לבית הדין הרבני הגדול, ההחלטה האם למחוק או לא למחוק את ההליך איננה תלויה בהחלטת בית הדין הרבני הגדול, אלא בעיקר בשאלה הפשוטה והיא האם קיימת לתובעת עילת תביעה. ודוק; הטעם היחידי שעיכבתי את החלטתי עד לדיון שהיה קבוע לצדדים בבית הדין הרבני האזורי, היה נעוץ בתקווה שיהיה בידו להביא את הצדדים לכדי הסדר שייתר מתן החלטה....".
בסופו של יום, החלטתי זו איננה נסמכת על דברי בית הדין הרבני האזורי שדן בתביעה שכל כולה בסמכותו הבלעדית, אלא על הדין הכללי וביתר שאת על הוראות תקנות 41 (א)(1) לתקנות לאמור: "בית המשפט רשאי להורות על מחיקת כתב תביעה בכל עת על יסוד אחד מנימוקים אלה... כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה" והוראות תקנה 42 לתקנות.
למותר לציין כי כל עיכוב שאינו בעטיית האיש, יכול להקים לאיש טענת הגנה טובה מפני התביעה שבפני והדברים נכתבו אך ורק כדי לסבר את האוזן והם לא היוו כל שיקול במתן החלטתי זו.
בשולי הדברים אציין כי לא נמצאה כל עילה להורות על דחיית התביעה, וכאמור לעיל, זו זכותה של האישה לכלכל צעדיה בהתאם.
אשר על כן ומכל המקובץ, הריני להורות:
התביעה נמחקת בזאת.
