סמכות בית המשפט בתביעת מעסיק נגד עובד שגנב

העובדה כי הוגשה לכאורה תלונה במישטרה ביחס למירמה – אף לו הייתה מוכחת, בודאי שאין בה די. בת"א (מחוזי-ת"א) 51862-02-21 לואיס **** טפייה נ' שלומי איבגי (להלן: "פסה"ד בעיניין שלומי איבגי") נקבע כי הסמכות העניינית לידון בתביעה שהגיש התובע (המעסיק) כנגד הנתבע (עובד לשעבר) על רקע טענות לגניבה או פעולות שלא כדין בנכסי העסק מסורה לבית הדין לעבודה שעה שלא צויין מפורשות בכתב התביעה כי עילות התביעה הנן נזיקיות.

אשר על כן ביישום הדין ולאור קביעות בית המשפט העליון בעיניין רוחם ובעניין שלומי איבגי, ומשהתובעת לא ציינה בצורה מפורשת בשום שלב כי עילת התביעה הנה נזיקית (בשונה משטענותיה בעיניין "גנבה ע"י עובד" ו"חריגה מנהלים") וכאשר התביעה הוגשה כתביעה שטרית ללא כל היתייחסות נוספת לעילתה, מצאתי כי הסמכות לידון בתביעה לבצוע שטר שהוגשה כנגד המבקש, נתונה לבית הדין לעבודה.

...

ברע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ (להלן: "פסה"ד בעניין רוחם") אליו כאמור הפנתה אף המשיבה, בפסקה 67 נקבע כי קיימת חשיבות לאופן שבו הוגשה ונוסחה התביעה:  "לאחר ששקלנו את הדברים, אנו סבורים שיש ללכת בדרך הבאה: ככלל, כאשר התביעה מנוסחת כתביעה בנזיקין, היינו כתביעה המיוסדת על עוולה או עוולות הקבועות בפקודת הנזיקין, הסמכות לדון בה תהיה נתונה לבית המשפט האזרחי. יחד עם זאת, על מנת למנוע ניצול לרעה של חריג זה יש לעמוד על כך שבית המשפט האזרחי ידון אך ורק בעילות הנזיקיות, ולא בעילות שהסמכות לדון בהן נתונה לבית הדין לעבודה. לא למותר להזכיר כי תקנה 9(6) לתקנות סדר הדין האזרחי (בדומה לתקנה 9(5) לתקנות בית הדין לעבודה) מחייבת את התובע לציין בכתב התביעה את העובדות המקנות לבית המשפט את הסמכות לדון בעניינו. אם כן, הדעת נותנת כי מקום שבו הוגשה לבית המשפט האזרחי תביעה שהצדדים לה הם עובד ומעסיק והיא נוגעת למערכת היחסים ביניהם, על התובע לציין ולהסביר במפורש כי עילות התביעה הן נזיקיות (שהרי אם לא יעשה כן הסמכות לדון בתובענה תהיה נתונה לבית הדין לעבודה). זאת, כחריג לכלל שלפיו התובע אינו חייב לפרט מהי התשתית המשפטית המבססת את זכותו לקבל מן הנתבע את הסעד...

ויצויין כי פסה"ד בעניין שלומי אבגי מלמדנו בדרך של קל וחומר כי דין התביעה בענייננו להתברר בביה"ד לעבודה שכן בשונה מהעניין שבפניי – הרי שבעניין שלומי אבגי נטען כי העובד, לו הייתה גישה חופשית לכספי העסק, משך מקופת העסק לצרכיו האישיים ושלא כדין כספים רבים, וזאת בשונה מהטענה שהעלתה המשיבה כנגד המבקש ביחס למבקש כדאן וחרף זאת נקבע כי הסמכות לדון בתובענה מסורה לביה"ד לעבודה ולא לביהמ"ש האזרחי.

מכל המקובץ עולה, כי המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה ללמד כי התביעה באה בגדר החריג הקבוע בסיפא לסעיף 24(א)(1) לחוק.

בהחלטתו, קבע בית משפט קמא, כי תביעת מעסיק נגד עובד בגין מעשה גניבה, מעילה או תרמית מבוססת על עילות הנובעות מפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

עיון בטענות המשיב, בבית משפט קמא, בערכאה זו וכן בבית הדין לעבודה, מעלה שזה אינו כופר בסמכות בית הדין לידון בתביעה שהוגשה נגדו שם על ידי המבקשת.

...

התוצאה: בקשת רשות הערעור, נדחית.

המבקשת תשלם הוצאות המשיב בסך של 5,000 ₪ (כולל מע"מ).

עניינה של החלטה זו בשאלה למי נתונה הסמכות העניינית לידון בתביעה שהגיש התובע (המעסיק) כנגד הנתבע (עובד לשעבר) על רקע טענות לגניבה או פעולות שלא כדין בנכסי העסק - בית המשפט האזרחי או בית הדין לעבודה.

...

עם זאת, אני סבורה כי יש להורות על עיכוב התביעה כנגדה עד לאחר תום בירור ההליך בבית הדין לעבודה.

סוף דבר התביעה תועבר לבית הדין לעבודה בתל אביב לצורך בירורה בכל הנוגע לנתבע 1.

בכל הקשור לתביעה כנגד הנתבעת 2, אני מורה על עיכוב ההליכים.

" הינה כי כן, תביעות שעילתן בפקודת הנזיקין מצויות בסמכותו של בית משפט השלום, למעט תובענות העוסקות בהסגת גבול במקרקעין (סעיף 29 לפקודה); הסגת גבול במיטלטלין (סעיף 31 לפקודה); גרם הפרת חוזה שלא כדין (סעיף 62 לפקודה); הפרת חובה חקוקה (סעיף 63 לפקודה), כשהן בקשר לסכסוך עבודה.

עוד אציין, כי בתי הדין לעבודה דנים כדבר שבשיגרה בתביעות של מעסיק כנגד עובד להשבת כספי גניבה ממעסיק והדבר נתון בגדר סמכותו העניינית של בית הדין שעה שמדובר בהפרת אמון מצד העובד במסגרת יחסי עבודה (ראו למשל: ס"ע 40857-07-11 אלכסנדר פינדיורין נ' זיסמן בן ציון ואח', ניתן ביום 17.5.17 – פסק הדין אושר במסגרת ע"ע 42510-06-15; סע"ש 24235-03-15 צהרונית אם המושבות נ' נירה לוי, ניתן ביום 8.3.18 - בפסק דין זה נדון תביעת החברה כנגד העובדת להשבת כספי גניבה ממעסיק; סע"ש 32430-08-15 פלסטניר אגש"ח בע"מ נ' יעקב וסרמן, החלטה מיום 3.2.2016).

...

סוף דבר: כל עילות התביעה כמפורט בכתב התביעה שהגיש החברה נמצאות בסמכותו העניינית של בית הדין והבקשה למחקן – נדחית.

יובהר כי בעיניין מורן רוחם נפסק כי תובענות נגד עובדים בטענות לגניבה ומעילה בכספי מעסיק או פעולות אחרות שבוצעו שלא כדין בנכסים או בזכויות כספיות של המעסיק יידונו בבית משפט אזרחי ולבית הדין לעבודה אין סמכות לידון בהן.

...

כן, תביעת השבה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט מתמקדת ברווח שצמח לנתבע ולא בנזק שנגרם לתובע ולכן גם אם הייתה התובעת מעלה כימות הוצאותיה ונזקיה כי אז אין בהן עילה מוכח דין זה. דיון והכרעה הלכה פסוקה היא כי ככלל יש להיעתר לבקשות לתיקון כבתי טענות ברוחב לב. עם זאת, היעתרות לבקשות מסוג זה אינה "אוטומטית", שכן מדובר באיזונם של שיקולים שונים, ובהם: תרומת התיקון לבירור הפלוגתות; השלב הדיוני בו מצוי ההליך; תום הלב של המבקש; שיהוי בהגשת הבקשה; וכן השפעת התיקון על המשך התנהלות הדיון בשים לב לאינטרס הציבור (ראו רע"א 4321/22 ריץ' אנד רויאל שוקי הון בע"מ נ' ביטוסי בע"מ (נבו 13.09.2022); ע"א 5316/20 רמתיים צופים אגודה הדדית בע"מ נ' מדינת ישראל (נבו 04.04.2021)).

על כן, ונוכח האמור לעיל, מקום בו ייפסק כי אין מדובר ביחסי עובד מעסיק, כי אז מעתה אני מתירה את תיקון כתב התביעה בעתיד לבוא משגם לא שוכנעתי כי התיקון הנדרש מעלה סוגיות חדשות או מרחיב יריעת המחלוקת או פוגע ביכולת הנתבע להשמיע את טיעוניו.

על כן, איני סבורה כי תיקון כתב תביעה יוביל לפגיעה בהליך ראוי והוגן, כל שכן ניתן לרפא זאת בהוצאות ריאליות, מקום בו יהיה צורך בתיקונו של כתב ההגנה (עת לפי התקנות החדשות אין הדבר גורר תיקון אוטומטי מקום בו בית המשפט נעתר לתיקון כתב תביעה אולם כבר מעתה אני מתירה תיקון בהתאם לתקנה 47 (א) לתקנות בכל הנוגע לעילת התביעה בגין עשיית עושר ולא במשפט).