על בסיס המקובץ לעיל, ומתוקף סמכותו לפי סעיפים 6(ג), 8(2), 8(3), 8(4) לחוק יחסי ממון, ובהקש מסעיף 7 לחוק יחסי ממון, קובע בית המשפט שהאשה אינה זכאית, מכוח חוק יחסי ממון, למחצית משווי שלושת הדירות.
אמנם נכון הוא שהאשה לא עמדה על סעד חלופי של השבה, אך יש מקום לעשות בנסיבות חריגות אלה שימוש בסמכותו הרחבה של בית משפט.
בסעיף 11.2 לחוות דעתו העמיד השמאי את הערכת עלות הבניה על בסיס עלות למ"ר כפול שטח הדירה:
· קומה א' – 505,000 ₪;
· קומה ב' – 404,000 ₪;
· קומה ג' – 180,000 ₪;
· מרפסת לא מקורה – 11,000 ₪;
סה"כ – 1,100,000 ₪.
...
לא שוכנעתי שיש מקום בנסיבות אלה להכריז על האב כהורה "משמורן" משותף עם האֵם בניגוד כה מובהק לחלוקת זמני השהות וחלוקת עול גידול הבן בפועל.
יוצא אפוא שבמועד הקרע עמדה היתרה לסילוק ע"ס כ – 32,000 ₪.
בית המשפט עיין בנטען ומצא שדין הטענות להידחות.
עתירת האישה להצהרה על מחצית זכויותיה בבית ו/או בשלושת הדירות – נדחית.
