לצורך בירור התובענה כדבעי יש להדרש למספר שאלות נוספות, מעבר לסוגיית המזונות, הדורשות הכרעה:
מה הנפקות המשפטית של תצהיר אשר נחתם ואומת על ידי נוטריון תאילנדי בתאילנד; מה הנפקות המשפטית של אי התייצבות לחקירה נגדית; האם לבית המשפט בישראל יש סמכות שיפוט לידון בתובענה; מהו הדין החל על הצדדים והקטינים לעניין סוגיית המזונות; טענת פורום לא נאות;
אילו עיקר השאלות המונחות לפתחי והדורשות הכרעה.
בהחלטה נקבע, כי על הנתבע לשלם דמי מזונות זמניים עבור שלושת הקטינים – "בסך כולל של 8,000 ₪ לחודש, כאשר סכום זה כולל הוצאות מדור, החזקת מדור ומחציות".
ביום 2.9.2021 הגיש הנתבע כתב הגנה לתביעה.
וכן ראו י' שקד, עמ' 43 :
"הסמכות הבין-לאומית לידון בתובענה נגד נתבע שהומצאה לו התובענה בתחומי המדינה שאובה מעקרון של המשפט הבין-לאומי הפרטי, הקובע שיש לבתי המשפט בישראל סמכות בין-לאומית על נתבע הנמצא בישראל. נקנתה סמכות מכוח המצאה בתחום המדינה, אין צורך עוד בהמצאה מחוץ לתחום. כלל זה יפה גם אם עילת התביעה נוצרה בחוץ לארץ".
התוצאה – מאחר ובעניינו, בוצעה המצאה כדין לידי הנתבע בעת ששהה בארץ – אזי, רכש בית המשפט הישראלי סמכות לידון בתביעה.
...
מקובלת עלי טענת הנתבע כי צירוף ראיות חדשות זו אינו כדין, היות שעל התובעת היה להגיש בקשה לקבלת היתר להגשת ראיות חדשות לסיכומיה.
יוצא אפוא, כי עול נטל הטיפול בקטינים, מוטל כל כולו על התובעת.
בנסיבות אלה ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים כמפורט לעיל, מהות ההליך והיקפו, היקפם של כתבי בי-דין והבקשות בתיק, התנהלות הצדדים לאורך ניהול ההליך, שאופיין בהעדר שקיפות מצד הנתבע והעדר גילוי של המידע הנדרש מבעל דין בתביעת מזונות, ובשל מחדליו הדיונים המהותיים והרבים, כמפורט בפסק הדין, ומנגד קבלה חלקית בלבד של עתירות התובעת, נחה דעתי כי הסכום הסביר והמידתי שיש לפסוק בנסיבות העניין כשכר טרחה כולל, והוצאות עבור התובעת הוא בסך כולל של 30,000 ₪ כולל מע"מ. אי תשלום ההוצאות תוך 30 יום מהיום יוסיף להן רכיבי הצמדה וריבית כדין (מהיום).