סכסוך שותפים בנכס מסחרי

אשר לתוכנו של אותו "צדק": הבאנו למעלה דוגמאת מקרה שבו אפשר לא יורה בית-המשפט על רשומו של בית כבית משותף, והוא בשותפים המסוכסכים קשות ביניהם-לבין-עצמם.

יחד עם זאת, אין ספק שקיימים שיקולים נוספים, כגון השאלה האם מדובר בדירת מגורים של השותפים או מי מהם, האם פירוק השתוף בדרך של מכירה יחייב פינוי של אחד השותפים מהנכס, מידת הקשר הרגשי בין השותפים לבין המקרקעין וכיוצ"ב. במקרה שבפני, הנתבעת היא חברה, אשר אין מקום לדבר על קשר ריגשי בינה ובין המקרקעין, מה גם שהפסיקה נטתה לייחס פחות חשיבות לקשר הרגשי של שותף לנכס מסחרי, לעומת דירת מגורים.

...

כאמור לעיל, אני סבורה שדין הטענה להידחות, וכי בן דוד עודנו דייר מוגן במושכר.

לפיכך, אני מורה שהמקרקעין יימכרו בשים לב לזכות הדיירות המוגנת של בן דוד בחנות שסומנה 1-3 בתשריט שצורף כעמוד 13 לחוות הדעת מטעם הנתבעת.

לסיכום אני מורה על פירוק השיתוף בין הצדדים בדרך של מכירת המקרקעין וחלוקת התמורה.

לשם בחינת טענת התובעת, לפיה היא מנהלת אורח חיים נפרד מבעלה זה שנים רבות, אינה מתגוררת עימו וישנה הפרדת רכוש מוחלטת ביניהם, אספה מחלקת המודיעין ברשות המיסים אינפורמאציה, ממנה עולה כי: לתובעת הכנסה מנכס מסחרי בקרית מוצקין המושכר על ידה תמורת 230 $ לחודש, עליה לא דווחה למס הכנסה.

אף אם נניח שהמזדה 323 אכן נרכשה ע"י דניס ואושרת מדוע יהא זה בלתי סביר שהרכב יירשם על שם אושרת (שהשקיעה מכספה ברכישתו), במקרה שדניס אינו מעונין ברשום הרכב של שמו בשל סיכסוך בינו לבין שותפו (כשלא פורט כלל מהות הסיכסוך והרלבנטיות שלו לנכס פרטי שבבעלות דניס).

...

כן לא הצליחה לסתור את החזקה לפיה הנכסים המעוקלים נשוא התביעה, שעוקלו מכתובתו הרשומה של בעלה ארקדי (הדירה בשלומי), במועדים הרלבנטיים לתביעה, אינם בחזקת נכסי סרבן המס, ולפיכך דין התביעה להידחות.

סיכום: אשר על כן אני מחליט לדחות את התביעה.

התובעת תשלם לנתבעת מס' 2 הוצאות בסך 3,000 ₪ כולל, תוך 30 יום מיום קבלת פסק דיו זה. ניתן היום, ו' אב תשע"ד, 02 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.

התביעה שפרטיה בכותרת אינה "תובענה אזרחית שעילתה סיכסוך בתוך המשפחה": כעולה מהתביעה, שורשו הסיכסוך בין הצדדים בשותפות עסקית במספר נכסי נדל"ן (ס' 3, 10) המנוהלת ע"י הנתבע 1, גם כנאמן.

אומנם קשרים עיסקיים אלו וההתחייבות ההדדיות בין הצדדים, לרבות יחסי הנאמנות הנטענים שהופרו, הם תוצר האמון שהיה בין הצדדים בהיותם אחים, אך מדובר בעיסקאות מסחריות לכל דבר, אשר הסיכסוך והמחלוקות ביניהן אינן קשורות ל"סיכסוך בתוך המשפחה" וגם אם כנטען מעורבים בו בני מישפחה נוספים והגם שהנתבע קושר זאת לסכסוכים אחרים בתוך המשפחה.

...

האם "מדובר בסכסוך בתוך המשפחה" המקנה את הסמכות לבית המשפט לענייני משפחה? לאחר שעיינתי בכתבי הטענות הגעתי למסקנה שעסקינן בסכסוך עסקי בין האחים בגין עסקאות משותפות בנדל"ן בשותפות אותה מבקש התובע לפרק ועותר למתן חשבונות.

משהגעתי למסקנה זו, פטור אני מלדון בעניינם של הנתבעים 2, 3.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה להעברת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה.

טענות הצדדים כעולה מכתב התביעה, ביום 15/11/19 התובע שכר מהנתבע אשר הציג את עצמו כבעלים, נכס מסחרי למטרת הפעלתו כבית מלאכה לשפוץ רהיטים, למשך תקופה של שנה.

בנוסף, טוענים הנתבעים כי התביעה הוגשה על מנת להיתנכל להם עקב הסיכסוך ביניהם לבין חברו ושותפו של התובע ששמו צוין כעד בהליך זה. דיון והכרעה עם הגשת כתב הגנה מטעם הנתבעים אשר צורף לו עותק מהסכם השכירות החתום על ידי שני הצדדים, הגיש התובע בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט בטענה כי הצדדים מעולם לא חתמו על הסכם וכי המסמך שצורף לכתב הגנה הנו מזויף.

...

באשר לסכום הפיצוי, הרי שהתובע כשל בהוכחת עלויות השיפוץ ועל אף שצירף תמונות ה"לפני ואחרי" של המושכר, אלו לא יכולות לשמש כבסיס לקביעת סכום הפיצוי ואף לא כבסיס לפסיקת פיצוי בדרך של אומדנא ולכן דין דרישת התובע בגין רכיב זה להידחות.

אף דרישתו לפיצוי בגין הציוד שנאלץ לנטוש בשל סד זמנים מולו ניצב, לא הוכחה כלל – לא עלות הציוד ולא הטענה שנאלץ לוותר עליו ועל כן לא נותר אלא לדחות את התביעה גם בגין רכיב זה. באשר לדרישה לפיצוי בגין הקנס ששולם עקב השלכת פסולת שלא כדין, לא מצאתי שניתן לייחס אחריות בגין עבירה זו לנתבעים ולפיכך גם דין דרישה זו להידחות.

החריגה המאסיבית מצד בעלי הדין ממיתחם הדיון המוסכם יצרה את הרושם לקיומו, כביכול, של סיכסוך מורכב ומסובך הרבה מעבר למציאות שנחשפה.

היחידות המסחריות בנכס כוללות בית מאפה ששימש בעבר כחנות למימכר ירקות (להלן:"בית המאפה"), מסעדה (להלן:"המסעדה"), חנות למימכר כלי כסף, גלנטריה (להלן:"הגלנטריה") ואולם המשמש כבית כנסת (להלן:"בית הכנסת").

בעת החזקת הגלנטריה בשימוש ייחודי ע"י היינה, לא שילם זה דמי שכירות ליתר השותפים ואילו לפי מוצג ת/9 אמורים היו להשתלם דמי שכירות מאת בן צדוק ליתר השותפים בנכס בגין החזקת בית המאפה אלא, שבשלב כלשהו נזנחה חובת התשלום.

...

להתרשמותי, מתוך היכרותי את הפרטים והנפשות הפועלות כפי שנחשפו במהלך שעות ארוכות של דיונים קשים ואינטנסיביים, נוהלו יחסי השתוף שבין הצדדים באופן כאוטי כאשר העקרון היחיד אשר שלט במהלך הדברים היה "כל דאלים גבר". ככל שקיים מישגה במסקנה זו, אין הוא אלא מישגה כלכלי בהערכת שווי פירות הנכס וזה ניתן לתיקון לעתיד אם אכן כך הם פני הדברים, בפנוי החזקות הייחודיות על ידי בן צדוק והיינה והשכרתם בשוק החופשי לכל מרבה במחיר או בהתאגדות משותפת חדשה של בעלי רוב הזכויות לשימוש בנכס או לפירוק השיתוף בו. חלק זה של הדיון וההכרעה בנושא קביעת אמות המידה השמאיות להיקף דמי השכירות הראויים, אינו חל על היקף החיוב ביחס לבית הכנסת.

לנוכח הנימוקים והשיקולים כמפורט הגעתי לכלל מסקנה ולפיה, זכאי לוינטל לדמי שכירות ראויים בהערכה זו: 1.

סוף דבר התביעה התקבלה בחלקה.