סמכויות חוקר רשם האגודות השיתופיות

השופט מ' מזוז: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרת, האגודה השיתופית שומרה - מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ, להורות לרשם האגודות השיתופיות (להלן: המשיב) להפעיל סמכותו לפי סעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: הפקודה), ולמנות חוקר בעיניין הרכבה, דרכי עבודתה ומצבה הכספי של האגודה השיתופית אסם הגליל - מכון תערובת של מושבי הגליל, אג"ח שיתופית בע"מ (להלן: אסם הגליל או האגודה).

...

ולבסוף, בניגוד לטענת העותרת, אין ללמוד מתקנות 25-24 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 מסקנה אחרת.

זו מצוות המחוקק והמסקנה הנגזרת ממנה לענייננו היא כי לעותרת עומד סעד חלופי.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.

החוקר, מר אילן רונן, מונה ע"י עוזר רשם האגודות השיתופיות, מר יהב זרח, אשר אף כתב את הדו"ח מיום 1/5/13.

בדו"ח החוקר נכתב כלהלן: "האגודה אינה אוכפת פסק בוררות של הגב' רחל פרץ. המדובר במחדל חמור ביותר שלא ברור מהממצאים מה גודלו, זאת היות ולא צוין מועד סיום תקופת ההסכם בין גב' פרץ לחברת מוטורולה...כך או כך עולה מהממצאים שתקופת ההסכם הסתיימה... הנני מורה לועד ההנהלה לפעול בנחישות וללא כל דיחוי, ליישום פסק הבוררות משנת 1998, ככתבו וכלשונו, לרבות נקיטת כל האמצעים המשפטיים להחזרת הכספים שהועברו לגב פרץ בעוד שהיה צריך להעבירם לאגודה..". השאלות המצויות במחלוקת האם הוכח ע"י התובעת כי לא ניתנה על ידה הסכמה להארכת הסכם השכירות הראשון בין חברת פלאפון אשר תוקפו פג ביום 15/12/05? האם הסכמה שניתנה לטענת הנתבעים בע"פ או בהתנהגות, הנה הסכמה תקפה ומחייבת של התובעת? האם כעולה מפסק הבורר, הארכת החוזה תלויה וכפופה להסכמה בכתב מהאגודה והרשות? האם הארכת ההסכם השכירות הראשון, נעשה בנגוד לפסק הבורר משנת 1998? קרי, האם הנתבעים קיבלו את הסכמת התובעת בשנת 2005 ו- 2011 להארכת החוזה עם פלאפון כמפורט בפסק הבורר? ככל שיעלה כי הנתבעים לא קיבלו את הסכמת התובעת כנדרש, האם זכאית התובעת לקבל את כספי התמורה שהתקבלו אצל הנתבעים מחברת פלאפון בשל התעשרותם שלא כדין, מ-2005 ואילך? האם השמוש שנעשה ע"י הנתבעת במקרקעין מושא התביעה, הנם בנגוד להסכם המשבצת , בנגוד למטרה החקלאית שלהן והאם קבלת דמי השכירות ע"י הנתבעת מחברת פלאפון, מהוים התעשרות שלא כדין על חשבון התובעת? האם קבלת דמי השכירות ע"י הנתבעת ומאידך תשלום דמי שכירות ע"י חברת פלאפון לרשות מקרקעי ישראל, היא בעלת הקרקע, מזכים את התובעת בתשלום מלוא דמי השכירות אשר התקבלו בגין הקרקע החקלאית והשמוש החורג שנעשה בהם? האם הנתבעים התעשרו שלא כדין על חשבון התובעת שכן עשו שימוש חורג בקרקע חקלאית של התובעת – ללא הסכמתה? האמנם כל שימוש החורג מן השמוש הקבוע בהסכם, מהוה הפרה יסודית של הסכם המשבצת עליו חתומה הנתבעת? וככל שכן, מי הוא בעל הזכות הזכאי לקבלת הכספים בגין התעשרותה של הנתבעת שלא בהתאם לחוזה השכירות? האם העובדה כי קרוב משפחתה של הנתבעת כיהן כיו"ר וועד ההנהלה בעת חתימת הצדדים על ההסכם המקורי, הנה ראייה מספקת ומצליחה כשלעצמה להרים את נטל הראייה לכך שעסקינן היה בהעדפה פסולה של הנתבעת אל מול יתר חברי האגודה, במינהל לא תקין ובהתנהלות לא שויונית? ככל שכן, האמנם בית משפט זה, במסגרת תביעה זו, הנו הסמכות הרלוואנטית לידון בטענות אלו? דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתב התביעה, ושמעתי את טענות הצדדים, על נימוקיהם, הגעתי להחלטה כי דין התביעה להדחות, ולהלן נימוקי בהרחבה.

...

משכך, טענה זו, לפיה הסכמת האגודה לבניית האנטנה מלכתחילה ניתנה שלא כדין, ובשל שחיתות פנימית, דינה להידחות על אתר, לענייננו, בהיותה לא רלוונטית ובשים לב לפסק הבורר מיום 5/8/98 אשר קבע כי " הנתבעת חתמה הסכם עם חברת מוטורולה בתום לב ובאישור כל המוסדות". הסכמת האגודה לבניית האנטנה היא לפיכך מהווה נתון מוגמר, לפחות בשלב ההתחלתי של בניית האנטנה, ועד לשנת 2005.

דה עקא שלענייננו אין מנוס אלא לקבל את גרסת הנתבעת כי הסכמה שכזו אכן ניתנה לה בעבר.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

הנתבעים טענו כי ועד האגודה פועל ללא סמכות, והפנו בעיניין זה למכתבו של מר בן זקרי ממשרד רשם האגודות מיום 7/1/08, שם צוין בין היתר כי כהונת הועד באגודה לא חודשה משנת 2000.

החוקר המליץ להורות לאסיפה הכללית של האגודה "להיתכנס ולהתוות מדיניות ברורה של האגודה באשר לקיום עסקים בנכסים אשר מצויים באגודה, וכן לקבוע את מדיניות נקיטה בהליכים משפטיים אשר על האגודה לנקוט כנגד אלו המפרים מדיניות זו". במקביל להגשת הבקשה לפירוק האגודה, לגביה נתקבלו ההמלצות כמפורט ב-ת/7, הגישו הנתבעים ביום 23/6/14 בקשה לרשם האגודות השיתופיות להפסיק את חברותם באגודה.

...

התביעה הכספית דין התביעה הכספית להידחות.

סוף דבר מכל הנימוקים הללו, דוחה אני הן את התביעה למתן צו מניעה קבוע והן לסעד כספי כמבוקש.

התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך של 35,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין, כפי שחוייבו הנתבעים ע"י כב' השופט פורג.

יצויין, כי מעבר לעיקרון הבסיסי לפיו אין לרשם האגודות השיתופיות סמכות להפוך החלטה חלוטה של ערכאה שיפוטית אחרת, עיון במסמכים שבתיק מעלה כי כל הטענות בעיניינם של מרשייך נטענו, נבחנו והוכרעו.

גם אם יתברר כי ישנן טענות שלא נטענו בעבר, ואיני סבור כי ישנן כאלה, כפי שעולה מהמסמכים, הרי שהכלל הבסיסי בדבר סופיות הדיון מונע העלאתם (השגיאה במקור – א.ר.) בשלב זה. מעבר לכך, לא מצאתי כי מדובר בטענות חדשות שלא היו ידועות במסגרת ההליכים שהתקיימו בפני החוקר, עוזר רשם האגודות השיתופיות, בית המשפט לעניינים מנהליים, ובית המשפט העליון.

...

יוצא אם כן, שבכל הנוגע למערערת המצב פשוט וברור – השתק העילה מונע ממנה לטעון טענות שהיא טענה בפועל בהליך הקודם, ואין שום שיקול של צדק היכול להצדיק סטייה ממסקנה זו. ב"כ המערערים טוענת כי אף אם נטענו על ידי המערערת אותן טענות בהליך הקודם, הרי שאין בכך כדי לחסום אותה מלטעון אותן שוב בהליך הנוכחי, כיוון שהן לא זכו להתייחסות לגוף העניין בהליך הראשון.

ובכל זאת, סבורני כי בעניינו של המערער מתקיימים טעמים המצדיקים לסטות מהכלל של השתק עילה.

ודוקו, בסופו של דבר טענה זו לא נבחנה עד כה לגופה, אמנם בשל מחדלו של המערער, ודומה כי מפאת חשיבותה יש לדון בה. בשולי הדברים יצוין, כי המערערים טענו בחצי פה (סעיפים 1.8 ו- 4.23 להודעת הערעור), כי עוזר הרשם נעתר לבקשת הקיבוץ לדחות את תביעתם מחמת מעשה בית דין, מבלי שניתנה להם הזדמנות להגיב לכך.

הקבוץ היתנגד לעיכוב הבצוע בטענה כי מדובר בעירעור נטול סיכוי, שדינו להדחות על הסף מן הטעם שלבית המשפט אין סמכות לידון בשאלות המועלות על ידי המערער, אשר כולן הוכרעו בהחלטות חלוטות.

יחד עם זאת, לא נמצא כי נפלה טעות במישור המהותי של החלטת האספה הכללית שכן שאלת חובו של המערער לאגודה השיתופית נבדקה בפרוטרוט על ידי החוקר מטעם רשם האגודות השיתופיות וזה מצא כי למערער חוב כספי משמעותי לקבוץ, גם אם לא ניתן לקבוע את סכום חובו המדויק.

...

בחינת בקשת החילוט של הקיבוץ מעלה כי הקיבוץ עמד בתנאים הנדרשים לצורך חילוט הערבון שהפקיד המערער בקופת בית המשפט: נחה דעתי לפי מידת הראיה הדרושה לצורך הליך זה, כי נגרמו לקיבוץ נזקים.

בפסק הדין קבע ההרכב כי במישור המהותי לא מצאנו שנפלה טעות שכן שאלת חובו של המערער לקיבוץ נבדקה על ידי החוקר שמצא שיש חוב משמעותי, ורשם האגודות אימץ קביעה זו. עוד מצאנו כי לחברי הקיבוץ לא הוצג מידע שגוי, כי ניתנה למערער זכות טיעון וכי החלטת חברי הקיבוץ התבססה על תשתית עובדתית מלאה.

סיכום נוכח המפורט לעיל, אני מורה על חילוט הערבון בסך 35,000 ₪ שהפקיד המערער בקופת בית המשפט לטובת הקיבוץ.