במסגרת המשא ומתן שהיה בין הצדדים בשעתו נחתם ביום 27.8.15 "הסכם שפוץ" אשר בו צוין כי הנתבעת "מתעתדת לבצע שפוץ מסיבי בדירה, וכן להוסיף תוספת ולבנות קומה נוספת בבניין המשותף והיה ויהיו השלכות על התובעת הנתבעת התחייב לשאת בתיקון כל נזק הנובע מהשיפוץ תוך זמן סביר, ואף מהיר אם מדובר בדבר שפוגע בחיים התקינים בדירה. כן התחייבה הנתבעת לשאת בעלות העברת דודי השמש ומדחסי המזגנים למקום סביר שמוסכם על התובעת, וזאת על חשבון הנתבעת" ( יש לציין כי כתוב על ההסכם שהוא נחתם בשנת 2014 אך שני הצדדים מסכימים כי הוא נחתם רק לאחר ההיתר, ובסמוך להסכם השני שנחתם בינם לבין עצמם).
לטענת הנתבעת התובעת מנועה מלדרוש כיום כל סכום נוסף מעבר ל20,000 ₪ על פי הסכם הפצוי ואין יכולה לטעון שהנתבעת הפרה אותה שעה שדוקא התובעת היא שהפרה אותו והכבידה באופן מיותר ולא חוקי על עבודות הבניה של הנתבעת.
לחלופין, לחלק את החצר המשותפת באופן שווה בין שני הצדדים בו יכולה כל אחת להשתמש בחלקה כרצונה וכחוק; לפרק כל ציוד בחצר הבניין וביחידה שנבנתה מתחת לבניין ומשמש את בנה של הנתבעת; לסגור את כל הפתחים שפתחה הנתבעת בגדר המקיפה את הבניין ללא הסכמת התובעת וללא היתר מהרשויות; פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין עיכוב תחילת בנייה הרחבת דירת התובעת שלא לצורך ובחוסר תום לב; חיוב הנתבעת בתשלום דמי השכירות ו/או שווי טובות ההנאה שקבלה הנתבעת ובנה בגין השכרה ושימוש בשתי היחידות הבלתי חוקיות שהנתבעת בנתה ברכוש המשותף שמוערך בסך 36,000 ₪ (סעיף 15 לכתב התביעה); חיוב הנתבעת בתשלום דמי שימוש ראויים בגין השמוש הייחודי שעושה הנתבעת בחצר המשותפת בסך 6,000 ₪ (ס' 16 לכתב התביעה השניה ); לצוות על הנתבעת לאפשר לתובעת להשתמש בחצר המשותפת עד שתיערך חלוקה בין הצדדים; צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעת ובניה להכנס לדירת התובעת, ולהפריע בכל צורה לעבודות הבנייה ולחבל ברכוש התובעת ובכלל זה פגיעה ברכוש הבנייה השייך לתובעת ו/או לקבלן מטעמה.
דיון והכרעה:
טרם אדרש ואבחן את הסוגיות שבמלוקת, יובהר שלפניי תביעת סיכסוכי שכנים בין בעלי דירות, כשכל אחת מהשכנות מלינה על היתנהגות השכנה השניה לרבות על שימוש בשטח משותף, חריגות בנייה, שימוש בדירה לצרכים עיסקיים, פיצול הדירה והשכרתה ועוד טענות על סיגנון דיבור והתנהגות.
...
כך או כך, כאמור זו דרישה שנולדה בשלב מאוחר של ההליך והיא בגדר הרחבת חזית אסורה ועל כן נדחית.
יתר השכנים לא היו צד להליך ולא ניתנה להם הזדמנות להביא טענותיהם, ולכן הדרישות של הנתבעת בדבר שימוש בשטחים ציבוריים ותוספת הנאה משימוש ייחודי בחצר נדחות בגדרו של הליך זה. יוער כי ממילא צריך יהיה לברר גם את העלויות של התובעת במסגרת הבניה וההוצאות הנובעות מהשכרת הנכסים, ובאופן שבו הגישה הנתבעת את התביעה שלה לא היה מקום לבירור כאמור.
סיכום
דין התביעה הראשונה להתקבל באופן חלקי כמפורט לעיל ודין התביעה השניה להדחות במלואה, ובנסיבות אלו הנתבעת תישא בשכר טרחת התובעת בסך 15,000 ₪ כולל מע"מ ובהוצאות התובעת באופן חלקי בלבד בסך 5,000 ₪.
