תחילתו של סיפור המעשה ברעשים שהגיעו לאוזניה של המתלוננת בצהרי אותו יום, ערב יום העצמאות, מכיוון החצר.
ועוד:
"ש. אני אומר לך, שהמפגש שלך שהיה לך מפגש עם הברזלים של הגדר החיה ונתלית על זה וכתוצאה מכך ניחבלה האצבע שלך. ת. לא נכון הוא תפס את האצבע שלי ומזה היא נישברה." (עמ' 10 ש' 10-8 לפרוטוקול).
בהציגה את חוזה השכירות של בית המרקחת (נ/1) ביקשה להוכיח כי הואיל ואינה דיירת מוגנת וככזו הנה משוללת כל זכויות בחצר הבניין, לא הייתה לה כל סמכות להתערב בבצוע העבודות או לחלוק על חוקיותן.
לגירסתו, בהיותה נתונה בהשתוללות של ממש, טיפסה על הגדר, נתלתה עליה והחלה מנענעת אותה במשך דקות ארוכות בכוח במטרה להפילה תוך צעקות רמות:
"האישה טיפסה על הגדר והתחילה למתוח את הגדר בכוח כדי להוריד אותה, אבל אי אפשר להוריד אותה, היא בעצם נתלתה על הגדר והחלה מנענעת עם צעקות כדי להוריד אותה, אבל אי אפשר להוריד כי הצמחייה מאוד סבוכה ועבותה היא בת 20." (עמ' 12 ש' 8-6 לפרוטוקול), זו הייתה גם גירסתו במישטרה.
במה יכולה הייתה היתלות וטלטול גדר הצמחייה, שאינה קשורה כלל לסכסוך בין השניים, לסייע למתלוננת בויכוח הניטש בינה לבין הנאשם, שכל כולו נסב סביב היתנגדותה לעבודות הבניה שכללו הסרת גדר אחרת? זאת ועוד.
בתשובה לשאלות התובע עמד על דעתו, כי חרף צעקותיה המתלוננת, למרות הפסקת עבודת הפועלים על ידה והזמנת גורמי הערייה והמשטרה, לא התמלא כעס כלפיה ונותר אדיש ורגוע:
"ש. זה לא עיצבן אותך שהיא צועקת עליך. ת. לא וגם לא שהיא מפסיקה את עבודת הפועלים." (עמ' 13 ש'2 21-20 לפרוטוקול), ועוד:
"ש. אתה ישן אחרי שלא ישנת בלילה, מעיר אותך הפועל ששילמת לו כסף ואומר לך שהגברת לא נותנת להם לעבוד ואתה יורד למטה, והשכנה נופלת עליך בצעקות ואתה רוצה שאני אאמין לך שכל זה לא מזיז לך.
...
ומה באשר לממצאים הרפואיים, האם אמנם בכוחם להשליך על מהימנות גרסת המתלוננת או להחלישה? בחינת סוגיה זו הביאתני לכלל מסקנה, כי בסופו של יום נקודת המחלוקת בין הצדדים בעניין החבלה לא נסבה לגבי עצם פציעת המתלוננת וטיבה, אלא לגורם החבלה.
ראיתי את המתלוננת וסבורני כי עניין לנו בגירסה חסרת שחר ומופרכת על פניה מכל היבטיה.
לאור דברים אלה מתבקשת השאלה כיצד אם כן יתכן שראה את המתלוננת מנערת את הגדר אם עזב את זירת האירוע בשלבי ההיתכתשות המילולית? סוף דבר.
הנני קובעת כי התביעה הוכיחה את האשמה מעבר לכל ספק סביר.
