סמכות בית משפט בפשיטת רגל בין בני משפחה

וראו בשא (חי') 2799/06 דרייפוס נורית נ' ד"ר גדעון דרייפוס "כאמור, במקרה זה, אין מתקיימת חזית מריבה בין בני הזוג, בינם לבין עצמם. המחלוקת מתקיימת בין שני בני הזוג, מצד אחד, אשר אינם מעוניינים כלל בפרוק השתוף בדירה, לבין הנאמן המייצג גם את עניינם של הנושים, מצד אחר. בנסיבות אלה, אין המדובר בסכסוך הנופל לגדרו של "סיכסוך בתוך המשפחה", בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון (ראה רע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נ"ד(4), 337; וכן ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6), 295), ומשכך דין טענת המשיב, כי התובענה לפירוק השתוף נתונה לסמכותו הייחודית של בית המשפט לעינייני מישפחה, להידחות.

וכן: "דרכם של הליכי חידלות פירעון לגעת במגוון סוגיות מתחום ענפיו השונים של המשפט האזרחי, ואי לכך טרח המחוקק והתקין את סעיף 178(א) לפקודת פשיטת הרגל, המסמיך את בית המשפט של פשיטת רגל, במפורש, לידון בכל שאלה של משפט או עובדה הדרושים לצורך נהולו היעיל של ההליך. חלק גדול מטיבם וטבעם של הליכי חידלות פירעון הוא כנוס מיגוון ההליכים הכרוכה בגוף החייב, קביעת מצבת נכסיו וחלוקתם תחת קורת גג אחת. זאת, כאשר אך ברור הוא כי אילמלא צורך מיוחד זה, היו הללו מתפזרים בין ערכאות רבות ושונות, כולל בית הדין לעבודה, בית הדין לעינייני מישפחה ושאר ערכאות, אשר להן הסמכות העניינית, בדרך-כלל, בסוגיות דומות. לעניין זה, חל מבחן עיקרוני אחד, והוא יכולתו המהותית של בית המשפט של חידלות פירעון לידון במקרה הספציפי במסגרת היעילה והמקוצרת של בקשה למתן הוראות. גדרו של מבחן התאמה זה נידון במספר רב של פסקי דין, אשר בא-כוחן המלומד של המשיבות לא עיין או היתעלם מהם כאשר טען טענות כה נחרצות". (פש"ר (ת"א) 1427/00 עו"ד משה שפורן בתפקידו כנאמן על נכסי החייב נתן טורנר נ' עיזבון המנוח גבריאל טורנר ז"ל, תק-מח 2004(2), 2401, 2408; כן ראה בש"א (ת"א) 11430/03 חברת אברהם גינדי בע"מ (בפרוק) נ' ברקאי, תק-מח 2003(3), 554".

...

בעניין זה ראו פשר (חי') 20479-01-15 אברהם גולדהמר נ' מירבי יעקובי: "מעיון בפסיקות בתי המשפט עולה כי כאשר מדובר בחייבים מבוגרים, נעשה חישוב בהתאם לתשלום דמי שכירות למשך תוחלת החיים (ראה למשל האמור בפש"ר 2268/05), [פורסם בנבו]". לאור האמור, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, ולמרות אופן יצירת החוב למל"ל, שוכנעתי כי יש לערוך את החישוב לתקופה של 13 שנים (החייב יליד 1952 ותוחלת החיים הינה עד גיל 82) ובעלות שכ"ד של 2,300 ₪, מדובר בסכום של 358,800 ₪.

עיון בחוו"ד השמאי מגלה כי במקרה דנן קיימת לכאורה, אפשרות לביצוע פירוק בדרך של חלוקה בעין ולפיכך,שוכנעתי כי יש מקום לבחון אפיק זה: מחוו"ד ותשריט הבית המשותף עולה שהדירה ששטחה בטאבו בגודל 133 מ"ר היא תת חלקה 1 ואילו המחסן (כך מופיע בוועדה המקומית) , שבו מתגורר לטענתו החייב, מוגדר בטאבו תת חלקה 2 כדירה בשטח של 44 מ"ר, כל זאת מבלי להתייחס לחריגות הבניה הקיימות, זכויות הבנייה אם קיימות ואפשרות ניצולן.

לסיכום ולאור כל המפורט לעיל: לחייב ולמשיבה, כל אחד, מחצית הזכויות בנכס המקרקעין שבמוקד.

בהחלטה זו היטיבה לתאר בקיצור נמרץ את הנכס ומקצת מההיסטוריה הצריכה לענייננו, בזו הלשון (ההדגשות במקור): "בכתב התביעה תואר הנכס הראשון בטעות כשישה נכסים שונים באותו מיקום – רחוב ארץ חפץ 102, בה בשעה שמדובר בנכס אחד. אמנם במקור ב־1971 הוא החל כדוכן/קיוסק בשטח של 7 מ"ר שהעיריה הקצתה כבר רשות במקרקעין השייכים לה, לאביו של הנתבע, לצרכי שקום, והקיוסק הלך והתרחב עם השנים, אוחד עם שני קיוסקים נוספים סמוכים שהוקצו במקור לאחרים, ופלש לשטחי ציבור פתוחים, עד שנהפך למרכול בן כ־100 מ"ר, כך עולה מתביעת פינוי שהגישה העיריה בת.א. 63443-12-14, נגד הנתבע ואחיו, שנידון בפני כב' השופט גדעוני, ואשר לגביו ניתן בהסכמה צו פינוי ליום 1.2.17. (הטענה של הנתבע כי הנכס הופקע מידיו ב-2014 אינה מדויקת)". בעיניינו של נכס זה היתקיימו מספר הליכים משפטיים, ביניהם גם פליליים ומנהליים, אשר עסקו בסוגיות של תיכנון ובנייה ורשוי עסקים, כשברקע גם סכסוכים בין הנתבע לבין בני משפחתו וטענות לפלישה של אחד האחים לעסקו של הנתבע.

סמכות בית־משפט זה להדרש לתביעה סעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם–1980 (להלן: הפקודה), קובע כך: "משניתן צו כנוס יהיה הכונס הרישמי שליד בית המשפט הכונס של נכסי החייב ומכאן ואילך, ובאין הוראה אחרת בפקודה זו, לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר־תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע". "חוב בר־תביעה" מוגדר בסעיף 71 לפקודה כדלהלן: "חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום צו הכנוס או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצוו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל [...]". הפסיקה קבעה כי בית־משפט שלתביעה הנידרש לעכב הליכים על־פי סעיף 20 לפקודה, מחויב לבדוק אם החוב שלפניו נופל בהגדרת "חוב בר־תביעה" בכל שלב של הליכי הפש"ר, וגם לאחר שניתן צו כנוס (ע"א 1516/99 לוי נ' חיג'אזי, פ"ד נה(4) 730, פסקות 9-8 לפסק־הדין (2001)).

...

התוצאה היא כי בית־המשפט שלתביעה מורה על עיכוב הליכים בתביעה זו, ומצא לנכון לעשות זאת על דרך מתן פסק־דין למחיקת התובענה מכוח תקנה 41(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט–2018, והיא הדרך הדיונית היעילה ביותר לתובענה זו. ההליכים יחודשו בכפוף למתן החלטה מתאימה מאת בית־המשפט שלפש"ר ובהתאם לה. המזכירות תסגור את התיק ותנהג בצו לעיכוב הליכים כפסק־דין למחיקת תובענה מכוח תקנה 41(4) לתקנות סדר הדין האזרחי.

לדבריו, למרות מצבו הרפואי הקשה, הוא מילא את חובותיו בהליך, שילם לקופת הכנוס יותר ממה שהיה חייב, נקט ביוזמתו בהליך ערעור על היטל השבחה, שנידחה, סייע בהשגת הסדר פשרה במסגרת תביעה שהוגשה נגדו ונגד בני משפחתו; כתוצאה מההסדר, נוצרה יתרת זכות להחזר מס הכנסה לטובת החייב בהקף של מאות אלפי ₪ והוא פועל לקבלו.

דיון והכרעה סמכות בית המשפט ליתן צו הפטר קבועה בסעיף 62 לפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש] התש"מ-1980 לפיו בית המשפט הדן בבקשת הפטר, יביא בחשבון את היתנהגות החייב ועסקיו לרבות במשך הליכי פשיטת הרגל.

בספרם של לוין וגרוניס "פשיטת רגל" (מהדורה שלישית, תש"ע- 2010) נכתב בעמ' 200:- "גורם חשוב ביותר ששומה על בית המשפט להביא בחשבון שיקוליו הוא היתנהגותו של החייב, בין לפני פשיטת הרגל ובין במהלכה". כנגד החייב מיתנהלת חקירה פלילית ע"י משטרת ישראל ומחלקת החקירות של הכנ"ר, חקירה מורכבת שנוגעת לגורמים נוספים המצויים בהליכי פש"ר. בפסק הדין בתיק פש"ר 31038-12-10 שניתן ע"י מותב זה בעיניינו של מר עוזי שאבי, בוטלו הסדר הנושים והליך פשיטת הרגל נגדו, בשל מעורבות בעבירת זיוף, מירמה והונאה.

...

כמו כן סובל מבעיות אורתופדיות, עבר ניתוחים ושיקום ממושך וביום 14/3/18 לקה שוב בליבו, עבר צנתורים ובסופו של דבר הוכר כבעל נכות רפואית בשיעור 79% ונכות עבודה בשיעור 25%.

בנסיבות אלה, נראה כי אין מנוס מביטול ההליך, וכך אני מורה.

הסעיף קובע כי במכירת בית מגורים בהליך פשיטת רגל, יש לוודא כי יימצא לחייב ולבני משפחתו הגרים עמו מקום מגורים סביר או סידור חלוף.

הביטוי "צו בפשיטת רגל" כמשמעו בסעיף 182א לפקודת פשיטת הרגל מתייחס לצוים בהם בית המשפט מפעיל את סמכותו המיוחדת כבית משפט לפשיטת רגל (ראו רע"א 4746/11 גרוזמן נ' כונס הנכסים הרישמי, פסקה 8 (26.10.2011) (להלן: עניין גרוזמן).

...

לחלופין, המבקשים טוענים כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור, וזאת משום שבקשתם מעלה סוגיות בעלות השלכות רוחב הנוגעות לציבור הרחב.

ראשית, מקובלת עלי טענת הנאמן לפיה קבלת הערעור ומתן אפשרות לביצוע שמאות מחודשת לדירה, תביא הלכה למעשה לביטולן של ההחלטות שאישרו את מכירת הדירה, ואשר עליהן לא השיגו המבקשים במועד.

אינני סבורה כי יש בעובדה זו כדי לשנות מהמסקנה שלעיל.

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה בזאת, והצו הארעי שניתן ביום 12.12.2022 מבוטל אף הוא.

משכך, אני מוצאת לנכון להשית הוצאות על הנתבע על מנת להעתר לבקשתו להארכת מועד, כאשר גם אם יוכרע כי אין לבית משפט זה סמכות לידון בתובענה או כי קיים הפטר על החוב מושא התובענה, החלטה זו עומדת בעינה נוכח מחדלו של הנתבע באי הגשת כתב ההגנה במועד והטרחת התובע להגיש בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה והבהרה עת הבקשה להארכת מועד הייתה אמורה להיות מוגשת לא יאוחר מיום 1.5.23 והוגשה ביום 28.8.23 (היינו בארבעה חודשים איחור).

אומנם ניתן לומר שהיורש מבקש להחזיר כספים שנגרעו לקופת העיזבון עת הוא מציין שהוא תובע על פי זכותו כיורש אולם אין מדובר בסכסוך לגבי הקף עיזבון בין הנכד לו היה יורש על פי צוואה (או מכוח ירושה על פי דין היה וניכנס בנעלי אביו) או פרשנות צוואה ולכן אין מדובר בתובענה אזרחית בין אדם/ עיזבונה של הסבתא לבין בן משפחתו (עת החוק לא חל ביחסים שבין דוד לאחיין גם אם הסיכסוך הוא בתוך המשפחה וכבר אין עיזבון משהוא חולק והעיזבון כשלעצמו אינו אישיות משפטית אלא התובע בעל זכות שירש מצד ג') ואין מדובר בתובענה שעילתה סיכסוך בקשר לירושה משהנכד לא טוען לירושה ולא טוען כי הכסף ניתן לו במתנה (או כי מחלה לו בחייה) ולא כהלוואה (אלא מאשר זאת למעשה שמדובר בהלוואה אולם טוען להפטר).

קבלת עמדת הנתבע משמעה כי תביעה נזיקית של עיזבון גם היא תהיה בבית המשפט לעינייני מישפחה, ולא היא ומכל מקום עולה כי בעיניינו אין כבר עיזבון והצדדים לתיק אינם נכנסים לגדרו של בן מישפחה עת היורש תובע מכוח מעין "המחאת זכות" שניתנה לו אולם על פי צוואה, ככל יורש אחר שגם לא היה בן מישפחה (כאשר גם תובענה של נושה נגד העיזבון להחזר הלוואה שנטל המנוח לפני מותו אינה בגדר סיכסוך בקשר לירושה, עת גם העילה של התביעה, כמו כאן, נוצרה בחיי המנוחה ללא קשר לסכסוך הירושה).

סיכומו של דבר, מקום בו ההלוואה ניתנה לפני שהנתבע נכס להליך של פשיטת רגל, כאשר במועד צו הכנוס שהוא המועד הקובע לגבי חובות שהם בני תביעה או לא (והוא גם המועד לעיכוב ההליכים של תובענות משהתנהלות בעוד לפי החוק החדש במועד צו פתיחת הליכים), הרי שהחבות הזו – בין אם זה חוב מותנה בדרישה עתידית ובין אם זה חוב שפירעונו עתידי ודאי אבל עתידי – הייתה ידועה וקיימת.

...

על כן, יצוין כבר עתה, כי איני נעתרת לבקשה שלא לבחון את טענת הנתבע בהזדמנות הראשונה לדחייה על הסף בשל העדר סמכות עניינית וקיומו של הפטר, כל שכן בית המשפט העלה זאת במסגרת החלטתו בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

יובהר, כי בענייננו חלה פקודת פשיטת הרגל נוכח אותה תקופה שבה ניתן ההפטר אולם ניתן לראות כי גם לפי חוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, תשע"ח -2018 התוצאה היא זהה משחוב בר תביעה מוגדר סעיף 4 כחוב ודאי או מותנה בין שהגיע מועד פרעונו ובין שטרם הגיע, עת החוק מתייחס בבירור גם לחובות עבר.

סיכומו של דבר, מקום בו ההלוואה ניתנה לפני שהנתבע נכס להליך של פשיטת רגל, כאשר במועד צו הכינוס שהוא המועד הקובע לגבי חובות שהם בני תביעה או לא (והוא גם המועד לעיכוב ההליכים של תובענות משהתנהלות בעוד לפי החוק החדש במועד צו פתיחת הליכים), הרי שהחבות הזו – בין אם זה חוב מותנה בדרישה עתידית ובין אם זה חוב שפרעונו עתידי ודאי אבל עתידי – הייתה ידועה וקיימת.

על כן, דומה כי אין מנוס אלא לקבוע כי החוב הוא בר תביעה ומשכך לא ניתן לפעול לגבייתו נוכח צו ההפטר.