שכן, כפי שעולה בהרחבה גם בעמדת הממונה – כחלק מתפישה רחבה של סמכויות החקירה של הנאמן, ובכל הנוגע לחברה בפרוק (להבדיל מהליך פשיטת רגל של יחיד), צימצמו בתי המשפט את החיסיון המוחלט ביחסי עורך דין-לקוח (עמית, בעמ' 1073; ת"א (מחוזי ת"א) 1795/88 וקסברג נ' נחום, תשן(3) 45, 51-50 (1990) (להלן: עניין וקסברג); פש"ר (מחוזי י-ם) 39134-02-13 עזבון המנוח כליף גולן בפשיטת רגל נ' כונס הנכסים הרישמי מחוז ירושלים (07.06.2016)).
לפיכך, משילובם גם יחד של סעיף 43 לחוק חידלות פרעון, המקנה לנאמן את הסמכויות שהיו נתונות לאורגנים של החברה; וכן של סעיפים 47(א) ו-49 לחוק חידלות פרעון, המקנים לנאמן סמכויות חקירה רחבות – אך מתבקשת מסקנתו של בית משפט קמא, אליה שותף גם אני, לפיה לנאמן עומדת הזכות לקבל מסמכים שהם פרי עבודת הועדות הבלתי תלויות וועדת הבקורת, לרבות כאלו שרלבנטיים ליעוץ משפטי חצוני.
ועתה הלאה – לאחר שעמדתי על כך שלנאמן סמכויות רחבות, הכוללות גם גישה לתוצרי ייעוץ משפטי שניתן לועדות, ניתן איפוא לגשת לנקודת מחלוקת מרכזית נוספת בין הצדדים, והיא מי הוא בעל החיסיון בגין תוצרי הייעוץ שניתן על-ידי משרד עורכי הדין בהליך דנא?
לאחר בחינת טענות הצדדים בנידון, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא – ועל-פיה, הייעוץ שניתן מטעם משרד עורכי הדין הוא ייעוץ שניתן לועדה, ולא לדירקטורים באופן אישי; ונפקותה של קביעה זו היא כי הדירקטורים אינם בעלי החיסיון בעיניינו.
...
המדובר בהתכתבויות שנערכו במסגרת ייעוץ שניתן להם בכובעם כדירקטורים של החברה, ומטבעם של דברים אלו, הוא גם מומן על-ידה – מבלי להאריך דברים יתר על המידה, סבורני כי מוטב היה כי טענה זו לא תשמע.
כאמור, אל לו לדירקטור סביר לקבל יעוץ משפטי לענייניו הפרטיים על חשבונה של החברה, ובוודאי שאל לנו לתמרץ אותו לעשות-כן. אדרבא, החלטתי זו מחזקת את מעמדו של הדירקטור הרצוי – שאינו מנצל את משאבי החברה לטובת ענייניו האישיים אלא אך לצורך ייעוץ מקצועי השלוב וכרוך בתפקידו, מתוך רצון כן למלאו בניקיון כפיים ובהיעדר תלות כלשהי בבעל השליטה.
סוף דבר
מכל האמור, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא.
