סמכות בית משפט לתעבורה לדון בבקשת התיישנות עבירה

כב' הש' אופיר קבע את הדיון ל 7.11.21 והיפנה לבעל הסמכות להעביר דיון למחוז אחר.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית סעיף 225 א לחוק סדר הדין הפלילי קובע אימתי תהא היתיישנות עבירה 225א. (א) עברה שנה מיום ביצוע עבירת קנס, לא יוגש עליה כתב אישום ולא תומצא בעיניינה הודעת תשלום קנס לפי סעיף 228(ב); ואולם, בעבירת קנס שהיא עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, ובעל הרכב הוכיח כי לא חלה עליו אחריות לעבירה לפי סעיף 27ב לפקודה האמורה, ניתן להגיש כתב אישום או להמציא הזמנה למשפט או הודעת תשלום קנס, למי שנהג ברכב אם לא עברו שנתיים מיום ביצוע העבירה.

סעיף 230 לחסד"פ קובע מועדי המצאת הזמנה לדין בעבירות קנס היתיישנות דיונית- אימתי כבר לא יתקיים דיון "230. הודיע אדם לפי סעיף 229(א) שברצונו להשפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו; בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להשפט באיחור, ובילבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו. הורשע האדם בבית המשפט על העבירה ונגזר דינו לקנס, לא יפחת הקנס מהסכום הנקוב בהודעת תשלום הקנס, אלא אם כן ראה בית המשפט נסיבות מיוחדות המצדיקות הפחתתו." (הדגשות שלי ר.ש.).

...

לאחר עיון בבקשות , תגובות, תשובות הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

יוצא אפוא, כי המבקש ידע על המועד שהיה קבוע בהזמנה שנמסרה לבתו.

הנאשם ידע גם ידע על הדיון, שנקבע בהזמנה ליום 20.04.21, שנשלחה לכתובתו בתוך המועד הקבוע בסעיף 230 לחסד"פ. לאור כל האמור לעיל טענת ההתיישנות נדחית.

נהיר כי טענות שכאלו, אילו הועלו, היו קולעות להסתייגותה של המשיבה מסמכותו הענינית של בית-משפט זה. שנית, המבקש לא טען להתיישנות-העבירות.

שמעתי בהרחבה את הצדדים, פעמיים, באולם-הדיונים ואף איפשרתי למבקש, שעמד על כי אין הוא חפץ בייצוג משפטי, להוסיף מסמכים אל כתב-הבקשה לאחר הדיון הראשון וכן לחקור בחקירה נגדית, לא קצרה, את המצהירה מטעם-המשיבה.

אלו הן גם "עבירות-קנס" כהגדרתן בפרק השביעי לחוק סדר הדין הפלילי, לפי צו התעבורה (עבירות קנס), התשס"ב-2002 ועוד קודם לכן לפי צו התעבורה (עבירות קנס), התשל"ז-1976.

...

השוו, מכל מקום, להוראתו של סעיף 175 לחוק זה. בכל הנוגע למבקש שלפנַי יש לקבוע, אפוא, כי עיריית רמת-גן מנועה מלצרף לסכום-הקנסות רבית-פיגורים לפי הדין ואף לא הוצאות גבייה, לתקופה שמיום צו-הכינוס – 8.3.2017 ועד שניתן צו-ההפטר בתאריך 13.9.2018.

אינני יודע את הסכומים אך אין הדבר מעלה או מוריד לא רק משום טיבו של ההליך – בקשה לסעד הצהרתי; אלא גם משום שבידיה של המשיבה, קודם שתגבה את הקנסות, מלוא-הנתונים הנדרשים ביישום פסיקתי זו. התוצאה הבקשה נדחית, בכפוף לקביעה דלעיל לענינן של רבית-הפיגורים והוצאות-הגבייה.

בתוך 15 ימים מיום, שקיבל לידיו פסק-דין זה, ישלם המבקש למשיבה שכר-טרחה של עורכת-דין בסך, כולל מע"מ, של 3,500 ש"ח. בקביעתו של סכום זה התחשבתי בסכומם העדכני של הקנסות; בעובדה שהמבקש לא יוצג בידיהם של יודעי-משפט ובשני מרכיביה, כאמור לעיל, של התוצאה.

בית משפט השלום לתעבורה בעכו בא"ש 16547-01-23 כיאל נ' מדינת ישראל תיק חצוני: 11250724884 בפני כבוד השופטת אסתר טפטה גרדי מבקש באמצעות עו"ד מוחמד כיאל עבד אלמג'יד כיאל משיבה באמצעות עו"ד לירן עזרא מדינת ישראל החלטה

על פי ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה, לבית-המשפט סמכות לבטל את הודעת איסור השמוש, אם נוכח שהתקיים אחד מאלה: "1. הרכב נילקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.

המבקש לא התייצב כלל לדיון, ולא ניתן היה לברר עמו האם הזהיר את אחיו לבל יבצע עבירה כלשהיא ברכב, טרם מסר לו את רכבו, או אם עשה פעולה כלשהיא למניעת העבירה ברכבו.

יתר הרשעותיו התיישנו.

הפגיעה האפשרית במבקש הובאה בחשבון על ידי המחוקק, ובאה במטרה למנוע עבירות מסוג זה. לעניין זה אפנה לדברי כב' השופט נ' סולברג בעיניין אמברם: "במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק... המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להלחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים. " נוכח האמור, מאחר שמדובר בעבירה של נהיגה לכאורה בשיכרות, שהיא עבירה חמורה, ולאחר שלא הוכח בפני שנעשה מצד המבקש, הבעלים של הרכב, כל שניתן למניעת העבירה, אני סבורה שאיסור השמוש ברכב למשך 30 יום הוא מידתי וסביר בנסיבות.

...

הפגיעה האפשרית במבקש הובאה בחשבון על ידי המחוקק, ובאה במטרה למנוע עבירות מסוג זה. לעניין זה אפנה לדברי כב' השופט נ' סולברג בעניין אמברם: "במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק... המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים. " נוכח האמור, מאחר שמדובר בעבירה של נהיגה לכאורה בשכרות, שהיא עבירה חמורה, ולאחר שלא הוכח בפני שנעשה מצד המבקש, הבעלים של הרכב, כל שניתן למניעת העבירה, אני סבורה שאיסור השימוש ברכב למשך 30 יום הוא מידתי וסביר בנסיבות.

לאור האמור לעיל, הבקשה לביטול הודעת איסור השימוש נדחית.

בית משפט השלום לתעבורה באשדוד המ"ש 878-11-23 אלעביאת נ' מדינת ישראל ואח' תיק חצוני: 30124105054 לפני כבוד השופטת, סגנית הנשיא נועה חקלאי מבקש עומאר אלעביאת משיבה מדינת ישראל החלטה

לטענת המבקש לאחר קבלת הדוח לידיו הגיש בבקשה להשפט בדואר אך לאור הזמן שחלף, סבר שהדוח התיישן.

המבקש כופר בבצוע העבירה, טען לכשלים ברשום הדוח ובקש לקבל את יומו בפני בית המשפט על מנת לטעון טענותיו.

אין חובה לידון בבקשה זו במעמד שני הצדדים.ראו בעיניין זה ההלכה עליה חזר בית המשפט העליון ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם(25.3.18) (להלן- רע"פ סאלם).

בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעיקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר בשגרה.

...

לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא יינתן לו יומו- מצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, ועל כן לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז המ"ש 7046-02-24 ראשד נ' מדינת ישראל ואח' תיק חצוני: 50501001445 לפני כבוד השופט עמית בר המבקש בדר ראשד משיבים 1. מדינת ישראל 2. משטרת ישראל-פניות נהגים החלטה

המבקש טען כי נגרם לו עוות דין וכי מדובר בעבירה שהתיישנה.

ראו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.03) , פסקה 8: " יוצא שאם עלול להגרם למבקש עוות דין עקב נעילת שערו של בית-המשפט בפניו, בית המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבות נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נידרשת סיבה מוצדקת להעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית-המשפט את בקשתו...". אין חובה לידון בבקשה זו במעמד שני הצדדים.

סופיות הדיון: בית המשפט מחויב לתן ביטוי לעיקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר בשגרה.

...

ראו רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מדינת ישראל 29.1.08); רע"פ 9543/10 זועבי נ' מדינת ישראל (8.3.11); רע"פ 2937/17 פלדמן נ' מדינת ישראל (2.4.17); רע"פ 641/19 מילר נ' מדינת ישראל (10.4.19); לאור זאת אני קובע כי תשלום של הדוח האמור נחשב כהודאה באשמה, הרשעה ונשיאה בעונש.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור; משהמבקש ביקש להסב את הדוח על שמו ושילם אותו משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא יינתן לו יומו; מצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש; לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.