סמכות בית הדין לעבודה במינוי עובד עירייה

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 12214-05-21 ניתן ביום 01 פברואר 2022 מוחמד יאסין המערער המוסד לביטוח לאומי המשיב בפני: סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן, השופטת חני אופק גנדלר נציגת ציבור (עובדים) גב' עירית אלטשולר זמני, נציג ציבור (מעסיקים) מר שרגא וייצמן ב"כ המערער - עו"ד וקים וקים ב"כ המשיב - עו"ד הילה גולן פסק דין

(1) סעיף 122(א) לחוק, שכותרת השוליים שלו היא "ערר", קובע כי "הרואה עצמו נפגע מהחלטה של רופא או של ועדה רפואית, רשאי, בתנאים שנקבעו, לערור עליה לפני הוועדה הרפואית לעררים". תקנה 27(א) לתקנות קובעת כך: "נפגע רשאי לערער על החלטת הוועדה בדבר דרגת נכותו בפני ועדה רפואית לערעורים (להלן – ועדה לערעורים), תוך שלושים יום מהתאריך בו נימסרה לו ההחלטה. המוסד רשאי לערער כאמור תוך שלושים יום מהתאריך בו נימסרה ההחלטה למוסד." (2) סעיף 123 לחוק, שכותרת השוליים שלו היא "ערעור", קובע כך: "החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין איזורי לעבודה; פסק דינו של בית הדין ניתן לערעור לפני בית הדין הארצי לעבודה אם נתקבלה רשות לכך מאת נשיא בית הדין הארצי לעבודה או סגנו, או מאת שופט של בית הדין הארצי שמינה לכך הנשיא." (3) סעיף 124 לחוק, שכותרת השוליים שלו היא "קביעת נכות – תנאי לתובענה", קובע כך: "קביעת דרגת הנכות, לפי סעיפים 118 עד 122, היא תנאי מוקדם לכל תובענה לענין סימן זה בפני בית הדין לעבודה; הקביעה תחייב את בית הדין לעבודה." הינה כי כן, משילוב ההוראות הנ"ל עולה כי סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה לידון בעירעור מתפרשת על החלטות הועדה הרפואית לעררים, ואין היא כוללת דיון בהשגה ישירה על החלטת הועדה מדרג הראשון [השוו: (בר"ע )ארצי) 16402-08-16 יחיא – המוסד לביטוח לאומי (5.10.2016); בר"ע (ארצי) 68044-05-19 אוטומזגין – המוסד לביטוח לאומי (28.7.2019)].

...

על כן, אם בכלל – אפשרות זו צריכה להיות שמורה למקרים חריגים ביותר המחייבים הכרעה מיידית, ולא שוכנענו כי מקרה זה בא בגדרם, וזאת מהנימוק הבא.

כך או כך, לא שוכנענו כי עניינו של המערער בא בגדר אותם מקרים נדירים שבנדירים שבהם עשויה להיות הצדקה לשמוע טענות כנגד החלטות ביניים של הדרג הראשון, ובכל מקרה טענותיו שמורות לו במסגרת ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, ככל שיהיה בערעור זה צורך.

סוף דבר – הערעור נדחה.

מסגרת נורמאטיבית סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה - תשכ"ט ,1969 קובע כי לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לידון, בין היתר, "בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]". בע"ע (ארצי) יעקב טרנר נגד דוד אטיאס ועירית באר שבע (3.6.07), פסק בית הדין הארצי: "הקביעה אם סיכסוך הוא בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה אינה נקבעת על פי פירוש מילולי ודווקני של הוראות החוק או על פי זהות הצדדים להליך, אלא על פי מבחנים מהותיים: מהות העניין הנידון או מהות העילה, והאם על פי תכלית חוק בית הדין לעבודה מן הראוי שבית הדין לעבודה ידון באותו עניין. ככל שעל פי מהות העניין מקומו של הדיון בסכסוך הוא בית הדין לעבודה, משתרעת סמכותו על כל בעלי הדין הנוגעים לעניין". בע"א 2618/03 פי. או. אס. (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' נחום ליפקונסקי פ"ד נט(3) 497 נפסק ע"י בית המשפט העליון כי התכלית שבבסיס הענקת סמכות ייחודית לבית הדין האיזורי לעבודה לידון בנושאים מסוימים היא רכוז כל עינייני העבודה בטריבונל הבקיא והמצוי בתחום זה. הסמכויות האזרחיות של בית הדין האיזורי לעבודה מוקנות, בנושאים שונים, על-פי מבחנים משתנים.

בשל הסגולות המיוחדות הטמונות בשירות במישטרה ובשל האופי המיוחד של תפקידי השוטר, מערכת יחסי העבודה בין שוטר לבין המישטרה היא בעלת מאפיינים מיוחדים, אשר בגינם פעל המחוקק באופן מפורש לצימצום סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, באמצעות חקיקת סעיף 93א לפקודת המישטרה [נוסח חדש] תשל"א 1971,אשר קובע, כדלקמן: "(א) תובענה הבאה להיתנגד לשימוש בסמכויות הנתונות לפי פקודה זו לענין מינויו של קצין מישטרה בכיר, קביעת שוטר לתפקיד, העברתו מתפקיד לתפקיד או ממקום למקום בתפקיד, העלאתו בדרגה או הורדתו מדרגתו, השעייתו מתפקידו, פיטוריו מן החיל, הארכת שרותו מחמת שעת חרום, עסוקו בעבודה מחוץ לתפקידיו במסגרת המישטרה, או שיחרורו מן השרות – לא תיחשב כתובענה הנובעת מיחסי עובד ומעביד לענין סעיף 24 לחוק בתי הדין לעבודה, תשכ"ט-1969.יחסים

...

לאחר ששקלנו את הדברים נבהיר כי אין מקום לדחות את הבקשה בשל מועד הגשתה.

חרף האמור ובהיותנו מודרכים על ידי ההלכה האמורה שוכנענו כי דין התביעה נגד המשטרה להיות מסולקת על הסף בהעדר סמכות עניינית.

ממכלול הטעמים המפורטים לעיל הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה ולהורות על סילוק התביעה כנגד המדינה (משטרת ישראל) על הסף.

הסמכות לעצב את המדיניות לניהול מערכת החינוך היא בידי המדינה, כרגולטור של מערכת החינוך (ואיננו נדרשים לחלוקת הסמכויות בינה לבין הגורמים הרלוואנטיים האחרים – הרשויות, העיריות והבעלויות), ומכל מקום הבקורת השיפוטית בעיניין זה אינה בסמכות בית הדין לעבודה.

בחודש ספטמבר 2003 מונתה על ידי הממשלה ועדת דברת, והיא הגישה את המלצותיה בחודש ינואר 2005.

עוד יש לציין בהקשר זה, כי יש להתאים את המבחנים לקביעת יחידת מקוח למציאות יחסי העבודה המשתנה, כגון - הפרטת שירותים צבוריים, העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם וקבלני שירותים, הפעלת עסקים באמצעות זיכיונות וכיו"ב. עמד על אדלר במאמריו (ע' 558): "הפסיקה בעיניין העדפת שיטת הייצוג ה'מפעלית תעשייתית' ניתנה על רקע יחסי העבודה ששררו בישראל באותה תקופה. סביר להניח שהפסיקה תתפתח ותתעדכן על פי התמורות ביחסי העבודה, כפי שאנו עדים להם בתקופה האחרונה. בין היתר יידרשו בתי הדין לעבודה לקבוע אמות מידה בהתייחס לסוגיית יחידת המיקוח באשר לאלה: מעסיקים בעלי כמה סניפים או אתרים; מעסיקים שחלק מעובדיהם מועסקים מחוץ למפעל (כגון נהגים וסדרני סחורה ברשתות); רשתות בעלות סניפים רבים; רשתות בעלות כמה סניפים המתופעלים על ידי בעלים או זכיינים שונים". בהקשר של מערכת החינוך יש לתת את הדעת לכך שנוכח האופן שבו פועלת מערכת החינוך העל יסודי בישראל, עובדי ההוראה בחטיבה העליונה מועסקים לא רק על ידי רשויות ועיריות אלא על ידי מיגוון בעלויות.

...

כללו של דבר: על יסוד האמור לעיל, בקשתו של ארגון המורים להצהיר כי כלל עובדי ההוראה בחינוך העל יסודי בכיתות ז' עד יב' הם בגדר יחידת מיקוח אחת נדחית.

על אף האמור, אנו סבורים כי יש מקום שהצדדים ליחסי עבודה ישקלו "לחשב מסלול מחדש", ויבחנו בתום לב, בפתיחות וביצירתיות פתרונות שיביאו ליישוב הסכסוך, ויאפשרו להם לפעול יחדיו לטובת כלל עובדי ההוראה.

סוף דבר בקשתו של ארגון המורים להצהיר כי כלל עובדי ההוראה בחינוך העל יסודי בכיתות ז' עד יב' הם בגדר יחידת מיקוח אחת - נדחית.

להלן לשון ההחלטה: "...בבר"מ 657/03 עריית רהט נ' אלפראונה נדונה השאלה הישירה שבענייננו: למי מסורה הסמכות הייחודית בעתירה בקשר למכרז בדבר קבלת אדם לעבודה או אי קבלתו. גם שם הרשות המשיבה הייתה ערייה, דהיינו רשות מקומית כמשמעות דיבר זה בפרט 8 לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים. גם שם העותר לא היה עובד של הערייה ולא היתקיימו ביניהם יחסי עבודה. גם שם לא הייתה העילה בדיני עבודה אלא בדיני המכרזים ובמשפט המנהלי. ושם אפילו לא נעשה מיכרז והעובד היתקבל לעבודה ללא מיכרז ועל כך הלין העותר בעתירתו. והינה בית המשפט העליון פסק לעניין זה כי לפי פרשנותו הנכונה של סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה – זהו הדין הספציפי החל בעיניין; הוא גובר על חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים והפריטים הרלבאנטיים בו, ובפרט פריט 5 לתוספת הראשונה שדן במכרזים של רשויות, לרבות רשויות מקומיות; והסמכות הייחודית לידון בעתירה כזו נתונה לבית הדין לעבודה. גם הטענות לעניין העידר זכות עמידה אינן קשורות לפורום השפוטי כי אם לעותר ולעתירתו; ובין שיש לו זכות עמירה ובין שלא – אין הדבר משליך על הסמכות העניינית שקבועה בחוק. כיוון שכך ומכוח סמכותי לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט, אני מעביר את הדיון בעתירה לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, שהוא בית הדין בעל סמכות השיפוט המקומית במחוזנו...". ביום 27.6.22, לאחר העברת התיק לבית הדין לעבודה, הגישו הנתבעים 1-2 בקשה לסילוק על הסף של התובענה מחמת העדר סמכות עניינית.

כפי שכבר נאמר בהחלטת ביה"ד מיום 13.8.22, "על פניו קיימת זכות עמידה לתובע", שכן התובע עותר לבחינה מנהלית של החלטת רשות ציבורית (הנתבעת) למינוי (הנתבע 2) לתפקיד לאחר בחירתו במיכרז (243/17).

...

ביום 2.8.22 הגישו הנתבעים 1-2 תשובה לתגובת התובע בה הם חזרו על עיקר טענותיהם ולא מצאנו מקום לפרטה.

סוף דבר הבקשה נדחית.

לאור כל האמור, התובע יודיע עד ליום 1.11.22 אם הוא עומד על המשך ההליך.

לזאת יש להוסיף, כי לשאלת בית הדין האם הקף העבודה של התובע לפני מועד מינויו כסגן ראש העיר היה דומה או זהה להקף העבודה לאחר המינוי, הבהיר ראש העיר: "שראש העיר מאציל סמכויות לחברי המועצה ולסגנים מן הסתם הסגנים מקבלים תיקים שהם יותר מורחבים בגלל שזה מצריך יותר זמן לטפל בתיקים האלה. יש הבדל מבחינת ההיקפים של העבודה בין מה שהוא עשה לפני התקופה שהיה סגן בשכר לתקופה שאחרי שהוא סגן בשכר"[footnoteRef:54] (ההדגשות הוספו- ר.ג.).

משקבענו כי התובע אינו זכאי לשכר, הרי שאין מקום כי בית דין זה ידון בסוגיית עגמת הנפש שלטענת התובע, נגרמה לו. למעלה מהצורך נוסיף, כי הגם וטופס הבקשה לאישור המינוי והשכר לא נשלח על ידי הערייה למשרד הפנים במועד, משרד הפנים לא תלה את החלטתו במועד אשר בו נשלחה הבקשה ואף אישר את המינוי רטרואקטיבית מיום 27.4.17 (בכפוף להעדר ניגוד עניינים) וזאת למרות האיחור בהגשת הטופס.

...

על כן, התביעה לתשלום פיצוי בגין עגמת נפש- נדחית.

אשר על כן, התביעות לתשלום פיצוי בגין שלילת מענק הסתגלות, אי קבלת דמי אבטלה ולפיצוי בגין עגמת נפש – נדחות.

סוף דבר לאור האמור לעיל, התביעה על כל רכיביה- נדחית.