סמכויות שופט תעבורה לפי פקודת התעבורה

סעיף 53(א) לחסד"פ מעצרים, הקובע כך: "עצור, משוחרר בערובה ותובע רשאים לערור על החלטת בית המשפט בעיניין הנוגע למעצר, לשיחרור, להפרת תנאי ערובה או להחלטה בבקשה לעיון חוזר וכן רשאי ערב לערור בעיניין ערבותו, בפני בית משפט של ערעור שידון בעיניינו בשופט יחיד". ותקנה 2 לתקנות סדר הדין הפלילי (כשירות שוטר וסמכויותיו) התשכ"ו-1966 (להלן: התקנות), הקובעת מיהו שוטר המוסמך להופיע בפני ערכאות: "תובע לפי סעיף 12(א)(2) לחוק מוסמך לשמש תובע בכל הליך בבתי-משפט השלום ובבתי משפט הערוניים; תובע כאמור שהוא חבר לישכת עורכי הדין, או שהוא קצין-מישטרה, מוסמך לשמש תובע בבית המשפט המחוזי בסוגי הליכים אלה:

(1) בקשות ועררים בעיניין מעצר, חיפושים ושיחרור בערובה; (2) עיון חוזר על החלטות בית-משפט השלום או שופט-תעבורה לפי סעיף 49 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], או ערעור לפי סעיף 60 לאותה פקודה".

...

במסגרתה נדחה הערר שהגיש המבקש על החלטתו של בית משפט השלום באשקלון (כב' השופטת ע' איזדורפר) במ"י 32495-04-19 מיום 15.4.2019.

תקנה 2 לתקנות קובעת באופן מפורש וברור מי המוסמך לשמש כתובע במסגרת ההליך הנדון, ואין מקום לפעול בניגוד לאמור בה. לאור כל האמור לעיל, דין בקשת רשות הערר להתקבל.

הערר מתקבל אפוא.

אני מורה על שחרורו של המבקש למעצר בית בבית הוריו לתקופה של עשרה ימים, בכפוף לתנאים הבאים: הפקדת ערבות עצמית וערבות צד ג' על סך של 25,000 ש"ח; הפקדת מזומן על סך של 5,000 ש"ח; צו עיכוב יציאה מן הארץ עד להחלטה אחרת; איסור יצירת קשר עם מי מהמעורבים בפרשה; וחובת התייצבות לכל חקירה משטרתית.

בתגובתו, הדגיש ב"כ המשיבה כי לבית המשפט סמכות רחבה ובלתי מוגבלת להורות על ביטול הודעת איסור שימוש ברכב, זאת להבדיל מסמכותו של קצין לבטל הודעת איסור שימוש, בשני המקרים המנויים בהוראת סעיף 57א(ה) לפקודת התעבורה.

אחד מעניינים אלו הוא עפ"י הקבוע בסעיף קטן (2): "עיון חוזר על החלטות בית משפט שלום או שופט תעבורה לפי סעיף 49 לפקודת התעבורה, או ערעור לפי סעיף 57ה או 60 לאותה פקודה". ככלל, שיקול הדעת המינהלי, כפוף לבקורת שיפוטית ובתי המשפט מוסמכים לבטל או לקצר את צו איסור השמוש ברכב, בהתקיים התנאים הקבועים בחוק.

...

מעבר לכך הודגש כי בפועל הרכב כבר שוחרר, הדבר יצר ציפייה אצל המשיבה שההליך הסתיים, העוררת לא עתרה לעיכוב ביצוע החלטה לצורך הגשת ערעור ורק מטעם זה יש לדחות את ערעור המדינה.

הערעור מתקבל חלקית.

(2)        עיון חוזר על החלטות בית משפט שלום או שופט תעבורה לפי סעיף 49 לפקודת התעבורה, או ערעור לפי סעיף 60 לאותה פקודה; (3)        ערר על החלטת בית משפט שלום לפי סעיף 74(ה), בהתייחס לחומר חקירה הנוגע לכתב אישום המוגש בידי תובע משטרתי; (4)        השגה על החלטה בעיניין בקשה להשפט באיחור לפי סעיף 230; (5)        תיקים שנדרשת בהם מומחיות מקצועית טכנית מיוחדת בעינייני תעבורה.

אכן, ס"ק 2 מסדיר את הסמכות להופיע בעירעור לפי סעיף 60 לפקודת התעבורה - ערעור על החלטה הנוגעת לפסילת רשיון נהיגה.

...

בנוסף, טען כי קיצור תקופת איסור השימוש נעשה בהתאם לסעיף 57ב(ג) לפיו "בית המשפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת". דיון ומסקנות אחר ששמעתי את טענות הצדדים ושקלתי את טענותיהם, הגעתי לכלל דעה כי דין הערעור להידחות.

איני מקבלת טענות אלו.

משהוגש הערעור בלא סמכות, בניגוד לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982, אני מורה על דחייתו.

לאחר שעיינתי בהחלטת בית המשפט לתעבורה, בכתב האישום, בהחלטת הקצין הממונה, בתצהיר, בהודעת הערר ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את טענת בא כוח העוררת ביחס לחוסר סמכותה של באת כוח המשיבה להופיע בדיון זה בבית המשפט המחוזי.

סעיף 60 (ז) לחסד"פ מגדיר כי "פרקליט" – הוא כאמור בסעיף 12 (א)(1)(א) לחסד"פ והוא: "ראש יחידת תביעות – קצין מישטרה שהוסמך לתובע משטרתי ומונה לראש יחידת תביעות במישטרה". עוד הוגדר כי: "תובע משטרתי – שוטר שהתמנה כאמור בסעיף 12 (א)(2)". כאמור, סעיף 60 (ז) לחסד"פ קובע כי: "תובע משטרתי, או שוטר שהסמיך היועץ המשפטי לממשלה, לפי סעיף 12 (א)(1)(ב), לא ייצג את המדינה בהליך בבית המשפט המחוזי בתיק שחומר החקירה בו הועבר אליו לפי סעיף זה, אלא בעיניין המנוי ברשימת העניינים שבחלק ד' לתוספת ראשונה א', תובע משטרתי או שוטר כאמור לא ייצג את המדינה בהליך בבית המשפט העליון". מכאן שיש לבחון את האמור בחלק ד' לתוספת הראשונה ואכן עיון בחלק זה מראה כי בסעיף 2 נאמר כי: "עיון חוזר על החלטות בית משפט שלום או שופט תעבורה לפי סעיף 49 לפקודת התעבורה, או ערעור לפי סעיף 60 לאותה פקודה". כאן המקום לציין כי סעיף 49 לפקודה קובע כי: "החלטת בית המשפט לפי סעיפים 46, 46ב', 47, 48 או 50 ניתנת לעיון חוזר ולערר בדרך הקבועה בחוק סדר הדין הפלילי... ". סעיף זה קובע, בין היתר, אופן ההשגה לביטול פסילה מנהלית או הערר עליה.

...

לאחר שעיינתי בהחלטת בית המשפט לתעבורה, בכתב האישום, בהחלטת הקצין הממונה, בתצהיר, בהודעת הערר ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את טענת בא כוח העוררת ביחס לחוסר סמכותה של באת כוח המשיבה להופיע בדיון זה בבית המשפט המחוזי.

לא ניתן להתעלם מכך שבסעיף 49 לפקודה, סעיף שקובע כי החלטות בית משפט לפי סעיפים 47, 48 לפקודה (סעיפים הנוגעים לפסילה מנהלית), באה אחרי המשפט "לעיון חוזר" המילה "ולערר". ההתאמה המוצעת תהלום האמור בסעיף 49 הנ"ל. מה גם, נוהג מקובל ומושרש מזה שנים, הוא שתובעים משטרתיים הופיעו בעררים בפני בית משפט זה ולכן ניתן לפרש את האמור בסעיף 2 של חלק ד' לתוספת ככולל "ערר" בפני ערכאת הערר, בהתאם לאמור בסעיף 49 לפקודה, שם נרשמו המילים: "עיון חוזר וערר". מכל מקום, אינני סבור שיש לקבל את טענת בא כוח העוררת ביחס לחוסר סמכותה של באת כוח המשיבה להופיע בדיון זה, על כן, אני דוחה את הטענה.

כאמור מחלוקת עובדתית זו תתברר בהליך העיקרי, אולם יש לעובדה זו, שבשלב זה לא נסתרה ואף המשיבה לא חלקה עליה על ידי חקירת המצהירה, כדי להביא למסקנה שבפנינו גרסה עובדתית אחת (של העוררת) הסותרת את הגרסה השנייה (של המשיבה), ובהתאם לכך אף להצדיק צמצום הפסילה המנהלית.

אשר על כן, אני מחליט לקבל את הערר ולצמצם את הפסילה המנהלית באופן שתעמוד על 20 יום.

דיון והכרעה אין עוררין על כך שהמבקשת/ההנאשמת מואשמת בעבירות לפי פקודת התעבורה.

העבירות שביצעה המבקשת/הנאשמת הן עברות תעבורתיות העולות בקנה אחד עם האמור בסעיף 45ב(א) לחוק "על אף הוראות חוק זה, קטין שעבר עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, הכרוכה בנהיגת רכב מנועי או עבירה על פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970, הכרוכה בשימוש ברכב מנועי, יועמד לדין לפני שופט תעבורה, אם הוא היה כשיר מבחינת גילו, לקבל רישיון נהיגה לרכב המנועי שבו נעברה העבירה" (ההדגשה שלי – ר.ו.).

סעיף 45ב(ג) לחוק קובע "על הליכים כאמור בסעיף קטן (א) לא יחולו הוראות חוק זה למעט סעיפים 10, 11, 13 עד 19, 35 עד 37, ויהיו לשופט תעבורה הסמכויות האמורות בפרק ה' ואולם לא יתן בית המשפט צו לפי סעיף 26(1) עד (6) אלא לאחר שקבל תסקיר של קצין מבחן לפי סעיף 22". החוק מקנה לשופט תעבורה את מלוא הסמכויות הנתונות לשופט נוער לעניין ענישת נאשם קטין ודרכי הטיפול בו. בכלל זה מחויב הוא להפנות לתסקיר לפני שיוחלט על דרכי טפול בהתאם לסעיף 26(1) עד (6).

...

סוף דבר לאור האמור לעיל, במקרה דנן, גם אם המבקשת/הנאשמת הייתה קטינה ביום הגשת כתב האישום ועל אחת כמה וכמה כעת בהיותה בגירה, בידי בית המשפט כאן הכלים לשקול האינטרס הציבורי ואינטרס השיקום.

אשר על כן, הבקשה נדחית.